דרווין - היווצרותם של רעיונות

העבודה על התהליך שהוביל את דרווין לגיבוש רעיון השתנות המינים הופיע בגרסה שונה במקצת בספר 'המדע כמבנה וכתהליך':
יגאל, י. המדע כמבנה וכתהליך (1989), דיונון, תל אביב

ריכוז מהלכי-החשיבה של דרווין שהובילו לרעיון שהמינים משתנים
שיחזור תהליך החקירה-חשיבה, שהוביל את דארווין להכרה שהמינים משתנים, מסתבר כמהלך מורכב - ולכן מצאתי לנחוץ לחזור עליו פעם נוספת. מטרת החזרה היא - להבליט קווים של התהליך, שלא באו לידי ביטוי בשיחזור הראשוני, ולהציג באופן בהיר יותר את מבנהו. יש לשים לב לעובדה, שקטעים נרחבים של התהליך התרחשו בשולי-תודעתו של דארווין עצמו, שכמעט ולא היה ער להם. במונח 'שולי-התודעה' הכוונה היא לקטעי-חשיבה, שהיו מנוסחים אבל העיבוד המחשבתי שלהם לא נעשה בצורה מודעת, מכוונת ומתוכננת. חשוב להבחין בין מודעות לתודעה: כל התנסחות מילולית היא, עפ'י הגדרה – תודעתית, אך לא בהכרח כל מה שנמצא בתודעה הוא מודע. מודעות משמעותה - הפניית קשב מכוון לתכני-התודעה. את מה שנמצא מחוץ לקשב זה, אבל בתחומי-התודעה אני מכנה 'שולי-התודעה' (שאלת הסטאטוס של התכנים על הרצף מודעות-תודעה תעלה רק כאשר הדבר חשוב להבנת התהליך-המחשבתי בכללו).

צעד ראשון
תצפית תואמת רקע
יומני המסע של דארווין כוללים מאות תצפיות והסתכלויות, שעוררו את התעניינותו, ותאמו את הידע הכללי שלו על עולם החי והצומח (מה שאכנה בהמשך 'מסגרת התייחסות' או 'רקע'). דוגמא לתצפית מעין זו היא ההתרשמות של דארווין מאורחות חייו של הדיונון (Octopus) : יכולתו לשנות את צבעי-גופו ולהתאימם לצבע הקרקע. את צורת היחסים שבין התופעה לרקע או למסגרת-ההתייחסות אני מכנה 'תמונת עולם'. תמונת העולם שהינחתה את התייחסותו של דארווין לעולם החי והצומח לא הייתה מנוסחת והוא היה מודע לה רק באופן חלקי. עפ'י תמונת עולם זו חייבת להיות התאמה בין התופעה לרקע שלה. התופעה אמורה להיות יכולה להשתנות ע'מ להתאים את עצמה לרקע (בהקשר של הדיונון - השתנות צבעי-גופו בהתאמה לצבעי-הסביבה).

צעד שני
תצפיות לא-תואמות רקע
שורה של תצפיות והתרשמויות עוררו בדארווין סימני-שאלה ותמיהות. אלו מעידות על אי-התאמה בין התופעה לרקע או 'למסגרת ההתייחסות'. על סמך השאלות שהציג לעצמו דארווין, ניתן להקיש, שמסגרת ההתיחסות (הלא מנוסחת) שלו היא, תפיסת-עולם החי כסטאטי, לא משתנה, והרמוני עם סביבתו. מסגרת-התייחסות זו מהווה את הרקע לאותן תצפיות והתרשמויות, המעוררות שאלות ותמיהות מכיוון שאינן מתאימות לה!

מהלך מחשבתי זה כולל גם ניתוח מפורט ומדוקדק של היבטים שונים באי-ההתאמות שבין התופעה לרקע: אי-התאמה בין המבנה האנטומי, פיזיולוגי ומורפולוגי לצורת חייו של היצור. שינויים בתפוצה והגירה המעידים על שינויים במרחב המחיה ושינויים על מימד הזמן – המינים החיים כיום שונים מאלה שחיו באותה סביבה בעבר (צורות שינוי אלה אינן תואמות מסגרת-התייחסות סטאטית). אי-התאמה בין מספר הביצים בטיתולה לבין שכיחות הפרטים של אותו יצור (אי-התאמה בין פוטנציאל השכיחות לשכיחות בפועל). ההערות בסוגריים הן דוגמא לפעולות חשיבה המתרחשות בשולי תודעתו של דארווין, מתוך כך שאינו מודע בעצם למסגרת ההתיחסות שלו.

