ד"ר יואב יגאל
חסר רכיב

הצעה לשפת-על לבני-אדם ומכונות

הצעה לשפת-על לבני-אדם ומכונות

השפה האנושית, ללא תלות בלשון זו או אחרת, היא היכולת החשובה ביותר המבחינה את האדם מכל צורת חיים אחרת. אין בהכרח חפיפה מוחלטת בין יכולת החשיבה האנושית לשפה, אך יש ביניהן תלות עמוקה, ושתיהן יצרו ועיצבו את המבנה האנושי על יכולותיו ומגבלותיו. מבחינה זו כל פריצת דרך שתוכל לעקוף את המיגבלות והגבולות של מבנה השפה והחשיבה, משמעותה הרחבת היכולות הבסיסיות ביותר של האדם. הרחבה כזו משמעותה גם הרחבת כל תחומי הידע והפעילות האנושית שיש להם קשר לשפה ולחשיבה, וספק אם יש תחומים שאין להם קשר ליכולות אלה. יתר על כן, כל השפות המוצרנות, כמו המתמטיקה, שפות-המחשבים וכן הלאה, הן נגזרות של השפה והחשיבה האנושית; מה שהן מצליחות להרוויח בעקיפת מגבלה אחת של השפה הטבעית, כמו יתר עקיבות ודיוק, הן מפסידות בצימצום היתר שלהן בהשוואה ליכולות אחרות של השפה, כמו עושר המשמעויות (יאקובסון, חומסקי).

להלן, ובקצרה, אמנה כמה מהמגבלות העקרוניות של השפה הטבעית:

חד-סדרתיות - אנחנו קולטים ומשדרים מילים ומשפטים על רצף אחד. מגבלה זו אינה קשורה ליכולת של חוש השמיעה לקלוט בו-זמנית כמה רצפים שונים של צלילים (כמו במוזיקה) אלא קשורה למבנה השפה. מגבלה זו אינה תואמת את הידע שלנו על העולם, שבו אירוע הוא נקודת הצטלבות של כמה תהליכים המתרחשים בו-זמנית.

הקצב או הזמן - אין התאמה בין היכולת שלנו לקלוט דקויות של קצבים ומהירויות שונות לבין היכולת שלנו לתאר אותם במילים. יכולתנו לתאר קצבים ברצף שבין לאט ומהר היא מצומצמת מאוד. כמו במילים אחרות, אין שום התאמה בין קצבים, מהירויות וייצוגם בשפה.

השרירותיות - אין שום התאמה מחייבת ומדויקת בין המסמן למסומן- בין המילה לבין מה שהיא מייצגת. אין לדוגמה שום קשר מחייב בין האובייקט - חתול - לבין הדפוס הצלילי המסמן אותו (חתול, gatto ,chat ,cat וכו').

גבולות ההמשגה - הרעיונות המדעיים הגיעו אל מעבר ליכולת של השפה ליצור להם מושג תואם. לדוגמה, אין לנו בשפה מושגים התואמים את החיבור בין מרחב לזמן, בין חומר לאנרגיה או בין חלקיק לגל.

עקרונות לשפת-על חדשה
המקורות העיקריים שבאמצעותם אנו קולטים אינפורמציה מבחוץ הם קרינה אלקטרו-מגנטית (אור) ותנודות של חלקיקים מולקולרים (גלי קול). מכך נובע שניתן לתאר מקורות אלה כתדירויות או תנודות שיש להן דפוסי גל אופייניים. בעיקרון ניתן לתאר כל תנועה שהיא, יהיו מקורה טיבה אשר יהיו, בשפה של תדירויות. לכן נכללות בכך גם אינפורמציות המגיעות מחושים אחרים כמו, טעם, ריח ומישוש. באופן דומה גם אינפורמציות תחושתיות-פנימיות כמו, כאב, פעילות השרירים ועוד, הם סוג של תנועה ולכן ניתנות בעיקרון לתיאור בשפה של תדירויות. בהקשר הרחב ביותר אנחנו יודעים היום שכל גוף נמצא בתנועה, או למעשה בשתי צורות של תנועה: א. ביחס לגופים אחרים. ב. הגוף עצמו בנוי ממרכיבים – ברמות שונות – הנמצאים בתנועה ביחס אחד לשני: מולקולות, אטומים וכן הלאה. מכיוון שכל תנועה שהיא יכולה להיות מתוארת בדפוסי תדירויות, הרי שהתדירות מתאימה להוות מסגרת מארגנת ומתארת של כלל התנועות בעולם.

