פרויד - מקורם של רעיונות והתפתחותם
דוקטוראט – חלק ראשון (תקציר)
יואב יגאל
מחקר בתהליך חשיבה יצירתי ודיון במושג 'התפתחות'
מטרת המאמר, והשניים שיבוא בעקבותיו, היא להציג היבטים שונים, הקשורים לחקירת תהליכים התפתחותיים: תאור תמציתי של מחקר התפתחותי מסוים, הצגה מפורטת של חלק ממנו, והשלכות שיש למחקר בכללו על הבנה והגדרה של מושג ה'התפתחות'.
המונח 'התפתחות' שכיח כמעט בכל הקשר ותחום, ועם זאת כמעט ולא ניתן למצוא לו אפיונים והגדרה מוסכמים. כך למשל, באנציקלופדיה בריטניקה אין למצוא הגדרה למושג עצמו, אלא בהקשרים שונים שלו (ביולוגיה התפתחותית, כלכלה וכו'). במילונים ניתן למצוא שורה של הגדרות כלליות מדי, כמו אלו
ב- Thesaurus:
development - act of improving by expanding or enlarging or refining. Or – a process in which something passes by degrees to a different stage (especially a more advanced or mature stage);
הגדרות מעין כאלו רחוקות מלספק תמונה של ממש על המורכבות העצומה של המונח ועל הדינאמיקה של תהליכים התפתחותיים. עוד יותר מעוררת פליאה היא העובדה, שכמעט ולא ניתן למצוא בספרות (המדעית, פילוסופית ועיונית) דיונים המתמקדים במונח עצמו. מצב מעין זה הוא בהחלט יוצא דופן ומעורר שאלה. שהרי ניתן למצוא דיונים רבים במגוון רחב של מונחים מופשטים וכלליים כמו 'זמן', 'מרחב', 'חומר', 'אנרגיה', 'מערכת', נשמה, 'יופי' 'אהבה' וכו'. אין לי תשובה למצב מוזר זה, אבל נראה שלפחות בחלקו הוא קשור לכך שמצד אחד המונח מהווה את אחד ממושגי-היסוד של החשיבה בכלל והמדע בפרט, ומצד שני הוא מיושם על אין-ספור תהליכים מכל תחום שניתן להעלות על הדעת. קשה להעריך איך יכול להיות משהו משותף או דומה לתהליכים כל כך רבים ומכל כך הרבה תחומים. הקושי להגדיר ולחקור את ההתפתחות כתופעה קשור אולי בהרבה מאוד גורמים מסוגים שונים, אבל על מרכזיותה וחשיבותה לא יכול להיות וויכוח. כתופעה - התפתחות היא התהליך העקבי והשיטתי ביותר החותר כנגד האנטרופיה. התפתחות היא יותר משמירה על מבנה קיים - היא יוצרת, בתהליך רציף, מבנים מורכבים יותר ויותר ממבנה פשוט יחסית.
את התיאור וההגדרה המקיפים ביותר למונח 'התפתחות' מצאתי באנציקלופדיה העברית (הערך נכתב ע'י ישעיהו ליבוביץ): 'כל תהליך רצוף של שינויי מצבים או שינוי צורות קיום, שמורכב משלבים שונים או דרגות שונות, שהם משתלשלים זה מזה תוך עקיבה זמנית' (1). שני מאפיינים נוספים, שליבוביץ מביא בהמשך להגדרה הם:
א. 'שהמערכת המתפתחת היא עצמה הגורם הפעיל בהתפתחותה'. ב. כיוון ההשתנות הוא מהפשוט הלא-דיפרנטיבי אל המורכב והייחודי יותר. בניסוח מקוצר יותר אפשר לומר ש'התפתחות' היא - תהליך השתנות הדבר ביחס לעצמו, בכוח עצמו וממצב פשוט למורכב יותר.
התפתחות כל צורות החיים תואמת לחלוטין את ההגדרה: האורגניזם בתהליך התפתחותו משתנה ביחס לעצמו מצורה פשוטה לצורות מורכבות. מה שמפעיל את התהליך - נמצא באורגניזם עצמו. לצורך התפתחותו נזקק אומנם האורגניזם לחומרים שונים מחוצה לו (מים, אוויר, מזון, מכסה וכו'). אבל הגורם המפעיל את התהליך - כתהליך התפתחותי - נמצא באורגניזם עצמו.
הקושי לחקור תהליכים התפתחותיים מקורו בכך שהם מצריכים מתודולוגיה שכמעט ואינה קיימת היום בדפוסי-החקירה המדעיים. זו מתודולוגיה שצריכה להתאים את עצמה לשלושת מאפייני ההתפתחות (השתנות הדבר ביחס לעצמו, בכוח עצמו וממצב פשוט למורכב יותר) כלומר, להיות יכולה לעקוב אחר תהליך שהוא לעיתים קרובות ממושך, נמצא השתנות מתמדת, פועלים בו משתנים רבים בו-זמנית, ויש לבחון אותו גם מנקודת או נקודות-ראות של הדבר המתפתח עצמו.
כאשר אנו רוצים להעריך נתון מסוים הנטייה הראשונית שלנו היא להשוותו לנתון אחר – חיצוני לו. גובה, מאסה, זמן וכו' מוערכים בהתאמה לאמות מידה חיצוניות ידועות (מטר, שעון, משקל). בדומה לכך גם המתודולוגיות המדעיות מכוונות להעריך נתונים בהתאם לאמות מידה מוסכמות וידועות. הגדרתו של תהליך התפתחותי כמתייחס לעצמו מכתיבה גישה שונה לחלוטין: התהליך ההתפתחותי נמדד ביחס לעצמו, יוצר את המדדים של עצמו ונבחן מנקודת ראות שלעצמו. אפשר, לדוגמא, להשוות את דרגת התפתחותו של יצור נתון ביחס ליצורים אחרים בני מינו או מינים אחרים, אבל אז ההשוואה מתייחסת לדרגה או לשלב בהתפתחות ולא לתהליך עצמו. חקירתו של התהליך מחייבת פיתוח מתודולוגיות החוקרות אותו ביחס לעצמו. מתודולוגיה כזו תוצג בהמשך.
עם זאת, אין זה ברור כלל ששלושת מאפייני ההגדרה של ליבוביץ מתקיימים בכל התהליכים והתחומים שאנחנו נוטים, באופן אינטואיטיבי לייחס להם התפתחות: שינוי בכיוון של גדילה, התרחבות, הסתעפות, התמיינות, התגוונות, יצירה, מורכבות, עצמאות, היווצרות הירארכיות ורמות ארגון. התפתחות יכולה להיות מיוחסת לגדילה פיזית, לגידול בידע, לתהליכי-חשיבה, למידה, לתהליכים היסטורים, כלכליים, חברתיים, טכנולוגיה, אמנות, אבולוציה של המינים, תהליכים לא-אורגאניים (כימיים ואחרים) ועוד.
אציין כמה שאלות היכולות להתוות חקירה בטווח רחב של תהליכים שאנו נוטים לראות בהם התפתחות:
א. באלה תהליכים, שנהוג להתייחס אליהם במונחים התפתחותיים, ניתן לזהות את שלושת מאפייני המושג (שינוי ביחס לעצמו, השתנות מהפשוט למורכב והגורם הפעיל בהתפתחות מקורו במערכת המתפתחת עצמה), ובאלה מדובר במטאפורה בלבד?
ב. האם התהליך מתנהל עפ'י תוכנית מסוימת ובכיוון מסוים? בכל הקשור לאורגניזם ניתן לייחס את התוכנית לגנום והאינטראקציה שלו עם הסביבה. אבל בתהליכים האחרים לא ברור האם קיים גרעין כלשהו שממנו מתחיל התהליך, מה הם המשתנים הפנימיים הדוחפים את התהליך והאם ניתן לזהות דפוס כלשהו בכיוון ההשתנות?
ג. האם ניתן ללמוד יותר על המושג עצמו דרך חקירת תהליכים שאינטואיטיבית אנחנו רואים אותם כהתפתחותיים. כלומר, האם אפשר לזהות חוקיות, סדר מסוים או קשר בין השלבים שיכולים להיות משותפים או דומים בתהליכים התפתחותיים בתחומים שונים. הבעיות המתודולוגיות של חקירת תהליכים התפתחותיים הן דומות: זיהוי נקודת התחלת התהליך, יצירת כלים לתיאור תהליך רב-משתנים (הנמצאים באינטראקציות-הדדיות), זיהוי צורות מעבר בין שלבי התהליך, זיהוי רמות-הארגון ודפוסי-הקשר ביניהם ועוד.
ככל הידוע לי נעשה מעט מאוד בהקשר זה בעולם כולו. למעט שני מרכזים שפעלו בעבר (ז'אן פיאז'ה בשוויץ והיינץ וורנר בגרמניה וארה'ב) לא מתקיימת שום פעילות ממוקדת, החוקרת תהליכים התפתחותיים בהקשרם הרחב. למרות שיש לא מעט מרכזים המתמקדים בהיבטים שונים הקשורים גם להתפתחות כמו, 'אבולוציה דינמית' (בסנטה פה), 'מערכות מורכבות' (מרכזים רבים בעולם) וכן הלאה. באף אחד מהם לא מצאתי גישה הממוקדת בהיבטים התפתחותיים ע'מ לאפשר חקירת תהליכים כאלה, במנותק מנושאי חקירה אחרים. כאמור, שלושת מאפייני ההגדרה ההתפתחותית מכתיבים הנחות יסוד וגישות מתודולוגיות השונות מאוד מאלה הקיימות.
כל נושא, כללי או מופשט, נדרש לנתונים ברי-תצפית, ע'מ שיוכל להוות מושא לחקירה. אין אפשרות לחקור באופן ישיר תופעות של זמן, מרחב, חומר, מערכת וכו'. אנו נדרשים לזהות תופעות ואירועים מוחשיים ורק באמצעות חקירתם ניתן להסיק על תופעות כלליות ומופשטות יותר. בדומה לכך, גם את תופעת (או תופעות) ההתפתחות, יש לחקור באמצעות תהליך בר-תצפית שניתן לכנות אותו או לייחס לו שינוי התפתחותי. התהליך אותו בחרתי לחקור מההיבט ההתפתחותי שלו, היה תהליך השינויים בתפיסתו של פרויד את הניברוזות ואת דרכי הטיפול בהן. ככל הידוע לי אין שום דוגמא בספרות, לא ביחס לפרויד ולא בכלל, שחקרה התפתחות בצורה דומה או קרובה, ולכן יש להסביר את ההיגיון העומד מאחורי הבחירה, הצגת מתודת החקירה וההנחות העומדות בבסיסה.
