סמלים
סמלים
תקציר פגישה – נובמבר 2011
מבוא ל'שפה ההיא'
מיפוי הנפש פתח אפשרות לזיהוי מרחב-מציאות נפשי-פנימי הקיים ופועל בכולנו אלא שאנו יודעים עליו מעט מאוד. לנפש יש 'שפה פנימית' שלמרות שאיננה מילולית היא מסוגלת לתרגם לעצמה גם מילים, מחשבות ורעיונות מורכבים. שפה זו פועלת על פי עקרונות שונים לגמרי מאלה של השפות המדוברות ונראה שיש לה תפקיד מקביל לזה של התחושות הגופניות: הן מדווחות באופן שוטף על מצבנו הגופני ו'שפת הנפש' על מצבנו הנפשי. נראה שהיא אמורה להעביר את הדיווח גם ל'אני' ולמודעות שלנו, אלא שאיננו מבינים את צורות הביטוי שלה ולכן לא מצליחים להיעזר בה. בחרתי לכנותה 'השפה ההיא' ובפגישות הבאות נכיר עקרונות אחדים שעל פיהן היא פועלת וחלק מאוצר המילים-תמונות שלה.
רקע
התהליכים הפועלים במציאות הנפשית הם הכוח הפועל באומנות, ברוחניות ובכל אקט יצירתי. זהו המרחב השולט בחשיבה של ילדים ויש לו עוד צורות ביטוי רבות בחיים הבוגרים. מתוכו באים החלומות, הסמלים וגם הפסיכוזות.
מכיוון שיש למרחב-מציאות פנימי זה של הנפש נוכחות כה משמעותית בחיי האדם אציג בקצרה שני ניסיונות מרכזיים להבינם. הפגישה הוקדשה לשני החוקרים המשמעותיים ביותר של המציאות הנפשית הפנימית: פרויד ויונג.
פרויד
פרויד שינה היבטים רבים בתיאוריה שלו במהלך השנים, אך תפיסתו ביחס לדינאמיקה השולטת במרחב הנפשי-הפנימי כמעט לא השתנתה: תכנים (משאלות, פנטזיות, התנסויות) שנתפסים כ'אסורים' ( בעיקר כאלה שיש להם הקשרים מיניים) מודחקים ומורחקים מהתודעה באמצעות מנגנון מסנן שהוא מעין 'צנזור נפשי'.
תכנים אלה ממשיכים להיות פעילים במרחב נפשי שכונה בפיו 'לא-מודע' (וגם 'תהליך ראשוני' ו'סתמי') ומוצאים לעצמם דרכים חילופיות בכדי לחזור לתודעה. ייצוגים עקיפים אלה הם ה'סמלים' ובהקשר של הפסיכואנליזה הם עומדים במקום תכנים מיניים מודחקים. באמצעות התחליפים מצליחים התכנים המיניים לחדור דרך מגוון של ערוצים שונים לתודעה ולמודעות: סימפטומים, חלומות, אמנות, מיתוסים, מעשיות ועוד.
בכדי ליצור קשר עם התכנים המקוריים יש להיעזר באסוציאציות חופשיות של האדם שיצר את הסמל. בכך משוחזר הקשר בין הסמל לבין התוכן המודחק. 'הלא-מודע' הפסיכואנליטי הוא מרחב נפשי שנוצר בכדי להכיל את הדחוי, הטמא והאסור. מקור האיסור הוא בתרבות ובסביבה החיצונית ואילו מקורו של הדחף המיני הוא ביולוגי-פנימי והוא מקדם את נושאיו לתודעה ולפעולה. באופן כזה 'הלא מודע' הוא מעין איזור ביניים בנפש המורכב מהמפגש בין כוחות פנימיים (דחף מיני) לבין אילוצים סביבתיים (איסורים).