מה שמהווה בשפה הטבעית את גבולות ההמשגה האנושית הוא הבסיס ונקודת המוצא לשפת-העל המוצעת: עקרונית ניתן לייצג היום כל תנועה או שינוי בצורה של תדירויות או תנודות. אנחנו גם יודעים שכל עצם נמצא בתנועה או בשינוי ביחס לעצמים אחרים, ואין זה משנה אם מתארים זאת מנקודת מבט של העצמים החיצוניים לו, או של המרכיבים הפנימיים הבונים אותו. כמו כן אין זה משנה אם מתארים מאסה בתנועה או אנרגיה. את כלל תופעות הטבע ניתן לתאר בצורה של תנודות או תדירויות, ויש על כן באפשרותנו למפות את כלל התופעות, מגדלים קוסמים ועד תת-אטומים, בצורה אחידה. המיפוי מבוסס על פרמטרים הקשורים לאפיון תדירויות: קצב, עוצמה, משך וכו', והוא מייצג ויכול לשמר את הייחוד והשונות של כל תופעה ואת מיקומה ביחס לתופעות אחרות.

מיפוי עדיין אינו בבחינת שפה, וע'מ לעמוד בתנאים של שפה יש צורך ביכולת לקלוט מידע באמצעות החושים, להיות יכול לעבד אותו(לחשוב), לאחסן (זיכרון), ולמסור אותו החוצה. לצורך כך יש צורך להפוך את המיפוי של טווח תדירויות אדיר, למשהו הנמצא בטווח הקליטה של החושים. כמו בכל מיפוי זו שאלה של קנה-המידה הרצוי, ואין מניעה עקרונית ליצור קנה-מידה עקבי ומדויק בין טווח התדירויות הממופה לבין טווח תדירויות הקליטה של האוזן. בצורה זו ניתן להפוך כל תדירות נמדדת לתדירות נשמעת. מכאן ואילך רוב הפונקציות הנדרשות כבר נמצאות בתוכנו: אנחנו מסוגלים לקלוט בו-זמנית, באמצעות האוזן, כמה רצפים צליליים. לעבד אותם - להשוותם, למצוא ביניהם אי-התאמות וכו'. המוח כבר מיומן בעבודה עם צלילים (גם תהליכי חשיבה הן טרנספורמציות של תדירויות נקלטות לתדירויות אחרות). האחסון גם הוא מותאם יותר לשפה מעין זו (הזיכרון הצלילי והשליפה ממנו, טובים לעין ערוך מהזיכרון המילולי). פונקציית המסירה, שהיא הדיבור, היא היחידה שאינה מותאמת למסירה של כמה רצפי צלילים בו-זמנית. פונקציה זו תצטרך לעבור שינויים, אך אין כאן קושי עקרוני אלא טכני, והמכשור הבסיסי לכך כבר קיים. למעשה גם הבסיס לכתב תואם כבר בנמצא, בעבודתו של המלחין יוסף טל, שפיתח עם מדענים בטכניון דרך ממוחשבת לרישום צלילים, השומרת על כל הפרמטרים החשובים הבונים את הצליל.