בסוף שנת 1886 סיכם פרויד, בשתי הרצאות, את רשמיו, מהשתלמותו אצל שארקו בפאריס, הרצאות אלו מהוות עדות מאורגנת ראשונה להתעניינות ולעמדה שלו בנושא ההיסטריה. בעמדה ראשונית זו כמעט ואין למצוא משהו מקורי משל פרויד, והיא מושפעת לחלוטין מרעיונותיו של שארקו. כ - 14 שנה מאוחר יותר, בסוף שנת 1899, הוא מפרסם את 'פשר החלומות' - חיבור המהווה את אחת התרומות המקוריות ביותר לחקר המבנה הנפשי, וציון דרך משמעותי בתרבות החשיבה המערבית. מה שהתחיל כניסיון לא-מקורי, להסביר פתולוגיה נפשית מוגדרת, הפך תוך 14 שנה להסבר המקורי, המקיף, השיטתי והמשמעותי ביותר של המבנה הנפשי בכללו. במהלך אותן שנים, סיגל לעצמו פרויד כ-6 שיטות-טיפול שונות בהיסטריה ובניברוזות אחרות. במקביל הוא פיתח מספר כמעט כפול מזה של מודלים תיאורטיים שונים - שיסבירו אותן.
המטרה הראשונית של המחקר הייתה - מעקב והסבר התהליך, שהוביל את פרויד מהזדהות מוחלטת עם עמדת שארקו ביחס להיסטריה, עד לגיבוש מושגי-היסוד של תפיסתו האישית והמקורית. תנאי ראשוני ובסיסי לבחינה כזו, הוא שחזור שיטתי ומדויק ככל שניתן של התהליך אותו עבר פרויד. בהתאמה - ההנחה הראשונה שהתוותה את צורת המחקר ואת המתודה שלו הייתה - שמה שיכול להיתפס כיחידות שונות, ובלתי-מתיישבות אחת עם השנייה (בשיטות טיפול-מחקר ותיאוריה של ניברוזות), הן למעשה תחנות ברצף מתמשך של תהליך מחקרי-מחשבתי אחד. רקונסטרוקציה שיטתית עקבית של תהליך-החשיבה של פרויד משמעותה, להראות את צורות התקשרות תחנות-החשיבה השונות אחת לשנייה ואת ההיגיון העומד מאחורי הסדר שלהן. מבחנה הראשוני של הרקונסטרוקציה הוא בעצם קיומה (כאפשרות שחזור התהליך). במילים אחרות - מטרתה הראשונית של הרקונסטרוקציה היא הרקונסטרוקציה עצמה.
ההנחה שניתן ליצור שחזור עקבי ושיטתי של מהלך-החשיבה של פרויד אינה מובנת מאליה, כי ניתן לצאת גם מנקודות-ראות שונות לחלוטין. למשל אפשר להניח, שפרויד ניסה גישות ושיטות טיפול שונות, תוך כדי חיפוש אחר האפשרות לעזור למטופליו, עד אשר הגיע לשיטה שתשביע את רצונו. ובתוך כך גם חזר ופיתח הסברים לשיטת השונות. אם יוצאים מהנחה כזו, אין סיבה לצפות, שיש משהו שיחבר בין הגישות הטיפוליות השונות וההסברים להן, ולבטח לא משהו שיכתיב את הסדר שלהן. לחילופין אפשר גם להניח, שפרויד היה חשוף לגישות והשפעות שונות והשיטות שאימץ לעצמו, מקבילה פחות או יותר לעיתוי היחשפותו להשפעות השונות עליו (זהו ההסבר המקובל על רוב ההיסטוריונים של פרויד). במקרה כזה אפשר להניח שהסדר בו הלך פרויד אינו מקרי, אבל כיוון שאירועים חיצוניים הם שקבעו את הרצף, הרי שאין שום הגיון פנימי הכרחי ומחייב הקושר את מהלכי-החשיבה שלו (2).
מבחינה אמפירית - מבחנה של הרקונסטרוקציה המוצעת כאן הוא ביכולתה לתת תשובות למהלכים שונים של פרויד, שגישות או הנחות אחרת אינן יכולות להציע להן הסבר הולם.
בעבודה אחרת, שהתמקדה בשחזור והבניה של התהליך שהוביל את דארווין למושגי-היסוד שלו, הראיתי, ששחזור כזה הוא אפשרי (3Yigael? ). ניתוח התהליך-המחשבתי שעשה שדארווין, הוביל לבחינה של שאלות הנוגעות לתורת ההכרה ומבנה החשיבה האנושי בכלל (כיצד נוצר ידע חדש או שאלת האינדוקציה (Yigael? 4). ניתוח תהליך-החשיבה של דארווין מלמד, שחקירת תהליכי-חשיבה ברמתם העליונה יכולה להוביל לתשובות חדשות על שאלות-יסוד של החשיבה האנושית בכלל. ההיגיון לכך הוא פשוט - את היקפה ויכולותיה של החשיבה יש ללמוד בביצועיה הטובים ביותר וכשהיא מממשת את מירב הפוטנציאל שלה. יכולות אלה באות לידי ביטוי בהישגים מחשבתיים של אותם יחידים, שעיצבו את תפיסתנו על העולם ואת מקומנו בו. במובן זה, שחזור והבניית תהליך החשיבה של פרויד הוא המשך ישיר לחקירת תהליך החשיבה של דארווין.
את הבחירה בתהליך החשיבה של פרויד כמושא המחקר, הנחו כמה שיקולים: א. התכנים והנושאים היו בתחום שאני מתמצא בו ויכול להבינו. לא הייתי יכול לעקוב אחר תהליך-חשיבה של מתמטיקאי, פיזיקאי, כימאי או בלשן, מהעדר רקע השכלתי מקיף בתחומים אלה. כל תהליך-חשיבתי עוסק בתכנים מסוימים, ואפילו אם הדגש הוא על הבנת התהליך, יש צורך להבין על בוריים את תכניו. ב. חשוב שלתכנים והרעיונות הייתה השפעה על התחום בו הם עוסקים ועל תחומים אחרים, מה שמעיד על עוצמתם ופוריותם (ולאו דווקא על נכונותם). המחקר לא התכוון לעסוק בהערכת התכנים והרעיונות ובהשפעתם, אלא בתהליך היווצרותם. הגיוני להניח שתכנים ורעיונות, שהצליחו להטביע את חותמם בתחומים שונים, נוצרו תוך תהליך מורכב, שהוביל לפוריותם ועוצמתם. ג. על התיעוד להיות שלם ככל האפשר, מה מאפשר מעקב אחר דקויות השינויים. פרויד ידוע כמי שכתב בגלוי-לב, כמי שניסה להסביר את שיקוליו ולא הסתיר את כישלונותיו.
ד. את עקיבות תהליך-החשיבה אפשר היה להעריך רק בדיעבד ועל סמך הרקונסטרוקציה. עם זאת, בהכרות ראשונית עם החומר התקבל הרושם, שלמרות השינויים ברעיונות ובצורות ההסתכלות, הנושא נשאר פחות או יותר קבוע. מבחינה זו קל להתרשם, שפרויד חקר כל הזמן את אותו תחום - סטייה מהנורמאליות הנפשית ואת הנורמאליות עצמה.
נתוני-המחקר או 'חומר הגלם' שלו, הם הטכסטים שפרויד השאיר מאחוריו מאותן שנים: מאמרים, טיוטות, מכתבים וכיו'ב. הנחת המחקר היא, שכלל הטכסטים המצויים בידינו, מהווים פריסה בזמן של תהליך החשיבה שלו. כאשר כל טכסט הוא חוליה, או תחנה, המסכמת ומציגה את סך הידע של פרויד באותו זמן. חשיפת נקודות-החיבור בין הטכסטים משמעותה שחזור ויצירת רקונסטרוקציה תואמת לתהליך החשיבה כולו. התייחסות לטכסטים כאל מקור נתונים לגיטימי למחקר אמפירי היא עמדה מתודולוגית בזכות עצמה, הרחוקה מלהיות מוסכמת ומקובלת. נושא זה נראה לי מרכזי להבנת המחקר המוצג כאן ובמקביל - משמעותו המתודולוגית חורגת מעבר למחקר זה.
מנקודת-מבטה של התפיסה המפותחת בעבודה זו, יש להתייחס אל כלל הנושאים והתכנים המצויים בטכסטים של פרויד כאל 'רמת-התופעות'. באמצעותה ניתן לחשוף את העקרונות המבניים והתהליכיים של דרך חשיבתו. מבחינה זו התפיסה המחקרית המפותחת כאן אינה שונה מתפיסה מחקרית בכל תחום אחר: חקירת התופעות אמורה להוביל אותנו אל החוק או הכלל. על עבודותיו המוקדמות של פרויד נכתבו מאות ספרים ומאמרים. באף אחד מהם לא מצאתי ניסיון להקיש ולהמשיג מתהליך-החשיבה שעשה פרויד על החשיבה האנושית בכללותה. הרי זה מה שעשה פרויד בקשר לניברוזה: תוך שחקר את קשיי מטופליו וניסה למצוא דרכים לעזור להם, הוא פיתח תיאוריה של המבנה הנפשי בכלל: במצבו התקין והסטיות ממנו - הניברוזות והפסיכוזות. יש לשער, שניתוח תהליכי-חשיבה של הוגים ברמה של דארווין, פרויד ואחרים יובילו אותנו להבנות חדשות על היכולות, האפשרויות והסטרוקטורה של החשיבה האנושית בכלל (לפחות כמו שמחקרים על החשיבה של ילדים ואוכלוסיות אחרות מובילים להכללות והמשגות על החשיבה בכלל) .
ההיבט המתודולוגי שמבדיל את המחקר הנוכחי מכלל העבודות הקיימות על פרויד, הוא התמקדותו בפן הצורני-תהליכי (הרקונסטרוקטיבי) של חשיבתו. משמעותה של התמקדות זו היא, ששאלת מקור הטכניקות הטיפוליות, המושגים והרעיונות הם משניים. מה שעומד במרכז היא צורת ארגונם הפנימית של התכנים, השתנותם שוב ושוב ויצירת צורות ארגון חדשות שלהם. הבחנה חדה בין שינויים בתכני-החשיבה ובצורות הארגון שלה, לבין מקורם של התכנים לא מצאתי באף עבודה על פרויד. אבחנה בין תכני-החשיבה לצורת הארגון שלהם היא נושא ידוע שנחקר ע'י רבים. כך למשל עוקב פיאז'ה אחר השינויים בהתפתחות האינטליגנציה של הילד תוך שהוא חוקר את דרכי-התמודדותו עם מטלות שונות ובגילאים שונים. פיאז'ה מפתח סדרה של מבנים חשיבתיים (סטרוקטורות) המאפיינים לדעתו את התפתחות האינטליגנציה של הילד - ללא תלות בתוכן זה או אחר. האופן בו מתמודד ילד מסוים עם תכנים מסוימים מאפשר לפיאז'ה לפתח מודלים צורניים-סטרוקטוראליים, שאינם תלויים בילד מסוים או בתוכן מסוים של חשיבתו. מבחינת פיאז'ה, הדעות, העמדות ותכנים אחרים שלהם היה חשוף ילד מסוים, במקום מסוים ובזמן מסוים במהלך גדילתו, אינה צריכה לשנות. הילד מחזיק רק בעמדות ורעיונות המתאימים לשלב המסוים של התפתחותו. גם אם הוא 'יודע' על אפשרויות אחרות, אלה אינן מוטמעות כחלק מדרך תפיסתו את העולם.