פרויד נאלץ להוסיף מימד נוסף לתיאורית ה'לא-מודע' שלו בעקבות הרעיונות של יונג ובגלל שסמלים הם גם יצירה תרבותית (לכול תרבות יש מגוון עצום של סמלים משותפים ולא רק אישיים). המימד הנוסף מכיר בכך ש'הלא-מודע' מכיל גם תכנים אוניברסאליים ולא רק אישיים, אך גם הם עוסקים בעיקר בנושאים מיניים שמבטאים את עצמם באמצעות סמלים פיגוראטיביים הניתנים לפירוש גם ללא אסוציאציות (עצמים מאורכים מסמלים את המיניות הגברית, עצמים דמויי מיכל מייצגים את המיניות הנשית וכן הלאה). בהמשך לאותו קו חשיבה הכיר פרויד בכך שיש חלומות טיפוסיים המייצגים משאלות וקונפליקטים בעלי אופי שאינו תלוי בניסיון האישי ( כמו חלומות נפילה, עירום ועוד).
הסמלים על פי פרויד – דיון ביקורתי
ההנחה הבסיסית של פרויד היא, שהדחף המיני נמצא בתשתית החיים הנפשיים של האדם ודרכו אפשר להסביר הכול. הנחה זו אינה עולה בקנה אחד עם מה שאנו יודעים על הכוחות הפועלים אצל בעלי-חיים שקדמו לנו. ההנחה זו הובילה אותו לאכלס את המרחב הנפשי ('הלא-מודע') בערב-רב של ייצוגי דחפים ותכנים מיניים אסורים חסרי כל תפקיד פרט לאילוץ התודעה לפעול למענם - ללא תלות בנסיבות ובאפשרויות. הפסיכואנליזה עושה לעושר העצום של סמלים בכל התרבויות רדוקציה לקבוצת נושאים מוגבלת: הגוף, הורים וקרובי-משפחה, לידה, מוות עירום ובעיקר מיניות.
יונג
יונג פיתח תפיסה שונה בהיבטים רבים מזו של פרויד, אבל חשוב לשים לב לכך שהעמדה הבסיסית של שניהם ביחס למבנה הנפשי דומה. הם מזהים בנפש שתי צורות ארגון שונות של מידע: הרמה הראשונית דומה יותר לנפש החייתית, מונעת על-ידי דחפים, יצרים ואינסטינקטים ומקור המידע שלה הם החושים. פרויד קרא לרמה זו 'תהליך ראשוני' והגיע לאוניברסאלי דרך האישי. יונג כינה אותה 'לא-מודע קולקטיבי' והגיע מהאוניברסאלי אל האישי. במובן זה תפיסתו תואמת יותר את הסדר ההתפתחותי: חברה או קבוצה בעלות מסורות ומנהגים קודמות להיווצרות תודעת הייחוד והיחיד (אינדיווידום). אצל פרויד קיבל הדחף המיני הדגשה כה רבה עד שהוא מעצב את התהליך הראשוני ואת ה'לא-מודע' . אצל יונג ה'לא-מודע' מעוצב על-ידי כוחות ומוטיבים נפשיים שכונו אצלו 'ארכיטיפים': תבניות התנהגותיות-ביולוגיות שהביטוי הנפשי שלהן הוא באמצעות סמלים.
יונג האמין שהתרבויות הפרימיטיביות היו בקשר ישיר ועמוק יותר עם כוחות אלה מאשר האדם המודרני והחוויות שלהן עיצבו את הסמלים הגדולים. לכן נמצא מקור הסמלים המרכזיים של הנפש בתרבויות קדומות ובעיקר במיתוסים שלהן. אלה משקפים התמודדויות עם כוחות והיבטים נפשיים שהאדם מתקשה לתת להם הסבר: בריאה, אלוהות, אמת, חוכמה, עוצמה, כוחות-טבע, נשיות, גבריות ועוד.