קשה לחזות כיצד יראה משהו, שאפילו לא התחיל את דרכו ואינו דומה לשום דבר מוכר לנו. בקירוב ראשון הייתי אומר שבשפה מעין זו תהליך רב-משתנים, או תיאוריה מורכבת ומסובכת, הנפרשת על
דפים רבים, וכוללת הקשרים רבים ושונים, תשמע כמו סימפוניה, שכבר משמיעה ראשונה ניתן יהיה לקבל רושם על המוטיבים השולטים, עוצמתם, הקשרים בינהם, ההרמוניות, אי-ההתאמות וכו'. יתר על כן, בשפה כזו תיאור התופעות והשינויים שלהן (החיבור בין מרחב וזמן) הוא המובן מאליו - אי-אפשר להפריד את הצליל מהמשך שלו וכו'. האבחנה בין עצם לפועל, שהיא הבסיס לכל השפות הטבעיות, פשוט אינה אפשרית בשפה המוצעת. כמעט מיותר לומר שכל הקשר בין אדם למכונה יהיה שונה לחלוטין ממה שאנו מכירים והם יוכלו לתקשר באותה שפה עצמה: מממלא כל מה שמרכיב ופועל בכל מכונה ניתן לתיאור בתדירויות. אינני יודע להגיד מה יהיו הקשרים והמעברים שבין שפת הדיבור הקיימת לבין השפה המוצעת ואינני בטוח אם יש לכך חשיבות כרגע. השפה המוצעת אמורה לחבר בתוכה את הדיוק והשיטתיות של השפות המוצרנות עם העושר והמורכבות של השפות הטבעיות.

מדובר ביצירת שפה המושתתת על שלושה עקרונות:
א. ניצול מלוא טווח יכולת השמיעה האנושית (הלשונות הקיימות מנצלות רק טווח קטן של יכולת השמיעה ופועלות על רצף צלילים אחד, בעוד שהאוזן יכולה לקלוט כמה רצפים צליליים במקביל - כמו ביצירות מוזיקליות).

ב. ניצול מלוא טווח אפשרויות הדיוק והמכשור הקיימים (ואלה שעוד יפותחו) לייצוג מדויק יותר של התופעות (בשונה מהייצוג של הלשונות הקיימות שהוא שרירותי ולא מדויק).

ג. התאמת מבנה השפה להישגי החשיבה המדעית ולתפיסת העולם המודרנית (חיבור בין מרחב-זמן וחומר-אנרגיה, תפיסת התופעות כתוצר פעולתם הבו-זמנית של משתנים רבים כמו, תורת הרשתות, תורת הכאוס, תורת המערכות המורכבות, תהליכים כלכליים, תופעות מזג אוויר ועוד).

צעדים מעשיים ראשונים
מה שניתן ואפשרי לעשות כרגע, הם כמה צעדים מכינים לקראת התחלת עבודה מעשית להבניה של השפה המוצעת: 1. איסוף שיטתי של עבודות המצטלבות עם ההצעה. מבין אלה ידועות לי עבודה שנעשתה ע'י פיזיקאי הודי על קשר בין צלילים לצבעים, טרנספורמציה של תדירויות ברמה אטומית לצלילים נשמעים, דמיון בין קונפיגורציות ויזואליות וצליליות, ועבודות נוספות. ככל הנראה יש עבודות רבות אחרות שנעשו בכיוון זה ומהעדר עניין מוגדר בהן הן מפוזרות בכל העולם. 2. פתיחת אתר אינטראקטיבי באינטרנט שעניינו חילופי מידע, רעיונות, הצעות וכו'. 3. התחלה של גיבוש קבוצת-עבודה שיש לה עניין בכיוון כזה. קבוצה כזו צריכה לכלול אנשים מתחומי ידע שונים - מתמטיקה, פיזיקה, אסטרונומיה, מוזיקה, בלשנות, מחשבים ועוד. 4. התחלה של מיפוי עולם התופעות בהתאמה לעקרונות של השפה המוצעת. 5. בחינת האפשרויות של שיטת כתב תואמת (למעשה הבסיס לכתב תואם כבר בנמצא, בעבודתו של המלחין והמוסיקולוג הישראלי יוסף טל, שפיתח עם מדענים בטכניון דרך ממוחשבת לרישום צלילים, השומרת על כל הפרמטרים החשובים הבונים את הצליל).

המשמעות של שפה כזו, אם וכאשר תתחיל לתפוש תאוצה, היא מהפכה בקנה מידה שקשה להעריך אותו בכל תפישתנו את העולם ואת עצמנו. אני מניח שגם לשלבי ביניים יהיו השתמעויות רבות וחשובות לתחומי התקשורת, הכלכלה, המחשוב, הטכנולוגיה ועוד. יש לנו מעט להפסיד והרבה להרוויח בניסיון בכיוון הזה.
חסר רכיב