נקודת-המוצא של המחקר הנוכחי היא דומה: דרך חקירת תכני-החשיבה של פרויד והשתנותם, ניתן היה להגיע לצורה בה הוא ארגן את אותם תכנים ולעקוב אחר השתנות הצורות בזמן. מבחינה זו, השאלה איך ומאיין הגיעו תכנים שונים לתוך חשיבת פרויד היא משנית. בכך היא שונה חיבור זה מכל עבודה קודמת על פרויד. שאלת מקור הרעיונות, המושגים, והטכניקות הטיפוליות של פרויד נמצאת במוקד עבודות רבות: מה מהתכנים הוא מקורי שלו, ומה שאל, אימץ או הושפע מאחרים וכן הלאה. שאלה זו, המעניינת לכשעצמה, אינה נושא המחקר, ואינה אמורה להשפיעה על המתודולוגיה שלו. מה שחשוב, מבחינת הגישה המפותחת כאן היא - הדרך בה מסתכל פרויד על התופעות (הפתולוגיות השונות), מנסה להבינן ולהסבירם, ובתוך כדי כך לשנותן (טכניקות הריפוי השונות). מנקודת-מבט מתודולוגית של חקר תהליך-החשיבה אין זה משנה כיצד הפכו הכלים - המחקריים-טיפוליים ומחשבתיים להיות לשלו: אם ע'י כך שיצר אותם באמצעיו או שמצא אותם מחוצה לו וסיגל אותם לעצמו.
מי שפונה לחקור את עבודותיו של פרויד (ובעיקר המוקדמות שבהן), מוצא את עצמו מתמודד עם שני נושאים מרכזיים: א. תהליך החשיבה עצמו. ב. הסטאטוס והקונטכסט של תכני-החשיבה. מצד אחד, השינויים התכופים בשיטות הטיפול והמודלים התיאורטיים בולטים כל כך, שלא ניתן להתעלם מהם. כך מוצאות את עצמן עבודות רבות (שמטרותיהן המוצהרת הן אחרות), עוסקות בפן התהליכי-צורני של החשיבה של פרויד. מצד שני, האימפקט העיקרי של פרויד על החשיבה המערבית הם רעיונותיו השונים על הלא-מודע, מיניות, הגנה, הדחקה, חלום, העברה, מבנה האישיות, הטיפול הנפשי וכו'. בהתאמה - מטרותיהן המוצהרות של מרבית העבודות היא בחינה והערכה, מזויות שונות, את הסטאטוס והקונטכסט של תכנים אלה: ההקשר ההיסטורי-אינטלקטואלי שלהם, הקשרם לרעיונות בני-זמנו של פרויד, זיקתם לרעיונות מתחומים אחרים, מידת ההתאמה שלהם לסטנדארטים מדעיים בתקופתו של פרויד, או בימינו, יעילות הטיפול וכן הלאה. כפי שהערתי קודם, בספרות הקיימת לא מצאתי אף עבודה המבחינה באופן ברור בין חקירה תהליכית-צורנית לבין חקירת הסטאטוס והקונטכסט של הישגי-החשיבה. בהעדר אבחנה כזו, אין כמובן אפשרות למצוא הכרה בכך, שחקירת תהליך-המחשבה של פרויד הוא נושא שונה לחלוטין מחקירת המקורות שהשפיעו עליו ושונה גם מהערכה כללית של עבודתו. אלה הם שלושה נושאים שונים, הדורשים גישה מתודולוגית שונה לאותו חומר עצמו.
בכללו של דבר המחקר על תהליך השינויים בחשיבה של פרויד מתבסס על ארבע הנחות:
א. ניתן לשחזר תהליכי חשיבה יצירתיים יוצאי דופן במידה והם מספקים די נתונים (במקרה זה - טכסטים שפרויד כתב ופרסם באותה תקופה: מאמרים, מכתבים, טיוטות וכו').
ב. רק קטעים של התהליך המחשבתי גלויים ואילו אחרים יש לחשוף באמצעות מציאת קווי חיבור בין הנתונים.
ג. המבנים והתהליכים הבסיסיים של החשיבה משותפים לכל בני האדם. ההבדל בין הוגים ויוצרים גדולים לאחרים הוא, שהם מצליחים לנצל טוב יותר את מה שעומד לרשות כולם.
ד. חשיפת תהליכים יצירתיים יוצאי דופן מאפשרת ללמוד, מזווית ייחודית, על מבני החשיבה ותהליכיה.
את מהלך המחקר היתוו עוד כמה הנחות ומטרות, שאציגן בהמשך, אך ראוי להקדים ולומר כבר בתחילה כמה דברים על היקפו. ככל שהמחקר התקדם הסתבר, שחקירה שיטתית של מהלכי-חשיבה אצל הוגה ויוצר בסדר גודל של פרויד יוצרת זיקה עם יותר ויותר נושאים ותחומי-ידע שונים. זיקה זו הובילה לצורות הסתכלות חדשות על טווח רחב של נושאים, שמקובל להתייחס אליהם כשייכים לתחומים, גישות ודיסציפלינות שונות ומובחנות אחת מהשנייה: תורת ההכרה, מחקר קוגניטיבי, תהליכי-יצירה, פסיכולוגיה קלינית ואבולוציונית, הרמנויטיקה, אבולוציה של מערכות מורכבות, סטרוקטורות, תהליך-התפתחותי ועוד. במבט לאחור על המחקר כולו אולי אין זה מפליא שהוא מוביל לבחינה מחדש של כל כך הרבה נושאים שונים. ככלות הכל מדובר באחד הביטויים העליונים של יכולת החשיבה האנושית. כאשר נשאל פעם איינשטיין כיצד הוא חושב, הוא ענה, שאם היה יודע - היה יודע הכל. תשובה קצרה זו מעידה על החשיבות העצומה של פונקצית החשיבה - באמצעותה אנו יודעים את מה שאנו יודעים על העולם - ובו בזמן אופף ערפל כבד את היכרותנו אותה. במאמר זה אתמקד בניסיון ליצור תמונה כללית של מהלכי-החשיבה של פרויד ואציג את המסקנות העיקריות המתבקשות מהתהליך בכללו. כיוון שהמחקר הוביל לשורה של רעיונות והשלכות לא-צפויות, ראוי להקדים להשוות הנחותיו ואת גישתו המחקרית ביחס לכמה גישות מחקר וחשיבה עכשוויות. אתחיל בשאלת החשיבה בכלל והחשיבה היצירתית בפרט.
בספר המסכם את הישגיו של המחקר הקוגניטיבי מקדיש סטיבן פינקר Pinker)), מהחוקרים הידועים בתחום, שני עמודים בלבד לשאלת תהליכי-החשיבה של גאונים ויוצרים מדעים גדולים. למעשה מסתפק פינקר באמירה כללית מאוד, המתארת את הגאונים ככאלה ה'קולטים עשרות אלפי בעיות ופתרונות, כך ששום אתגר אינו חדש להם לחלוטין והם יכולים להסתמך על רפרטואר עצום של מוטיבים ואסטרטגיות. הם פוקחים עין על התחרות, זוקפים אצבע ברוח, ובוחרים את הבעיות שלהם במדוקדק או תודות למזל' (5). אמירתו של פינקר היא דוגמא לחוסר היכולת העקרונית של המתודות המקובלות במחקר הקוגניטיבי, להתמודד עם תהליכי-חשיבה ברמתם העליונה. יוצרים בשיעור קומתם של ניוטון, איינשטיין, דארווין ופרויד לא ניתן להביא למעבדה. שיטות המחקר המקובלות (המעדיפות שליטה על מהלכי-המחקר, בידוד משתנים, מניפולציות ניסוייות וכו') אינן מותאמות לחקירה של תהליכים, שעצם הניסיון להתערב בהם משנה, משבש ומעוות אותם. אינני יודע על מה מסתמך פינקר בתיאורו את תכונותיו ויכולותיו של ה'גאון'. נראה, שהוא עושה מעין אקסטרפולציה של תכונות המלומד האקדמי: בעל ידע מושלם, תחרותי, אמביציוזי, מחודד ומחושב בבחירת נושאי-מחקרו. מבחינתו, הגאון הוא מעין סופרמן-אקדמי. חוקר אחר בתחום הגיע למסקנה שבמהלך מאות בשנים היו ניסיונות רבים ושונים להתמודד עם שאלת היצירתיות ומעט מאוד הישגים של ממש (6)
שחזור מקיף, שיטתי ועקבי של תהליך היווצרות רעיונות חדשים, נוגע בבעיה מתודולוגית שעד כה אין לה שום התחלות או כיוונים לחיפוש תשובות - שאלת ההתנסות הסובייקטיבית. לאחרונה נוסחה שאלה זו כשאלת ה'אדם הראשון' (First Person): 'האם יש בכלל אפשרות למדע של הסובייקטיביות, או שיש סתירה במונחים עצמם?' (7) . יוצרים רבים יכולים להגיד משהו על התהליך שהוביל אותם לתובנות חדשות, בעיקר כאשר הם מסתכלים במבט לאחור ומנסים לסכם את דרכם. כל אוטוביוגרפיה או ביוגרפיה משמעותית מכילה תובנות על מושאה ועל תהליכים שונים שהובילו אותו בדרכו. אך שאלה היא, אם ניתן להבנות מתובנות אלה משהו כללי יותר, שאפשר ללמוד באמצעותו על מבנה החשיבה האנושי בכלל?. שאנו חשופים ומכירים במלוא היקפן את תוצאותיהם של מהלכי-החשיבה: התכנים, הרעיונות והתיאוריות. עם זאת, המהלכים המחשבתיים שהובילו לתוצאות כל כך מרשימות, סמויים ברובם - אפילו מעיני היוצרים שחוו אותם! גם פרויד, שהיה ער ומודע במיוחד, לתהליכים הפנימיים שלו עצמו, ידע מעט מאוד על התהליכים-המחשבתיים שהובילו אותו לרעיונותיו המרכזיים. שאלה היא, אם ניתן למצוא דרך לחשוף את מהלכי היצירה הפנימיים, שהם ייחודיים וחד-פעמיים. שאלה נוספת היא, האם חשיפה כזו יכולה לעמוד בדרישות המקובלות של מחקר מדעי אמפירי.
אחד הפרמטרים הנדרשים ממחקר מדעי-אמפירי, בנוסף לדיוק עקביות ושיטתיות, הוא - שמושא המחקר הקונקרטי והייחודי יוביל למסקנות או השערות הנוגעות למושאים אחרים - מעבר לאלה שנבדקו (מנקודת מבט מדעית, אין כל טעם ל'ספר' את סיפורה של מולקולה יחידה ספציפית וקונקרטית אם מדובר במה שנכון ותקף רק לגביה). הקושי הראשוני והבסיסי ביותר בניסיון לחקור את הביטויים העליונים של החשיבה, הוא קודם כל מתודולוגי: האם ניתן למצוא דרך אמפירית לגשת לתהליך כל כך פנימי, סובייקטיבי ונסתר אפילו מהיוצר עצמו?