נושאים אלה עומדים בבסיס הסמלים, שמשמעותם אינה מובנת לנו משום שהם צורת ביטוי של כוחות נפשיים שאין לנו מגע ישיר עמם והם פועלים ב'לא-מודע'. הסמלים פונים להיבט החוויתי של הדברים יותר מאשר להיבט התבוני והמושכל שלהם: הם מייצגים מכלול של מחשבות, רגשות וזיכרונות שלא ניתן להמציא אותם על-ידי שיקול דעת והגיון אלא נוצרים ברמה לא-מודעת ומייצגים כוחות נפשיים הפועלים בכל אחד מאתנו.
לפי יונג התסביכים הנפשיים הם נושאים אמוציונאליים מודחקים הגורמים להפרעות וסימפטומים. בדומה לפרויד גם הוא הניח שמקור רוב התסביכים בילדות המוקדמת וביחסים במשפחה. עם זאת, חלק מהם מושפע מנושאים אוניברסאליים ולכן יש להם גם מימד אישי וגם מימד כללי. ככל שהרמה הארכיטיפית נוכחת ודומיננטית יותר בנפש כך יש פחות מודעות ויכולת להבין מה קורה בתוכנו ופחות יכולת להפעיל שיקולים תבוניים. מטרת הטיפול היא להביא ליצירת האישי מתוך הכללי תוך שימוש בכוחות האוניברסאליים.
הסמלים של יונג - דיון ביקורתי
עיקר הסמלים שעליהם בנה יונג את תפיסתו מקורם בתרבויות עתיקות: מיתוסים, טכסים, מנהגים וכדומה. הנושאים שעמם התמודדו תרבויות אלו שונים במידה רבה מאלו של התרבות המודרנית ולנפש המודרנית יש יכולות נוספות ובעיות אחרות. סמלי האינדיווידואציה מרכזיים מאוד בתפיסה של יונג ונמצאים במוקד הטיפול הנפשי. עם זאת, בתרבויות העתיקות שאלה זו הייתה שונה מאוד מזו של ימינו ונראה שהסמלים אותם זיהה יונג עם היחיד מייצגים נושאים אחרים. לדוגמא: 'מאנדאלות' משמשות כסמלי אינדיווידואציה מרכזיים אצלו אך להערכתי, הן אינן מייצגות את מורכבות הנפש המודרנית אלא נושאים אחרים: בעיקר דפוסי שינויים פנימיים שהתחוללו בין רמות הארגון הראשוניות לבין ה'אני' בתהליך התפתחותו כמרכזי בנפש האדם. הנושאים הגדולים של המיתוסים קשורים בחולשתו ובמאבקו של האדם ברמות הראשוניות של נפשו הוא.
עם זאת, יונג הצביע נכון על כך שזיהוי ה'אני' עם האינדיווידום ודיכוי התחושות והאמוציות היא אחת הבעיות המרכזיות של האדם המודרני. ה'לא-מודע הקולקטיבי' של יונג מורכב מכוחות נפש ראשוניים ביותר, שכמעט אין לנו מגע ישיר עמם גם כשאנו מודעים להם. תפיסתו מתקשה להציע הסבר למרחב עצום של דינאמיקות וחוויות נפשיות אוניברסאליות קרובות ומוחשיות לנו הרבה יותר.
אלו מצאו לעצמן ביטוי במעשיות עממיות עתיקות והן הפתח שבאמצעותו אפשר ללמוד משהו על המציאות הנפשית הפנימית ועל השפה שלה - 'השפה ההיא'. לאלה נקדיש את הפגישות הקרובות.