צעד שלישי
מעבר מרמת הסתכלות לרמת המשגה
צעד זה הוא הראשון משני מהלכים מכריעים בתהליך-החשיבה של דארווין. הוא שיצר את נקודת המפנה בתהליך, שהוביל לשינוי בתמונת העולם של דארווין ולשינוי מסגרת-ההתיחסות שלו. ברמת החוויה הסוביקטיבית של דארווין התנהל צעד זה בשולי-תודעתו ונחווה בוודאי כאי-שקט אינטלקטואלי, שלא היה ברור לו לאן לשייכו. ניסוח צעד זה מוטל עלי וחשוב להתעכב על ייחודו.
בעיקרון עמדו לפני דארווין ארבע אפשרויות התמודדות עם התצפיות שעוררו בו שאלות ותמיהות:

א. לבטל או להמעיט בחשיבותן, להתייחס אליהן כאל צירוף נסיבות מקרי, שולי וכיו'ב. דארווין פעל באופן ברור בדרך הפוכה – הוא התאמץ לברר כל פרט שנראה לו חשוב וניסה להשיג אינפורמציה נוספת מכל מקור אפשרי.

ב. ניתן היה להתייחס לכל אחת מהתצפיות בנפרד, ולנסות להציע לה הסבר כלשהו או להעלות השערות שיובילו להסברה. צורת התמודדות זו היא השכיחה ביותר הן, בחיי היומ-יום והן במסגרת המחקר המדעי. דארווין לא הלך בדרך זו וגם לא טרח להסביר מדוע לא פעל בדרך המתבקשת ביותר. עם זאת, על חשיבותן של תצפיות אלה בעיניו אפשר ללמוד בעקיפין: כמה שנים מאוחר יותר, כאשר ערך את יומניו לדפוס, הוסיף דארווין לכמה מהתצפיות הערות בעלות גוון תיאורטי (המרמזות על מודעות מאוחרת, שהיו קשורות להיווצרות רעיון 'השתנות המינים').

ג. דארווין היה יכול לבחון, מדוע דווקא תצפיות מסוימות עוררו את שאלותיו: במה הן שונות מתצפיות אחרות, עם אילו הנחות או עמדות הן אינן מתיישבות וכיו'ב. גם כאן לא עשה דארווין שום צעד מחשבתי בכיוון זה וגם לא הציע שום הסבר להימנעותו.

ד. הדרך שעשה דארווין בפועל היא - מיקומן של התצפיות בתוך מסגרות-חשיבה רחבות יותר. מיקום זה מתחיל ברגע שדארווין מוסיף הערות שונות לשאלותיו או תמיהותיו. כך למשל, בהתחשב בתנאי-חייו של הטוקטוקו (tucutuco), מתרשם דארווין שעיוורונו אינו מפריע לאורח חייו. מוזרה בעיניו העובדה 'שיש לבעל-חיים איברים הנתונים תמיד במצב של תקלה'. מבחינה מחשבתית-מושגית ניסוחו של דארווין קופץ מדרגה: מהטוקטוקו כמין מוגדר ומסוים - אל 'בעל-החיים' בכלל. המושג 'בעל חיים' כבר מכיל בתוכו את כל צורות-החיים ולא רק את זו של הטוקטוקו. בדומה לכך, כאשר הוא מסכם לעצמו את התרשמותו מצורות-החיים, שאיכלסו את אגמי-המלח בריו נגרו, הוא מציין לעצמו 'הרי לפנינו עולם קטן וסגור בפני עצמו, שהסתגל לאגמי המלח הפנימים'. המונח 'עולם' ממקם את אגמי-המלח בתוך מרחב אפשרי של עולמות קטנים וסגורים אחרים, כמו זה של איי-גאלפגוס. באופן דומה הוא מנסח התרשמויות מתצפיות נוספות וממקם את שאלותיו ותמיהותיו במסגרות מושגיות רחבות יותר (כמו – הגירה, התבדלות, מקור קדום משותף וכו').

מיקום התצפיות במסגרת מושגית רחבה יותר הוא מעבר מרמה של הסתכלויות קונקרטיות ומבודדות אחת מהשניה, לרמה של ניסוחים ומושגים כלליים יותר. יש לשים לב, שהניסוחים והמושגים עדיין מבודדים אחד מהשני ואינם מתחברים בינם לבין עצמם (אין קשר בין 'התקלה בעיניו של הטוקטוקו' לבין 'עולם קטן וסגור' או ל'הגירה', 'התבדלות' 'מקור משותף' וכו').