נושא אחר הקשור לשאלת ההתנסות הסובייקטיבית הוא נושא התודעה. לפני מספר שנים פרסם דויד צ'למארס (David Chalmers) מאמר העוסק במה שכונה על ידו כ'בעיה הקשה' (The Hard Problem) של המחקר הקוגניטיבי – בעיית התודעה וההתנסות הסובייקטיבית(8). על חשיבות הנושא, ועל הקושי להתמודד עימו, אפשר ללמוד מכך שכתב עת המיועד לנושא התודעה הקדיש כמה חוברות לתגובות שונות למאמר (9). עובדה מעניינת, המעידה על הקושי לחקור את נושא התודעה היא, שבין כל התגובות לא מצאתי אף אחת המציגה דרך אמפירית לגשת לבעיה. אחת מתוצאות הלוואי המעניינות של שחזור וחשיפת תהליך-החשיבה של פרויד היא - האפשרות לעקוב אחר האופנים בהם מעתיקים את עצמם נושאים משולי-תודעת פרויד אל מרכזה ולהפך. יתר על כן: המחקר חושף רמת חשיבה סמויה לחלוטין, שרק קטעים ממנה חודרים לתודעת פרויד ומשפיעים על עיצוב רעיונותיו. חשיפת תהליך החשיבה מאפשרת בחינה מדויקת של קטעי-חשיבה שפרויד היה מודע להם, אחרים שהיו בשולי תודעתו וקטעים אחרים שהתקיימו ברמה שמחוץ לתודעתו. מתברר ששחזור וחשיפה עקביים של תהליך-חשיבה יוצרים אפשרות לגשת מזווית חדשה אל שאלות הנחשבות כקשות ואולי אפילו בלתי אפשריות למחקר אמפירי.
יש לכן חשיבות רבה בעיצוב מתודות אלטרנטיביות, שיאפשרו לנו לחקור תהליכי-חשיבה יצירתיים ומרחיקי לכת. יוצרים והוגים כמו דארווין ופרויד מצאו דרך להתגבר על מחסומי התפיסות המקובלות והרעיונות ששלטו בזמנם. לכן אפשר יהיה ללמוד באמצעותם משהו על פעולת החשיבה האנושית כאשר היא משוחררת, ככל שזה ניתן, ממגבלות ואילוצים. איך נלמד על המכשולים הניצבים בפני החשיבה, אם לא מאלה שידעו להתגבר עליהם? תהליכי-החשיבה מציעים לנו את עצמם בצורתם ה'נקיה' ביותר אם רק נדע איך לגשת אליהם. מנקודת-מבט זו פיתוח מתודות מחקר, שיוכלו לגשת אל טקסטים כאל נתונים אמפירים, חשובה לא פחות מתוצאות ומסקנות של מחקרים על תהליכי-חשיבה. כל תהליך-מחשבתי שהוביל לשינוי תפיסתנו את המציאות, גם אם הוא ייחודי וחד-פעמי כשלעצמו - חשיפתו יכולה להאיר פן מסוים של המבנה החשיבתי האנושי בכללו.
בנקודה זו אפשר לחזור ולהסביר את הגישה המתודולוגית המרכזית המנחה את המחקר. המדגישה את השתנות חשיבת פרויד ביחס לעצמה. להנחה הראשונה - הקושרת את צעדי-החשיבה השונים למהלך אחד - ניתן להוסיף שתי הנחות נוספות:
ב. אל תהליך השתנות הרצף המחקרי-מחשבתי של פרויד, אפשר להתייחס כאל תהליך התפתחות בתפיסתו ובהבנתו את הניברוזות ואת המבנה הנפשי בכלל.
ג. חשיפה ושחזור, עקביים ושיטתיים, של התהליך החשיבתי-התפתחותי שעבר פרויד, עשויים להוביל ליצירת מודל כללי: להגדרת מושג ה'התפתחות' ללא תלות בדבר המתפתח. על הגדרה כזו להיות מספיק רחבה, ע'מ להקיף ולהכיל תופעות התפתחותיות מתחומים שונים.
המעבר מתיאור תהליך החשיבה של פרויד כתהליך התפתחותי ליצירת מודל כללי, שיגדיר את המושג, מהווה קפיצה מחשבתית ומושגית. אציג את ההיגיון העומד מאחורי שתי ההנחות באמצעות שאלה: האם מותר לתאר את תהליך-החשיבה של פרויד כתהליך התפתחותי? (התפתחות הבנתו את הניברוזות, הטיפול בהן והמבנה הנפשי בכלל). כפי שהערתי בתחילת הדברים את המונח "התפתחות" ניתן למצוא בכל מקום כמתאר ומאפיין אין-ספור תהליכים אנושיים ותוצרים שלהם. עם זאת, המונח עצמו 'בורח' מכל הגדרה משמעותית. על הניסיון להגיע להגדרה מקשה העובדה, שהמונח "התפתחות" יכול לתאר תהליכים המצויים בשני קטביו המנוגדים של הרצף דטרמיניזם-יצירתיות. בביולוגיה למשל, כאשר מדובר בהתפתחות, הכוונה היא בד'כ ל'התפתחות האורגניזם מגרעינו', ולדרך בה מכתיבה התוכנית הגנטית את תהליך בניית האורגניזם השלם (אונטוגנזה). לעומת זאת – בתהליכים אחרים, המתוארים כהתפתחותיים, לא ידוע על שום תוכנית המכתיבה מראש את התהליך. את השתנות המינים באבולוציה (פילוגנזה) כינה דארווין "התפתחות מתקדמת", משום שהבחין בכלל מגמות השינוי באבולוציה בקו עקבי וברור של היווצרות מינים מורכבים מאחרים - פשוטים יותר. עם זאת, ברור שלא מדובר בשום תוכנית המוכתבת מראשיתה, וסטפן גולד אף מכנה קו זה של האבולוציה כ"יצירתי" (10). למרות ההבדלים בין האונטוגנזה לפילוגנזה שניהם מתוארים במושגים התפתחותיים, אך האם מדובר במשמעות שונה של אותו מושג עצמו?
במהלך הצגת המחקר וממצאיו ניתן יהיה להתרשם, שאפשר להציג תשובות ראשוניות למכלול השאלות והבעיות שהועלו במבוא בהקשר לקושי לחקור ולהמשיג את המונח 'התפתחות'.
ברצוני לסכם בכמה משפטים את מאפייני המחקר העיקריים, כפי ששורטטו במהלך המבוא: מטרתו הראשונית היא לעשות רקונסטרוקציה של תהליך-החשיבה של פרויד בין השנים 1886-1899. רקונסטרוקציה עקבית ושיטתית של תהליך-החשיבה אפשרית בתנאי שאל כלל השינויים, שפרויד עשה באותן שנים - בשיטות-טיפול, מושגים ומודלים תיאורטיים – ניתן יהיה להתייחס כרצף אחד (הנחה ראשונה). מבחנה האמפירי של הנחה זו היא ביכולתה להציע הסברים עקביים ושיטתיים למעברים השונים של פרויד - תוך הבאה בחשבון של כלל המהלכים המשמעותיים, שעשה באותה תקופה (כל רקונסטרוקציה אחרת, הגיונית ככל שתהיה, המתעלמת מחלק ממהלכי-החשיבה של פרויד באותה תקופה, תחשב ככישלון מבחינת מטרת-המחקר).
עצם האפשרות ליצור רקונסטרוקציה עקבית ושיטתית של קטע משמעותי בתהליך-החשיבה של פרויד, מכילה בתוכה נושאי-מחקר חשובים בזכות עצמם: חקירת תהליך מחשבתי-יצירתי יוצא דופן ואפשרות לבחון את תהליך היווצרותם של רעיונות ומושגים חדשים. חשיפת תהליך-החשיבה מאפשרת גישה לנושאים הנחשבים כמחוץ לטווח של מחקר אמפירי: הרצף מודעות-תודעה-ומחוצה לה, ושאלת ההתנסות הסובייקטיבית. ההנחה שהתהליך שעשה פרויד ניתן לתיאור כתהליך התפתחותי (הנחה שנייה), ממקמת את המחקר במסגרת רחבה של תהליכים-התפתחותיים , חשיבה מערכתית ואינטרדיסציפלינרית. הצלחת הרקונסטרוקציה אמורה לאפשר זווית הסתכלות חדשה על מהלכיו של תהליך התפתחותי, הגדרתו וזיהוי הכוחות המניעים אותו (הנחה שלישית).
תהליך החשיבה של פרויד נותח בשתי רמות המשגה שונות. מסיבות שאפרט בהמשך במאמר זה אתמקד בהצגת תמצית של רמת הניתוח הראשונה בלבד. במאמר נפרד, אציג את ההיגיון לניתוח תהליך החשיבה של פרויד ברמת ההמשגה נוספת.
ברמת הניתוח הראשונה אפשר לתאר את צורת העבודה שהנחתה אותי כמורכבת מכמה היבטים: א. לעקוב, בסדר כרונולוגי, אחר הטכסטים של פרויד מרגע שהוא מתחיל לכתוב ולפרסם בנושא הניברוזות. ב. לתמצת את מכלול הנושאים שהעסיקו אותו בתקופה נתונה. ג. לאתר, בסדר עוקב, את המעברים מתקופה לתקופה ולנסות ליצור את החיבורים בין התקופות השונות.
במאמר זה אציג את סיכום מהלכי החשיבה של פרויד בשני שלבים. 1. בין השנים 1886- תחילת 1893.
2. בין השנים 1893-1895 (מכיוון שהמהלכים המחשבתיים של פרויד הופכים להיות מורכבים יותר ויותר לא אוכל למסור כאן תמצית מניחה את הדעת של השינויים בין השנים 1895-1899).
1. שלב ראשון - בין השנים 1886 - תחילת 1893.
בשנים אלה עושה פרויד מהלך-מחשבתי מורכב ובמהלכן הוא מסגל ארבע צורות שונות של התערבות טיפולית. במקביל הוא מפתח מספר דומה של מודלים תיאורטיים, שמטרתם להסביר את ההפרעה ההיסטרית. בתוך כך הוא מכניס שינויים רבים במונחים ובמושגים שבאמצעותם הוא מסביר את אופי ההפרעה.
אציג בשתי צורות שונות את סיכום השינויים בחשיבה של פרויד: א. כשורת צעדים תיאורטיים-טיפולים.
ב. קוויים עיקריים, הקושרים את כלל הצעדים אחד לשני*.
א. צעדים תיאורטיים-טיפוליים.
צעד ראשון - מיפוי ותיחום ההיסטריה.