תקציר פגישה – נובמבר 2011
מבוא ל'שפה ההיא'
מיפוי הנפש פתח אפשרות לזיהוי מרחב-מציאות נפשי-פנימי הקיים ופועל בכולנו אלא שאנו יודעים עליו מעט מאוד. לנפש יש 'שפה פנימית' שלמרות שאיננה מילולית היא מסוגלת לתרגם לעצמה גם מילים, מחשבות ורעיונות מורכבים. שפה זו פועלת על פי עקרונות שונים לגמרי מאלה של השפות המדוברות ונראה שיש לה תפקיד מקביל לזה של התחושות הגופניות: הן מדווחות באופן שוטף על מצבנו הגופני ו'שפת הנפש' על מצבנו הנפשי. נראה שהיא אמורה להעביר את הדיווח גם ל'אני' ולמודעות שלנו, אלא שאיננו מבינים את צורות הביטוי שלה ולכן לא מצליחים להיעזר בה. בחרתי לכנותה 'השפה ההיא' ובפגישות הבאות נכיר עקרונות אחדים שעל פיהן היא פועלת וחלק מאוצר המילים-תמונות שלה.
רקע
כבר עשרות אלפי שנים מכיר האדם בכך שפועלים בתוכו תהליכים וכוחות בעלי השפעה עליו. אלה כונו בשמות שונים: 'רוחות האבות', 'רוחות האלים', 'נשמות של חיות', 'שדים' ועוד. המשותף לרוב התהליכים שיוחסה להם השפעה על הנפש הוא שמקורם נתפס כחיצוני והם חודרים לנפש מבחוץ. בכדי להתמודד עמם, להיעזר על ידם או להימנע מפגיעתם יש למצוא דרכים לשתף איתם פעולה, לפייסם או לסלקם. חלק מהטכסים של תרבויות עתיקות ופרימיטיביות כוון למטרות אלו.
התהליכים הפועלים במציאות הנפשית הם הכוח הפועל באומנות, ברוחניות ובכל אקט יצירתי. זהו המרחב השולט בחשיבה של ילדים ויש לו עוד צורות ביטוי רבות בחיים הבוגרים. מתוכו באים החלומות, הסמלים וגם הפסיכוזות.
מכיוון שיש למרחב-מציאות פנימי זה של הנפש נוכחות כה משמעותית בחיי האדם אציג בקצרה שני ניסיונות מרכזיים להבינם. הפגישה הוקדשה לשני החוקרים המשמעותיים ביותר של המציאות הנפשית הפנימית: פרויד ויונג.
פרויד
פרויד שינה היבטים רבים בתיאוריה שלו במהלך השנים, אך תפיסתו ביחס לדינאמיקה השולטת במרחב הנפשי-הפנימי כמעט לא השתנתה: תכנים (משאלות, פנטזיות, התנסויות) שנתפסים כ'אסורים' ( בעיקר כאלה שיש להם הקשרים מיניים) מודחקים ומורחקים מהתודעה באמצעות מנגנון מסנן שהוא מעין 'צנזור נפשי'.
תכנים אלה ממשיכים להיות פעילים במרחב נפשי שכונה בפיו 'לא-מודע' (וגם 'תהליך ראשוני' ו'סתמי') ומוצאים לעצמם דרכים חילופיות בכדי לחזור לתודעה. ייצוגים עקיפים אלה הם ה'סמלים' ובהקשר של הפסיכואנליזה הם עומדים במקום תכנים מיניים מודחקים. באמצעות התחליפים מצליחים התכנים המיניים לחדור דרך מגוון של ערוצים שונים לתודעה ולמודעות: סימפטומים, חלומות, אמנות, מיתוסים, מעשיות ועוד.
בכדי ליצור קשר עם התכנים המקוריים יש להיעזר באסוציאציות חופשיות של האדם שיצר את הסמל. בכך משוחזר הקשר בין הסמל לבין התוכן המודחק. 'הלא-מודע' הפסיכואנליטי הוא מרחב נפשי שנוצר בכדי להכיל את הדחוי, הטמא והאסור. מקור האיסור הוא בתרבות ובסביבה החיצונית ואילו מקורו של הדחף המיני הוא ביולוגי-פנימי והוא מקדם את נושאיו לתודעה ולפעולה. באופן כזה 'הלא מודע' הוא מעין איזור ביניים בנפש המורכב מהמפגש בין כוחות פנימיים (דחף מיני) לבין אילוצים סביבתיים (איסורים).