צעד רביעי
הצלבה והתכנסות התצפיות למרחב תצפיתי אחד – איי גאלפאגוס
הביקור באי-גאלפגוס מצליב אצל דארווין שני מהלכי-חשיבה שונים. מחד, הוא פוגש בכל אחד מהאיים צורות-חיים המותאמות באורח מושלם לתנאי חייהם (צעד ראשון). מאידך, תצפיותיו באיי-גאלפגוס מעוררות בו שאלות קרובות לאלו שעלו בו במהלך המסע כולו. עמן בא עולם מונחים ומושגים קרוב לזה שעלה במהלך המסע: 'עולם קטן סגור', 'הגירה', 'התבדלות' וכן הלאה (צעד שלישי). קטע מחשבתי זה מתרחש בשולי התודעה ויוצר בו, אולי, תחושה מעורפלת של היכרות, שמקורה בדמיון וקירבה בין כל התצפיות והמושגים. הביקור באיים מורכב לכן משני מהלכי-חשיבה: א. מה שהובחן קודם לכן כשתי קבוצות שונות של הסתכלות (תואמות רקע ושאינן תואמות רקע) חובר לקבוצה אחת, שהיא בו-בזמן גם תואמת רקע (הסתגלות מושלמת לתנאי-הסביבה) וגם איננה תואמת רקע (אותו מין הסתגל בדרכים שונות לסביבות דומות וקרובות – כלומר עבר שינוי).

ב. מה שהיה קודם לכן נפרד ובדיד (כל תצפית עם שאלותיה ומושגיה) מתכנס באיי-גאלפגוס למסגרת מרחבית אחת (האיים כעולם נפרד ומבודד). יש לשים לב לכך, שהמסגרת המרחבית המשותפת אינה יוצרת חיבורים פנימיים בתוכה: לא בין התצפיות השונות לבין עצמן, ולא בין הניסוחים והמושגים לבין עצמם.

צעד חמישי
השיחזור - בדרך הביתה
בעוברו על יומניו, במטרה להכינם לדפוס, משחזר דארווין את כל התהליך המחשבתי שלו עד אז. זהו המהלך המכריע השני - השיחזור יוצר קפיצה נוספת ברמה ההמשגה. זוהי לב ליבה של המהפכה שעבר דארווין עם עצמו: מה שהתכנס למסגרת מרחבית אחת, שמרכיביה אינם מחוברים בינם לבין עצמם, מתכנס עכשיו למסגרת מושגית אחת – 'המינים משתנים'. המסגרת המושגית החדשה מאפשרת ויוצרת חיבור פנימי בין מרכיביה. בו-בזמן היא גם חיבור פנימי בין התופעות לבין עצמן. השיחזור מתברר גם כאקט מכריע בהעתקת נושאים משולי-תודעתו של דארווין למרכזה. מכאן ואילך עיצבו נושאים אלה את כל חייו.

צעד שישי
שינוי תמונת-העולם ומסגרת-ההתייחסות
מרגע שמושג 'השתנות המינים' מתנסח במחשבתו של דארווין ותופס מקום מרכזי בתודעתו, נהפכת תמונת עולמו מסטאטית לדינמית ומסגרת ההתיחסות מתחלפת ( מקביעות המינים להשתנותם). המהלך הופך תמונת עולם קודמת (סטאטית והרמונית) למודעת ומנוסחת, אך גם מבטל אותה - בו-זמנית. התהליך כולו מתחיל מאי-התאמה בין התופעות למסגרת-ההתייחסות. מרגע שנוצרה התאמה מסוג חדש, התבטלה מסגרת ההתייחסות הקודמת. אפשר לתאר את התהליך בצורה נוספת: בצעד הראשון התופעה "התאימה" את עצמה למסגרת ההתייחסות. בצעד האחרון מסגרת ההתייחסות התאימה את עצמה לתופעות. זוהי משמעותה של מהפכה מדעית!. הצעד האחרון הוא בו-בזמן גם צעד ראשון בשורה של מהלכים מחשבתיים, שיובילו לניסוחה של תורת האבולוציה (ולמהפכה מדעית). מכאן ואילך כיוון החיפוש של דארוין - מתוכנן ומודע.

בתהליך הצגת מהלכי-החשיבה, ציינתי את השלישי והחמישי כמכריעים וראוי להסביר מדוע. במונח 'מכריעים' הכוונה איננה שצעדים אלה חשובים יותר מהאחרים. המהלך המחקרי-מחשבתי של דארווין, על שבעת צעדיו, הוא בבחינת מקשה אחת, שכל צעד בה מתנה את הבא אחריו. מה שמייחד את הצעדים השלישי והחמישי מכל האחרים הוא שיש בהם מרכיב של בחירה. בצעד השלישי יכול היה דארווין לבחור בהמעטת ערך התצפיות הלא-תואמות, או להציע לכל אחת מהן בנפרד הסבר או השערה. בצעד החמישי יכול היה להתייחס ליומניו כאל מזכרות ממסע מופלא. בכך היה מונע את סיומו של התהליך המחשבתי, שהוביל לרעיון שהמינים משתנים. אפשר לומר, שפונקצית 'הרצון', נוכחת ולוקחת חלק במודע או לא במודע, רק בשני צעדים מתוך השישה. השאר הם תוצאת פעולתם של פונקציות מנטליות אחרות (כמו תפיסה, ותהליכי-עיבוד אינפורמציה).