רקע: עד לשארקו נחשבה ההיסטריה למחלה, שאינה ניתנת להגדרה עפ'י הסימפטומים בלבד, כיוון שכל צירוף-סימפטומים בה הוא אפשרי. עם חזרתו מהשתלמות אצל שארקו בפאריס מציג פרויד בפני קהל של רופאים את עיקרי הדברים שלמד שם. הוא מציג בפניהם גבר המאובחן כהיסטרי (כהוכחה לכך שזאת אינה רק מחלה נשית, כפי שהאמינו אז). באמצעות סימפטומים שאפיינו את הפציינט, הוא מציג את מאפייני ההיסטריה כפי שזוהו ע'י שארקו: הפרעות בתחושה (העדר או רגישות יתר), כאבים במקומות שונים, הפרעות בשינה ועוד. מקור המחלה תורשתי, וטראומה מהעבר הקרוב, יוצרת את התנאים שיביאו להתפרצותה. העיקרון שמאחורי ההיסטריה וניברוזות בכלל - פגיעה בתפקוד מערכת-העצבים, אך זו אינה תוצאת פגיעה אורגאנית, אלא צורת תגובה שונה: סטייה מהפעילות הנורמאלית של מערכת העצבים. הטיפול המומלץ - שיטות שיביאו לרגיעת מערכת העצבים כמו, מנוחה, מאסג'ים, אמבטיות חמות וטיפול חשמלי (מקבץ שיטות זה הוצא ע'י הנירולוג הגרמני Erb וכונתה השיטה האסתז'יוגנית Aesthesiogenic והייתה ידועה ומקובלת בין הרופאים בתחום).
זמן קצר לאחר מכן פרויד עצמו מתחיל לטפל בחולים ניברוטים ומתאכזב משיטת הטיפול שהוא עצמו המליץ עליה בהרצאתו (השיפור חלקי ולטווח קצר בלבד). בקבוצת עבודות הבאה להתייחסות לרמה הסומאטית של ההיסטריה (סימפטומים גופניים וטיפול המנסה להשיג רגיעה של מערכת העצבית) נוספת גם התייחסות לרמה היותר הנפשית שלה.
* העבודות של פרויד שנסקרו במהלך המחקר מתפרשות על ששת הכרכים הראשונים של המהדורה הסטנדארטית של כתביו, ולא מצאתי לנחוץ להזכיר כל אחת מהן. במהלך המאמר אציין רק מספר עבודות שאזכורן עשוי להקל על הבנת הדברים.
צעד שני - מהסומאטי לנפשי
לצד הרחבת רשימת סימפטומים פיזיים אופייניים כמו, רגישות משתנה לכאב ושיתוקים, יש התייחסות ראשונה לסימפטומים נפשיים: שינוי במהלך האסוציאציות, עכבות בפעילות הרצון והעצמה או דיכוי רגשות. העיקרון שמאחורי התופעות - שינויים בהתפלגות הנורמאלית של הכמות הקבועה בעוררות מערכת העצבים. השינויים הפסיכולוגים מתרחשים ברמה לא-מודעת, הזהה לפעילות מוחית אוטומאטית. בניברוזה יש גידול בהשפעת תהליכים נפשיים על מערכת העצבים בגלל חוויות טראומטיות (עכבה או דרבון של רמת העוררות שלה). התפרצות הטראומה יוצרת במצב תודעה שונה. הטיפול המומלץ - היפנוזה סוגסטיבית כדי למתן או לתקן את השפעת החוויות הטראומטיות. הטכניקה עצמה מורכבת משני צעדים א. הכנסת המטופל למצב תודעה היפנוטי. ב. מתן סוגסטיות נגדיות לסימפטומים מהם הוא סובל (נוסח לא תפחד יותר.., הכאבים יחלפו.. וכו').
למרות השוני הרב בין שתי שיטות הטיפול והשוני ברציונל העומד מאחוריהן ראוי לשים לב גם לחוטים המחברים ביניהן: כמו השיטה האסתז'יוגנית גם מטרת ההיפנוזה היא ליצור רגיעה כללית. פרויד יוצר גם קשר בין העיקרון המארגן של השיטה הקודמת (סטייה מהפעילות הנורמאלית של מערכת העצבים) עם העיקרון המארגן של ההיפנוזה הסוגסטיבית (פעילות מוחית אוטומטית ולא-מודעת).
הצעד הבא של פרויד הוא עיוני, ולפחות ממבט ראשון, לא נראה איך הוא מוסיף לטיפול בניברוזות. הצגה מקיפה ועמוקה יותר של מקומו ברצף התפתחות המחשבה של פרויד תעשה במאמר השני.
צעד שלישי - אבחנה בין היסטריה להיפנוזה.
הן ברמת התופעות וההתנהגות בכלל, והן ברמת העיקרון, מזהה פרויד קווים משותפים רבים להיסטריה ולתופעת ההיפנוזה (סימפטומים דומים ומצב תודעה דומה). האבחנה בין שתי התופעות נעשית ע'י יחוס כל אחת מהן לעולם מושגי שונה. אל ההיפנוזה יש להתייחס בהקשר למצבי-תודעה שונים על הרצף של שינה – ערות (ההיפנוזה היא אחד ממצבי התודעה על רצף זה). אל ההיסטריה יש להתייחס בהקשר לתכני-התודעה ברצף המודעות: תכנים מודעים - לא מודעים. המאפיין את ההיסטריה היא אי-נגישות של תכנים מסוימים לתודעה והתנגדות (לא מודעת) לשילובם בה.
האבחנה בין ההיסטריה להיפנוזה (על בסיס האבחנה בין מצבי-תודעה שונים ולתכנים מודעים - לא-מודעים) מובילה את פרויד להחזיק במקביל בשתי שיטות טיפול שונות ובשני מודלים שונים להסבר תופעת ההיסטריה.
צעד רביעי וחמישי - היווצרות עיקרון-על
שתי תיזות שונות מפותחות, במקביל, להסברת ההיסטריה, ושתי שיטות טיפול שונות מופעלות בהתאם להן. שתי התיזות מתבססות על שילוב בין מצבי-תודעה והתמודדות שונה עם התכנים הלא-מודעים. התיזה האחת - אנטיתטית, או אנטגוניסטית - מדגישה את הניגוד בין כוונות ורצונות מודעים לחששות ולספקות לא-מודעים. שיטת הטיפול שמפעיל פרויד דומה למה שמכונה כיום 'גישה פרדוכסלית' (פרויד עצמו לא מזהה אותה ככזו, ומתייחס אליה כווריאציה של ההיפנוזה הסוגסטיבית). השיטה מתמודדת עם ההתנגדות לחשיפת התכנים הלא-מודעים באמצעות יצירת זהות וחיבור עם תכנים אחרים, שלגביהם אין התנגדות כזו.
התיזה השנייה - קתארטית - פועלת לשחזור חוויות טראומטיות, ומתן ביטוי רגשי ומילולי לזיכרונות שנותקו מהתודעה.
שתי התיזות מניחות כמעט אין סוף תכנים שיכולים להיות לא-מודעים (ספקות וחששות בטווח עצום של נושאים וטווח עצום של אירועים היכולים להחוות כטראומטיים). חשיפה וזיהוי זיכרונות ותכנים לא-מודעים רבים ושונים כל-כך, מובילים את פרויד ליצירת עיקרון-מאחד חדש: המין או ההתנהגות המינית. כלומר, מאחורי מגוון החששות והספקות הלא-מודעים, ומאחורי מגוון האירועים שיכולים להחוות כטראומטיים עומד עיקרון מארגן ומסביר אחד – המין (בחלק השלישי, המתוכנן כמאמר נפרד, אוכל להציע הסבר מקיף יותר מדוע דווקא המין נבחר כעקרון מארגן לכלל התכנים הלא-מודעים).
צעד שישי- עיקרון-על נוסף.
הצורך בפריקת חוויות וזיכרונות, שהצטברו מחוץ לתודעה מוביל את פרויד לרעיון, שהמערכת הנפשית מנסה לשמור על רמת-עוררות קבועה פחות או יותר. הניברוזות הן ביטוי למצב בו המערכת אינה מצליחה לווסת בצורה יעילה את רמת העוררות הרצויה. פרויד מכנה עיקרון זה – 'הקביעות' (Constancy).
השלב הראשון מסתיים סביב תקופה בה מזהה פרויד שני עקרונות-על, שינחו אותו בהמשך תהליך-החשיבה שלו – 'המין' ו'הקביעות'. עיקרון 'המין' מארגן את כלל התכנים שמחוץ לתודעה סביב או בהקשר אחד – כולם קשורים בצורה זו או אחרת לתכנים מיניים, שאינם מקובלים על התודעה. עיקרון 'הקביעות' מאחד את כלל מצבי-התודעה והסטיות ממצבי-התודעה הנורמאליים.
חזרה לאחור ובדיקת דרך השתנות הנושאים והרעיונות שהובילו את פרויד ליצירה וזיהוי של שני עקרונות-העל, העומדים מאחורי אופי הפעילות של המערכת העצבית-נפשית, מאפשרת לבחון כמה קווי-היכר בתהליך שהוביל להמשגתם.
ב. קווים עיקריים הקושרים את כלל הצעדים.
1. לאורך כל התקופה הראשונה הקו המרכזי, המאפיין את צורת המחשבה של פרויד, הוא תנועה מתמדת בין רמת השטח לרמת העומק: תיאור התופעות והנסיבות מלווה בחיפוש אחר רעיון-מארגן-סמוי, שבאמצעותו ניתן לאחד ולהסביר את כלל התופעות הגלויות. ככל שהתיאור ברמת התופעות נעשה עשיר, מובחן ומורכב יותר, כך נעשה במקביל מאמץ להבהיר את הרעיון-המארגן הסמוי מהעין. בקטע מסוים בתהליך 'נפתחים' תכני הרעיון הסמוי ונחשפים לתצפית (תכנים אנטגוניסטים, זיכרונות טראומטיים שנשכחו). ברגע בו העיקרון-המארגן-הסמוי נפתח ונחשף לתצפית, מזהה או מאתר פרויד עיקרון-מארגן-סמוי חדש: המין. חשוב להדגיש שעד לאותו רגע אין שום עדות לנוכחות המיניות בעולם החשיבה שלו - לא ברמת הסימפטומים והתופעות, ולא ברמת הסיבה וההסבר.
את צורת התנועה המחשבתית של פרויד, בין רמת התופעות הגלויות לרמת הארגון הסמוי, אפשר לתאר גם כתנועת פרישה ומירכוז: פרישת מרחב התופעות, וריכוזן באמצעות רעיון מארגן. ברגע שהרעיון המארגן נפרש בעצמו (ריבוי תכנים לא-מודעים), נוצר רעיון או עיקרון ממרכז ומארגן חדש - המין. חשוב לשים לב, שהנושאים והתכנים יכולים להשתנות. מי שאינו משתנה היא עצם התנועה - פרישה ומירכוז. מסתבר, שהצבת המיניות כמושג תיאורטי מרכזי, קודמת לכל הסתכלות ונתונים מהניסיון. ההמשגה היא תוצר של אקט מחשבתי - זיהוי עיקרון מארגן למכלול תכנים וצורות תגובה לא-מודעות, שאין להם שום קשר גלוי לנושאים ותכנים מיניים (מהלך מחשבתי זה ידון מזווית נוספת במאמר השני).