פרויד נאלץ להוסיף מימד נוסף לתיאורית ה'לא-מודע' שלו בעקבות הרעיונות של יונג ובגלל שסמלים הם גם יצירה תרבותית (לכול תרבות יש מגוון עצום של סמלים משותפים ולא רק אישיים). המימד הנוסף מכיר בכך ש'הלא-מודע' מכיל גם תכנים אוניברסאליים ולא רק אישיים, אך גם הם עוסקים בעיקר בנושאים מיניים שמבטאים את עצמם באמצעות סמלים פיגוראטיביים הניתנים לפירוש גם ללא אסוציאציות (עצמים מאורכים מסמלים את המיניות הגברית, עצמים דמויי מיכל מייצגים את המיניות הנשית וכן הלאה). בהמשך לאותו קו חשיבה הכיר פרויד בכך שיש חלומות טיפוסיים המייצגים משאלות וקונפליקטים בעלי אופי שאינו תלוי בניסיון האישי ( כמו חלומות נפילה, עירום ועוד).
הסמלים על פי פרויד – דיון ביקורתי
ההנחה הבסיסית של פרויד היא, שהדחף המיני נמצא בתשתית החיים הנפשיים של האדם ודרכו אפשר להסביר הכול. הנחה זו אינה עולה בקנה אחד עם מה שאנו יודעים על הכוחות הפועלים אצל בעלי-חיים שקדמו לנו. ההנחה זו הובילה אותו לאכלס את המרחב הנפשי ('הלא-מודע') בערב-רב של ייצוגי דחפים ותכנים מיניים אסורים חסרי כל תפקיד פרט לאילוץ התודעה לפעול למענם - ללא תלות בנסיבות ובאפשרויות. הפסיכואנליזה עושה לעושר העצום של סמלים בכל התרבויות רדוקציה לקבוצת נושאים מוגבלת: הגוף, הורים וקרובי-משפחה, לידה, מוות עירום ובעיקר מיניות.
יונג
יונג פיתח תפיסה שונה בהיבטים רבים מזו של פרויד, אבל חשוב לשים לב לכך שהעמדה הבסיסית של שניהם ביחס למבנה הנפשי דומה. הם מזהים בנפש שתי צורות ארגון שונות של מידע: הרמה הראשונית דומה יותר לנפש החייתית, מונעת על-ידי דחפים, יצרים ואינסטינקטים ומקור המידע שלה הם החושים. פרויד קרא לרמה זו 'תהליך ראשוני' והגיע לאוניברסאלי דרך האישי. יונג כינה אותה 'לא-מודע קולקטיבי' והגיע מהאוניברסאלי אל האישי. במובן זה תפיסתו תואמת יותר את הסדר ההתפתחותי: חברה או קבוצה בעלות מסורות ומנהגים קודמות להיווצרות תודעת הייחוד והיחיד (אינדיווידום). אצל פרויד קיבל הדחף המיני הדגשה כה רבה עד שהוא מעצב את התהליך הראשוני ואת ה'לא-מודע' . אצל יונג ה'לא-מודע' מעוצב על-ידי כוחות ומוטיבים נפשיים שכונו אצלו 'ארכיטיפים': תבניות התנהגותיות-ביולוגיות שהביטוי הנפשי שלהן הוא באמצעות סמלים.
יונג האמין שהתרבויות הפרימיטיביות היו בקשר ישיר ועמוק יותר עם כוחות אלה מאשר האדם המודרני והחוויות שלהן עיצבו את הסמלים הגדולים. לכן נמצא מקור הסמלים המרכזיים של הנפש בתרבויות קדומות ובעיקר במיתוסים שלהן. אלה משקפים התמודדויות עם כוחות והיבטים נפשיים שהאדם מתקשה לתת להם הסבר: בריאה, אלוהות, אמת, חוכמה, עוצמה, כוחות-טבע, נשיות, גבריות ועוד.