מעניין לציין, ששני הצעדים המכריעים בתהליך-החשיבה של דארווין קרובים ודומים לשני מרכיבי-יסוד בטכניקה הפסיכואנליטית: א. האינטרפרטאציה (שמטרתה למקם את המשמעות הקונקרטית של דברי הפאציינט בהקשר רחב יותר). ב. השיחזור (חזרה על הציר הווה-עבר-הווה). דמיון זה אינו נראה לי מקרי ואולי יוכל להוות בעתיד נקודת-מוצא לחיבור בין המחקר הקוגניטיבי לטיפול הקליני.

שיחזור המהלך המחקרי-מחשבתי של דארווין חושף תופעת-חשיבה, שניתן לבחון אותה על כמה מישורים. אציין בקצרה כמה מהם:
א. המעבר מתיאור לתיאוריה (או מתופעה להסברה) – זהו לב ליבו של המחקר המדעי בכלל.
ב. התנועה הדיאלקטית שבין שולי-התודעה למרכזה – זהו אחד הנושאים החמקמקים ביותר למחקר, ולא ידוע לי אם קיים חומר בנושא.
ג. הדיאלקטיקה שבין התופעה למסגרת-ההתיחסות או הרקע שלה.
ד. הדיאלקטיקה שבין החלקי לשלם – נושא מרכזי בכל תפיסה מערכתית.
ה. המתודולוגיה המדעית – שום רעיון מנוסח אינו מנחה את תהליך-החקירה של דארווין ולכן אין לראותו כמי שפעל במסגרת המתודה ההיפוטיטו-דדוקטיבית. מאידך, התהליך שלו אינו יכול להיחשב כאינדוקטיבי (במובן המקובל של המושג): דארווין אומנם מתחיל את התהליך מחקירת תופעות בדידות, אבל אלו מושכות את תשומת ליבו משום שאינן תואמות מסגרת-התייחסות, המתקיימת בתודעתו בצורה מעורפלת.
ו. שינויים מהפכניים במבנה – אחד הנושאים הבעייתיים בתורת האבולוציה עצמה (איך התרחשו קפיצות מדרגה באבולוציה). נושא מרכזי בפילוסופיה וההיסטוריה של המדע (כיצד תורות או פארדיגמות חדשות מחליפות את הקודמות להם).
ז. האינטראקציות שבין התהליך לתוצריו (בין התהליך שהוביל לרעיון – לרעיון עצמו). לא ידוע לי על דיון ממוקד בנושא זה - הנמצא בלב העשיה המדעית (לצד הצגת תוצאות ומסקנות, כל מחקר מדעי נתבע להציג את הפרוצדורה המדעית המסוימת בה השתמש).
ח. שיחזור – לא ידוע לי על דיון ממוקד בנושא. אקט השיחזור קשור בנושאים מהותיים של תהליכי-חשיבה והטיפול בידע בכלל. הוא מתנהל במסגרת מושגים קרובים (שיכפול, רפרודוקציה, העתקה ועוד).
ט. שאלת ההתנסות הסובייקטיבית – מבעיות היסוד של המחקר הקוגניטיבי. ההתנסות הסובייקטיבית אינה זהה להתנסות מודעת. היא קרובה יותר להתנסות התודעתית (זו כוללת בתוכה את מה שאני מכנה 'שולי התודעה'). שיחזור תהליך-החשיבה של דארווין חושף אפשרות להסתכל על קטע מכריע בחייו של דארווין מנקודת-ראות פנימית-סובייקטיבית (מקיפה יותר ממה שדארווין יכול היה לדעת על עצמו).
י. שאלת הרצון החופשי – משאלות היסוד של החשיבה האנושית. נושאים שוליים יחסית בעיסוקיו של דארווין בשנות מסעו, מכתיבים ומעצבים את כל חייו - מבלי שרצה בכך באופן מודע. עם זאת, מדובר בתהליך פנימי לחלוטין שלא נכפה עליו ע'י שום גורם חיצוני, והבחירה היתה אוטונומית לחלוטין ושלו בלבד. גם המהלך המחשבתי עצמו - כולל בתוכו קטעים של בחירה רצונית.