2. את תנועת-החשיבה של פרויד מאפיין קו נוסף - העתקה: מונחים, מושגים, אבחנות ורעיונות, המופיעים לראשונה בהקשר נתון, מועתקים להקשר אחר. קל להדגים את צורת תנועת קו זה בהקשר לעיקרון הקביעות: הדיון בסטיות ברמת העוררות הקבועה מתחיל בהקשר למערכת העצבים. אותו דגם עובר לרמת התופעות הפיזיולוגיות (סף תחושה נמוך וגבוה, רגישות משתנה לכאב), ממשיך בהקשר לתופעות נפשיות (העצמה ודיכוי רגשות), חוזר לרמה העצבית (שינויים בתהליכים נפשיים, משפיעים על עכבה וגירוי-יתר במערכת העצבים) ועובר לשינויים ברמת העוררות והקשרם למצבי-תודעה (ערות-היפנוזה-שינה). בהמשך, מועתקת האבחנה לתכנים במצב תודעה שונה (הצטברות התנסויות טראומטיות). לבסוף, מזוהה רעיון הסטייה מרמת העוררות הקבועה כעיקרון מארגן של המערכת העצבית והנפשית כאחת. בדוגמה זו נשמר הרעיון הבסיסי ומועתק להקשרים שונים. אפשר להביא דוגמאות אחרות של העתקה בהן המבנה (רעיון או משמעות של מושג), משתנה תוך כדי העתקתו.
3. תנועה-מחשבתית אחרת נוגעת להשתנות מיקומם ומשמעותם של מונחים - 'מתיאור לתיאוריה'. מונחים רבים כמו, 'התנגדות' ',הדחקה' ועוד, מופיעים קודם כמונחים המתארים התנהגות, פעולה, תנועה וכוונה. רק לאחר מכן הם הופכים להיות מושגים, שסביבם ובאמצעותם נבנית התיאוריה. מה שהיה קודם לכן אמצעי-משני, שניתן להחליפו במונח דומה לו, הופך להיות אחד ממרכיבי-היסוד של המבנה.
4. קו-התנועה האחרון שברצוני להבליט, הוא צורת השינוי ברמה המתודית. תוך 6 שנים מסגל לעצמו פרויד 4 שיטות טיפול שונות (כאשר כ'א מהשיטות מהווה מבחינתו גם שיטת תצפית ואיסוף נתונים). החלפת שיטה אחת באחרת מונחות ע'י שתי רמות שונות של שיקול דעת: רמת המציאות (יעילות השיטה, חזרת סימפטומים וכו'). רמת התיאוריה - מושגים ורעיונות שבאמצעותם מסביר לעצמו פרויד את מהות המחלה. כאשר מתקיימים שני תנאים אלה, והוא ממצה את יכולתו ללמוד ולהבין את המחלה באמצעות מתודה טיפולית נתונה - הוא משנה או מחליף אותה. יצירת תשתית-מחשבתית, באמצעות מתודה נתונה, מובילה אותו הן לשלילתה והן להתוויית כיוון למתודה הבאה. כאשר הוא ממצה את הקו המחשבתי שהלך בו עד תום, גורר מיצוי זה בעקבותיו את הקו הבא ומקרב אותו אל פני השטח.
על מנת למקם את מכלול תנועות המחשבה של פרויד עד כה, אציג את ממצאי המחקר בהקשר אחר: מטרת המחקר האמבריולוגי מוגדרת כ'חקירת המניעים של נדידת התאים וקבוצות-תאים ממקום התהוותם למקומות מסוימים בגוף העובר המתפתח, ושל דיפרנציאציה של תאים, רקמות והדטרמינציה שלהם'. בדרך דומה התנהל שחזור תהליך החשיבה של פרויד: תנועת תכנים ורעיונות כלליים מאוד, שמקורם בגרעין הראשוני של עבודתו, לניסוחים מובחנים יותר ויותר של המבנה הנפשי והפתולוגי. הקטע ששוחזר עד כאן בתהליך-החשיבה מאפשר גם תנועה ומתודה הפוכים: לנוע לאחור - מהמאוחר למוקדם. כאשר עוקבים לאחור ע'מ לאתר את מקורות שני עקרונות-העל - המין והקביעות – מתברר, ששניהם התפצלו ממקור משותף אחד. העיקרון המארגן הראשוני של פרויד (משנת 1886), העומד בבסיס התופעות הגלויות של הסימפטומים ההיסטריים הוא - 'צורת תגובה שונה של מערכת העצבים'. הגלגולים והטראנספורמציות שעובר עיקרון זה, פיצלו אותו לשני מסלולים שונים, שכל אחד מהם הוביל ליצירתו של לעיקרון-על אחר.
תנועת תהליך החשיבה המוביל לעיקרון המין, התנהלה במעין קו אופקי מתחת לפני השטח - ברמה לא-מודעת: צורת תגובה שונה של מערכת העצבים - פעילות מוחית אוטומטית - תכנים לא-מודעים - חשיפת התכנים הלא-מודעים באמצעות המתודה הקתרטית - העיקרון המאחד את כלל התכנים הלא-מודעים הוא המין. תנועת החשיבה המובילה לעיקרון הקביעות מתנהלת בצורה שונה: צורת תגובה שונה של מערכת העצבים - שינויים בכמות הקבועה של רמת העוררות העצבית - פעילות מוחית אוטומטית - תכנים לא-מודעים - היווצרות תודעה משנית וכושרה להשתלט על פעילות מוטורית אבל חסרת יכולת לפרוק אפקטים - סימפטומים סומאטיים: עיקרון הקביעות מארגן את הרגולציה של עוצמות פנימיות. אפשר לומר, שמאותו מקור ראשוני נוצרה דיפרנציאציה שהובילה ליצירת שתי קבוצות שונות א. תכנים (שעיקרון-העל המארגן אותם הוא המין). ב. העוצמות האפקטיביות הקשורות לתכנים (עיקרון-העל המארגן אותם הוא הקביעות). הקטע הבא בתהליך-החשיבה של פרויד (מסוף 1892 עד סוף 1895), מסתיים בניסיונו לאחד מחדש, ברמה מורכבת הרבה יותר, את שני עקרונות-העל (ראה הפרקים הבאים על ה'פרויקט').
גם במבט שטחי ניתן להבחין, שקווים רבים בתנועות-המחשבה של פרויד דומים ומזכירים את האופן בו מתוארת התפתחות ברמה אמבריולוגית-ביולוגית. ההנחות שהתוו את צורת החקירה מתבררות כפוריות ומצדיקות את הניסיון להראות, שרקונסטרוקצית תהליך החשיבה של פרויד מאפשרת את חקירתו והמשגתו של תהליך התפתחותי בכלל.
שלב שני – 1893 – 1895.
רקע - בתקופה בה מנסח פרויד את שני עקרונות-העל הוא מחזיק במקביל בשלושה מודלים שונים להסברת ההיסטריה: א. המודל האנטגוניסטי (שמקורו בטכניקה של ההיפנוזה הסוגסטיבית) – המדגיש חששות וספקות לא-מודעים המשפיעים מצידם על ההתנהגות, קבלת החלטות וכו'. ב.המודל הטראומטי-היפנואידי (שמקורו בברויאר), מדגיש השפעת תכנים טראומטיים לא-מודעים על ההתנהגות ועל חיי הנפש בכלל. הטכניקה הטיפולית המומלצת היא שחזור ופריקת הזיכרונות (קתרזיס) ג. המודל הסימבולי (שמקורו בהסתכלויות של פרויד) - מזהה קשר סימבולי בין תכנים לא-מודעים לסימפטומים.
אפשר למצוא קווי-דמיון וחפיפה בין המודלים השונים, אבל לפרויד אין באותו זמן עיקרון המסוגל ליצור חיבור עקבי ושיטתי ביניהם. יותר מדויק לומר שפרויד סבור שיש בידו כבר קצה חוט, אך עדיין אין לו מושג כיצד לתרגם ידיעה זו להסתכלות והתערבות קלינית. אפשר לומר, שלקראת סוף שנת 1892 יש לפרויד עקרונות-על מארגנים, אבל אין לו מה לארגן באמצעותם. במוקד השלב הבא עומדים שני מהלכים מקבילים, שיובילו אותו לטכניקות טיפול ומודלים תיאורטיים חדשים.
ביוני 1892 מקבל פרויד את הסכמתו של ברויאר לפרסום משותף בנושא ההיסטריה. הודעה מוקדמת על הפרסום המשותף הופיעה כמאמר ב- 1893 (11). כמה חודשים אח'כ מנסח פרויד את שני עקרונות-העל המסכמים ומנחים את מחשבתו ועבודתו בנושא ההיסטריה: ה'מין' וה'קביעות'. משמעות הדבר היא, שהתפיסה של פרויד את נושא ההיסטריה מתחילה להתרחק מזו של ברויאר (בעיקר סביב רעיון המיניות), עוד קודם שהתחילו את כתיבתם המשותפת. והחיבור המשותף - 'מחקרים בהיסטריה' – יצא כספר
ב- 1895 (12)). מה שהיה אמור להיות מוקד הספר – הצגת המתודה הקתרטית והרציונל שלה – תופס בו מקום חלקי בלבד. 'מחקרים בהיסטריה' מכיל בתוכו שלוש צורות התערבות שונות ושלושה מודלים תיאורטיים. אלא שאלה הם רק חלק מהמודלים התיאורטיים שמפתח פרויד באותן שנים.
במקביל לכתיבת 'מחקרים בהיסטריה' מפרסם פרויד שורת מאמרים, בהם הוא מפתח כמה מודלים תיאורטיים נוספים לגבי קבוצה של כמה ניברוזות (אובססיה, פוביה, חרדה ועוד). הרעיון המשותף למודלים אלה הוא, שהגורם לניברוזות אלו מקורו בהצטברות אנרגיה מינית ברמה הגופנית שאינה מצליחה להתפרק בצורות תואמות (אוננות, משגל נסוג, התנזרות וכו'). הצטברות זו יוצרת לחץ על קביעות התהליכים ברמה הנפשית והניברוזות השונות הן ביטוי לסטייה מהקביעות הנורמאלית של המבנה הנפשי.
ריבוי ומורכבות מהלכי-החשיבה של פרויד באותן שנים כל כך גדולים, שאין באפשרותי לתמצת אותם במסגרת של מאמר ואסתפק בהצגת כמה מהבעיות שהוא מתמודד איתן וכמה היבטים מרכזיים של מהלכי החשיבה שלו.
ברמה המושגית-תיאורטית החיבור בין עקרונות 'המין ו'הקביעות' אינו פשוט: 'עקרון הקביעות' מתייחס למשק האנרגטי של המערכות הסומאטית והנפשית, ומתאר את ההתנסויות והחוויות בדרך כמותית-מכאנית ('עוצמה', 'הצטברות', 'פריקה', 'מסלולים תקניים ולא-תקניים' וכו'). 'עיקרון המין', מחזיר אומנם את הדיון לנקודת המוצא של פרויד בתחילת דרכו – לרמה הסומאטית - אך מתאר את התהליכים בשפת מושגים שונה ('הדחקה', 'הגנה' 'העברה' וכו'). כלל התכנים הדחויים מהתודעה קשור לנושאים מיניים. ההיסטריה מאופיינת בכך שהאפקטים הנלווים לתכנים המיניים הדחויים, עוברים קונברסיה ויוצרים את הסימפטומים הסומאטיים האופייניים לה. הבעיה הניצבת לפני פרויד היא, שכל אחד מהעקרונות פותח בהקשר אחר, יוצא מנקודת מבט שונה, נותן הסבר אחר לפיצול התודעה המאפיין את ההיסטריה ומתאר אותה בשפת מושגים שונה.