נושאים אלה עומדים בבסיס הסמלים, שמשמעותם אינה מובנת לנו משום שהם צורת ביטוי של כוחות נפשיים שאין לנו מגע ישיר עמם והם פועלים ב'לא-מודע'. הסמלים פונים להיבט החוויתי של הדברים יותר מאשר להיבט התבוני והמושכל שלהם: הם מייצגים מכלול של מחשבות, רגשות וזיכרונות שלא ניתן להמציא אותם על-ידי שיקול דעת והגיון אלא נוצרים ברמה לא-מודעת ומייצגים כוחות נפשיים הפועלים בכל אחד מאתנו.
לפי יונג התסביכים הנפשיים הם נושאים אמוציונאליים מודחקים הגורמים להפרעות וסימפטומים. בדומה לפרויד גם הוא הניח שמקור רוב התסביכים בילדות המוקדמת וביחסים במשפחה. עם זאת, חלק מהם מושפע מנושאים אוניברסאליים ולכן יש להם גם מימד אישי וגם מימד כללי. ככל שהרמה הארכיטיפית נוכחת ודומיננטית יותר בנפש כך יש פחות מודעות ויכולת להבין מה קורה בתוכנו ופחות יכולת להפעיל שיקולים תבוניים. מטרת הטיפול היא להביא ליצירת האישי מתוך הכללי תוך שימוש בכוחות האוניברסאליים.
הסמלים של יונג - דיון ביקורתי
עיקר הסמלים שעליהם בנה יונג את תפיסתו מקורם בתרבויות עתיקות: מיתוסים, טכסים, מנהגים וכדומה. הנושאים שעמם התמודדו תרבויות אלו שונים במידה רבה מאלו של התרבות המודרנית ולנפש המודרנית יש יכולות נוספות ובעיות אחרות. סמלי האינדיווידואציה מרכזיים מאוד בתפיסה של יונג ונמצאים במוקד הטיפול הנפשי. עם זאת, בתרבויות העתיקות שאלה זו הייתה שונה מאוד מזו של ימינו ונראה שהסמלים אותם זיהה יונג עם היחיד מייצגים נושאים אחרים. לדוגמא: 'מאנדאלות' משמשות כסמלי אינדיווידואציה מרכזיים אצלו אך להערכתי, הן אינן מייצגות את מורכבות הנפש המודרנית אלא נושאים אחרים: בעיקר דפוסי שינויים פנימיים שהתחוללו בין רמות הארגון הראשוניות לבין ה'אני' בתהליך התפתחותו כמרכזי בנפש האדם. הנושאים הגדולים של המיתוסים קשורים בחולשתו ובמאבקו של האדם ברמות הראשוניות של נפשו הוא.
עם זאת, יונג הצביע נכון על כך שזיהוי ה'אני' עם האינדיווידום ודיכוי התחושות והאמוציות היא אחת הבעיות המרכזיות של האדם המודרני. ה'לא-מודע הקולקטיבי' של יונג מורכב מכוחות נפש ראשוניים ביותר, שכמעט אין לנו מגע ישיר עמם גם כשאנו מודעים להם. תפיסתו מתקשה להציע הסבר למרחב עצום של דינאמיקות וחוויות נפשיות אוניברסאליות קרובות ומוחשיות לנו הרבה יותר.
אלו מצאו לעצמן ביטוי במעשיות עממיות עתיקות והן הפתח שבאמצעותו אפשר ללמוד משהו על המציאות הנפשית הפנימית ועל השפה שלה - 'השפה ההיא'. לאלה נקדיש את הפגישות הקרובות.