'עקרון הקביעות' מתבסס על הסבר, שמקורו בשארקו וברויאר, וקושר את הטראומה למצב תודעה שונה ממצב התודעה הרגיל. הפיצול בתודעה מוסבר כתוצאה של טראומה, או שרשרת טראומות, היוצרות פיצול בתודעה ואי-נגישות של החלק המפוצל לתודעה הנורמאלית. במצב התודעה השונה נוצר מעין 'גרעין זר' או 'תודעה משנית', המורכבת מהצטברות התנסויות שנותקו ממסלולי הפריקה המוטורים הרגילים (כולל הדיבור). הרציונל העומד מאחורי המתודה הקתרטית הוא 'לפרוק' את התכנים והריגושים שהצטברו בתודעה המשנית ול'רוקן' אותה ע'י כך.
'עקרון המין' מסביר את הפיצול בתודעה כתוצאה מתכנים בלתי-נסבלים, בעלי אופי מיני, שנדחו על ידה ויוצרים את ה'גרעין הזר' או ה'תודעה המשנית'. (לפי מודל זה 'התודעה המשנית' נוצרת מתכנים דחויים ולא מפיצול התודעה בעקבות טראומה). מטרת הטיפול היא לשלב מחדש את התכנים הדחויים בתודעה.
השינויים בשיטה הטיפולית ובמטרותיה מציבים בפני פרויד בעיות תיאורטיות קשות. אדון כאן בקיצור רק בשתיים מהבעיות תיאורטיות שהוא מתמודד איתן: א. יצירת חיבור עקבי בין עקרונות 'המין' ו'הקביעות'. ב.יישוב הסתירה ואי-ההתאמה שבין שני ההסברים לסיבת הפיצול בתודעה. בצורה ישירה מתמודד פרויד רק באופן חלקי בשתי הבעיות. למעשה, זיהוי שני העקרונות פותח בפניו מרחב שלם של נושאים, שקודם לכן היו מחוץ לטווח הדיונים התיאורטיים שלו: דרך תיאור המקרים המוצגים ב'מחקרים על ההיסטריה', מנסה פרויד לפצח ולהבין את המבנה של ה'גרעין הזר'. הוא בוחן את הקשר בין המישור הסומאטי למישור הנפשי בהקשר לעיקרון המיניות. במקביל, הוא מחיל את עקרונות המין והקביעות על ניברוזות אחרות. כלל הדיונים בנושאים השונים מוביל את פרויד לבחון את אפשרות אחוד עקרונות ה'מין', ה'קביעות' והמודלים השונים להסבר הניברוזות לכדי עקרון אחד ומודל אחד לכל הניברוזות. ניסיון זה הוא אחד המניעים לכתיבת 'הפרויקט לפסיכולוגיה מדעית' ('הפרויקט') , שהעבודה עליו מתחילה באפריל 1895.
תהליך הפיתרון לבעיה השנייה, הניצבת בפרויד, מתנהל במסלול שונה. בתחילת 1893 הוא מסגל לעצמו טכניקה חדשה של טיפול - טכניקת הלחיצה - שאינה נדרשת להיפנוזה. מצב התודעה השונה, הקשור לטראומה, אופיין ע'י שארקו, ברויאר ואחרים כדומה למצב התודעה האופייני להיפנוזה. לכן כאשר אין צורך בהיפנוזה ע'מ להגיע לתכנים הטראומטיים, אין גם צורך בהנחה שפיצול התודעה משמעותו מצב תודעה אחר. בטיפולים שמציג פרויד ב'מחקרים על ההיסטריה' הוא בונה, מזוויות שונות, רעיון המבוסס על עקרון המיניות: ה'גרעין הזר' מורכב מתכנים מיניים שנדחו מהתודעה. פרויד מתחיל לפתח דימויים ומושגים שונים מאלה של קודמיו, לסיבת הפיצול בתודעה ולסטאטוס של תכנים שאין להם מקום בתודעה. עד לשלב זה התודעה נתפסה בעבודות של פרויד כמובנת מאליה. התכנים שנדחו ממנה הם שהיוו את מושא המחקר שלו. בתוך שהוא חותר לניסוח מחודש של המבנה הסומאטי-נפשי מנקודת ראות נוירולוגית, ניצבת בפניו שאלה שונה - איך להסביר במונחים מהתחום הסומאטי את שאלת התודעה. זהו נושא נוסף שפרויד ינסה לתת לו תשובה במסגרת ה'פרויקט'. בכללו של דבר אפשר לומר, שלקראת תחילת 1895 פרויד מגיע מכיוונים שונים לצורך לעצב מסגרת-מושגית קוהרנטית ואחידה לנושאים המעסיקים אותו.
הנחות המחקר היו, שתהליך החשיבה, המורכב והמסועף, של פרויד, אמור ללמד אותנו משהו על מונח ה'התפתחות' בכלל. אסתפק כאן בהצגת דוגמא אחת, הקושרת את תהליך החשיבה של פרויד עם נושאים הקשורים לשאלת נושא ההתפתחות בכלל.
בתוך כדי שפרויד מסגל לעצמו טכניקות טיפול והתערבות חדשות, אופי הזיקות שביניהן מקבל צורה ברורה יותר. כך למשל מתברר שתיאור הטיפול הראשון בטכניקה אחת, מכיל בתוכו כבר את הגרעין לטכניקה שתבוא אחריה. למרות שבמקורו החיבור 'מחקרים בהיסטריה' היה מיועד להציג את תפיסת ההיסטריה בהקשר למתודה הקתרטית, מודגם בו רק טיפול אחד של פרויד בשיטה זו (המקרה של אמי). בטיפול זה עשה פרויד לראשונה שימוש במתודה הקתרטית והוא נערך לפני שפרויד זיהה וניסח את עיקרון המיניות כמרכזי להבנת הפתולוגיה הנפשית. עיקר הטכניקה הקתרטית הוא החזרת המטופל למצב התודעה בזמן הטראומה (שהוא מעין מצב היפנוטי). במצב זה הסימפטומים, מהווים את נקודת המוצא לחיפוש הזיכרונות הקשורים אליהם. ההנחה כאן היא, ששחזור הזיכרונות הטראומטיים ומתן ביטוי מילולי-רגשי 'יפרק' את עוצמתם. מניתוח צורתו המבנית של הטיפול הראשון במתודה הקתרטית מתברר שהוא כבר מכיל בתוכו את הגרעין למתודה הבאה - 'הלחיצה'. בתוך תיאור מפורט של הטיפול באמי מעיר פרויד שכאשר חקירת שרשרת זיכרונות נשכחים, הקשורים לסימפטום אחד, מגיעה לתודעה, היא סוללת את הדרך ומקרבת לתודעה שרשת זיכרונות אחרת, הקשורה לסימפטום אחר. היבט זה, שהוא שולי בטכניקה הקתרטית, הופך להיות מרכזי בשיטת הטיפול שתחליף אותה - 'טכניקת הלחיצה'. שבה המטפל לוחץ בידיו את ראשו של המטופל ומבקש ממנו לתאר כל תמונה העולה בראשו. ההנחה כאן היא שהזיכרון מאורגן בשכבות. העלאה ובירור של תמונות זיכרון משכבה אחת, סוללים את הדרך לתמונות זיכרון הנמצאות בשכבה עמוקה יותר. כלומר, מה שהיה פרט שולי במתודה הקתרטית הופך להיות מרכזי במתודת הלחיצה.
משמעות הדבר, מנקודת מבט התפתחותית היא, שסיסטמה חדשה מכילה בתוכה - כבר מראשיתה - את הגרעין לסיסטמה הבאה. כלומר, כל שלב התפתחותי מכיל בתוכו, כבר עם היווצרותו, את הגרעין לשלב הבא. ממצא זה שונה במידה רבה מהדעה הרווחת, המניחה שרק הבשלה של שלב התפתחותי אחד יוצרת ומאפשרת את המעבר לשלב הבא. למשל, תפיסת הפרדיגמות של קון (13) טוענת, ששינוי יבוא כאשר הקשיים והבעיות יבלטו יותר ויותר ושוב לא ניתן להתעלם מהם. אצל פרויד כבר הטיפול הראשון בפרדיגמה חדשה, מכיל בתוכו את הגרעין לפרדיגמה הבאה. המעבר משלב התפתחותי אחד לאחר מצריך הבשלה, אבל הגרעין, שיכתיב את צורתו של השלב הבא, נמצא בשלב הקודם כבר מראשיתו. מנקודת-מבט זו תפקידה ומשמעותה של ההבשלה התפתחותית היא, לזהות את הגרעין שסביבו ייווצר השלב הבא.
זיהוי 'עיקרון המיניות' דוחף את פרויד לפתח מתודה שאינה נזקקת להיפנוזה (הלחיצה). מרכזו של המודל החדש עובר מטראומה ומצבי-תודעה (מתודה קתרטית) לקונפליקט בין תוכן מיני למחויבות וערכי מוסר מקובלים תוך הדחקת הראשון (המקרים של לוסי ואליזבט). גם המתודה החדשה מכילה כבר מראשיתה את הגרעין למתודה הבאה (אסוציאציות חופשיות): הצורך בהתערבות של מטפל, ע'מ להניע את זרם הזיכרונות או האסוציאציות, ומוטיב של משאלה אסורה. מודל שלישי מיחס את הפתולוגיה למפגש טרם זמנו של ילדים עם המיניות (המקרה של קאתרינה). מודל זה יהווה בהמשך נקודת מוצא לחיפוש אחר מקורות הניברוזות בילדות וגילוי המיניות הילדותית.
כאמור, באמצע שנת 1895 מתחיל פרויד במבצע שאפתני המכונה 'הפרויקט לפסיכולוגיה מדעית' (14). מטרותיו המוצהרות של ה'פרויקט', היו שתיים: א. להעמיד ולהסביר את כלל התהליכים הנפשיים על בסיס כמותי - מעין חוקי-תנועה וזרימה של המערכת-העצבית. ב. לבחון את הפסיכולוגיה הנורמלית עפ'י הרעיונות והנושאים שפותחו במהלך העבודה על הפסיכופאתולוגיות השונות. ב'פרויקט' מפתח פרויד את האבחנה בין שני תהליכים נפשיים, שאינה נשענת על שום רעיונות ברורים, מהעבודות הקודמות. יתר על כן המבנה של ה'פרויקט' הוא יוצא דופן ואין לו שום תקדים בעבודות קודמות. הוא נכתב בצורה דמוי-גיאומטרית: על בסיסן של כמה תיאורמות מתואר תהליך הבניה של מערכת-העצבים והפונקציות הנפשיות הקשורות בה (זיכרון, כאב, קשב, תודעה ועוד). תהליכי ההתפתחות, מרמת התא הבודד ועד הפונקציות הנפשיות המורכבות ביותר, מתוארות בו בשפה נוירולוגית-אבולוציונית-התפתחותית. פרויד לא השלים את 'הפרויקט' וגם לא ניסה לפרסמו (הוא פורסם רק אחרי מותו). 'הפרויקט' הוא מסמך כל כך מורכב ודחוס, שאין שום אפשרות, במסגרת מאמר לתמצת אותו בצורה מניחה את הדעת.
בהקשר הנוכחי אסתפק בציון שני היבטים שלו:
א.'הפרויקט' על צורתו המיוחדת ותכניו, היווה בעיה של ממש להנחות שעמדו בבסיס העבודה כולה. למרות שהרבה חוטי-חשיבה מובילים אליו, הוא כל כך שונה מכל העבודות שקדמו לו שלא ניתן היה לקשור אותו בצורה סבירה לרצף העבודות שהובילו אליו. הניסיון להבין את מקומו של 'הפרויקט' ברצף העבודות של פרויד הצריך ניתוח נוסף של מהלכי-החשיבה שלו ברמת המשגה נוספת. ניתוח זה יעמוד במרכז המאמר השני.
ב. החקירה בצורתו המיוחדת ובתכניו של 'הפרויקט' הובילה לניסוח ראשוני של הכוח הפועל בתהליך ה'התפתחות'. עדיין אין זו הגדרה מלאה של המונח, אבל של מרכיב משמעותי שלו – הדינאמיקה הפנימית המפעילה את התהליך. הכוח הדוחף להתפתחות הוא:
תהליך שינוי, תיאום והסתגלות של לפחות שתי מערכות, או רמות, פנימיות אחת לשנייה. מערכות אלו פועלות עפ'י עקרונות שונים, אף שבמקורן היו מערכת אחת. שתי המערכות מתפקדות יחדיו כמערכת אחת בעלת מבנה הירארכי, כאשר המערכת המאוחרת (המשנית) שולטת במערכת הראשונית.
הניסוח מורכב והבהרה שלמה יותר שלו תינתן במאמר השני. הדבר הראשון שניתן ללמוד מההגדרה קשור בקושי לקיים תצפיות על תהליכים התפתחותיים. אלה הם תהליכים של שינויים והתאמות הדדיות בין שתי מערכות הנתפסות מבחוץ כמערכת אחת. משמעות הדבר, שלגבי הצופה מבחוץ מדובר בשינויים פנימיים, שמטבע הדברים קשה יותר לעקוב אחריהם. בשלב זה אסתפק בדוגמא אחת שתמחיש את ההגדרה מתוך מכלול תהליכי-החשיבה של פרויד, כפי שהוצגו עד כה:
הניסוחים הראשוניים של פרויד ביחס להיסטריה מתמקדים ברמה הסומאטית (סימפטומים גופניים, מקור גנטי, עיקרון מארגן – צורת תגובה שונה של המערכת העצבית). אח'כ מרחיב פרויד את התמונה גם לסימפטומים ברמה הנפשית (שינויים במהלך האסוציאציות, עכבות בפעילות הרצונית ועוד). בהמשך הוא מתמקד בעיקר ברמה הנפשית, הן מבחינת ההסבר והן מבחינת הטיפול (טראומות נפשיות ופריקתן, או רצונות מנוגדים והפחתת רמת ההתנגדות). זיהוי עקרונות 'המין' והקביעות' מחזיר את הדיון לרמה הסומאטית כשוות ערך לרמה הנפשית. 'הפרויקט' עצמו, המהווה ניסיון לארגן את מכלול המודלים, על שתי רמותיהם – הסומאטית ונפשית – למודל אחד המבוסס על תפיסה סומאטית. כל אחד ממהלכי החשיבה של פרויד יוצר מורכבות גדולה יותר של כל רמה בתוך עצמה ושל האינטראקציות ביניהן. המעברים במהלכי-החשיבה של פרויד והניסיונות שלו ליצור חיבור בין שתי הרמות הם שדוחפים אותו לשכלל את המודלים שלו.
לפחות עד כאן, סדר מהלכי-החשיבה של פרויד תואם לחלוטין את מאפייני ההגדרה: אינטראקציה בין שתי מערכות (סומאטית ונפשית), שבמקורן היו אחת, כאשר המאוחרת (הנפשית) שולטת בקודמת לה צעדי החשיבה של פרויד תואמים גם את מאפייני ההגדרה של ליבוביץ: ההשתנות היא ביחס לדבר המתפתח, מקור ההשתנות בדבר עצמו, וכיוון ההשתנות הוא מהפשוט יותר למורכב.
תרגום מהלכי-החשיבה של פרויד לשפת מושגים כללית ומופשטת יותר יוסיפו להגדרה מימדים נוספים. נושאים אלה יעמדו במוקד הדיון במאמר השני.
סימוכין למחקר בתהליך חשיבה יצירתי
1. הערך 'התפתחות' אנציקלופדיה העברית, כרך ט'ו, עמ. 703-740
2. למעוניינים מצורפת רשימה חלקית של עבודות המתמקדות בתקופה דומה לזו המתוארת במאמר:
Gedo,J.E. & Pollock,G.H.(Ed.) (1976), Freud: the fusion of Science and
Humanism, Psychological issues, vol.ix, Nos2/3, Monograph 34/35, New York,
Geerardyn, F. (1997) Freud's project: on the roots of Psychoanalysis, London.
Grubrich-Simitis, I. (1997) Early Freud and Late Freud, London and New York
Stewart, W.A.(1969) Psychoanalysis: the first ten years 1888-1898, George Allen & Unwin, Ltd., London.
Sulloway, J.F. (1979), Freud, Biologist of the Mind, Burnett Books, London,
3. מאמר על דארווין
4. - מאמר על האינדוקציה
5. פינקר,ס. (1999) כיצד פועל המוח, לאור, תל-אביב, עמ. 322.
Pinker S. (1999) How the Mind Works, W W Norton & Co Inc, Scranton
Pennsylvania.
6. Simonton, D.K. (1988), Scientific Genius, Cambridge University Press,
New York, P.1
7. Journal of Consciousness Studies (1999), Vol. 6, Issue 2/3, February/March.
.
Chalmers, D. (1995) Facing Up the Problem of Consciousness, J. of .8
Consciousness Studies, 2(3):200-219
.
9. Journal of Consciousness Studies, (1996) Vol. 2, No.3 (1995), Vol. 3 No.1
( (Additional Hard Problem articles appear in Issue 3
Gould, J.S.,(1966), “The Vision of Creation”, Discover, Oktober, pp. 42-54 .10
Breuer, J. and Freud, S. (1893), On the Psychical Mechanism of Hysterical .11
Phenomena: Preliminary communication, S.E. 2:3-17.
Freud, S. and Breuer, J, (1895) Studies on Hysteria, S.E. 2:19-305. .12
Kuhn, S.T (1986). The Structure of Scientific Revolutions, Univ of Chicago. .13
Freud, S. (1954) [1895], Project for Scientific Psychology, S.E. 1:295-387 .14
יואב יגאל
מחקר בתהליך חשיבה יצירתי ודיון במושג 'התפתחות'
מטרת המאמר, והשניים שיבוא בעקבותיו, היא להציג היבטים שונים, הקשורים לחקירת תהליכים התפתחותיים: תאור תמציתי של מחקר התפתחותי מסוים, הצגה מפורטת של חלק ממנו, והשלכות שיש למחקר בכללו על הבנה והגדרה של מושג ה'התפתחות'.
המונח 'התפתחות' שכיח כמעט בכל הקשר ותחום, ועם זאת כמעט ולא ניתן למצוא לו אפיונים והגדרה מוסכמים. כך למשל, באנציקלופדיה בריטניקה אין למצוא הגדרה למושג עצמו, אלא בהקשרים שונים שלו (ביולוגיה התפתחותית, כלכלה וכו'). במילונים ניתן למצוא שורה של הגדרות כלליות מדי, כמו אלו
ב- Thesaurus:
development - act of improving by expanding or enlarging or refining. Or – a process in which something passes by degrees to a different stage (especially a more advanced or mature stage);
הגדרות מעין כאלו רחוקות מלספק תמונה של ממש על המורכבות העצומה של המונח ועל הדינאמיקה של תהליכים התפתחותיים. עוד יותר מעוררת פליאה היא העובדה, שכמעט ולא ניתן למצוא בספרות (המדעית, פילוסופית ועיונית) דיונים המתמקדים במונח עצמו. מצב מעין זה הוא בהחלט יוצא דופן ומעורר שאלה. שהרי ניתן למצוא דיונים רבים במגוון רחב של מונחים מופשטים וכלליים כמו 'זמן', 'מרחב', 'חומר', 'אנרגיה', 'מערכת', נשמה, 'יופי' 'אהבה' וכו'. אין לי תשובה למצב מוזר זה, אבל נראה שלפחות בחלקו הוא קשור לכך שמצד אחד המונח מהווה את אחד ממושגי-היסוד של החשיבה בכלל והמדע בפרט, ומצד שני הוא מיושם על אין-ספור תהליכים מכל תחום שניתן להעלות על הדעת. קשה להעריך איך יכול להיות משהו משותף או דומה לתהליכים כל כך רבים ומכל כך הרבה תחומים. הקושי להגדיר ולחקור את ההתפתחות כתופעה קשור אולי בהרבה מאוד גורמים מסוגים שונים, אבל על מרכזיותה וחשיבותה לא יכול להיות וויכוח. כתופעה - התפתחות היא התהליך העקבי והשיטתי ביותר החותר כנגד האנטרופיה. התפתחות היא יותר משמירה על מבנה קיים - היא יוצרת, בתהליך רציף, מבנים מורכבים יותר ויותר ממבנה פשוט יחסית.
את התיאור וההגדרה המקיפים ביותר למונח 'התפתחות' מצאתי באנציקלופדיה העברית (הערך נכתב ע'י ישעיהו ליבוביץ): 'כל תהליך רצוף של שינויי מצבים או שינוי צורות קיום, שמורכב משלבים שונים או דרגות שונות, שהם משתלשלים זה מזה תוך עקיבה זמנית' (1). שני מאפיינים נוספים, שליבוביץ מביא בהמשך להגדרה הם:
א. 'שהמערכת המתפתחת היא עצמה הגורם הפעיל בהתפתחותה'. ב. כיוון ההשתנות הוא מהפשוט הלא-דיפרנטיבי אל המורכב והייחודי יותר. בניסוח מקוצר יותר אפשר לומר ש'התפתחות' היא - תהליך השתנות הדבר ביחס לעצמו, בכוח עצמו וממצב פשוט למורכב יותר.
התפתחות כל צורות החיים תואמת לחלוטין את ההגדרה: האורגניזם בתהליך התפתחותו משתנה ביחס לעצמו מצורה פשוטה לצורות מורכבות. מה שמפעיל את התהליך - נמצא באורגניזם עצמו. לצורך התפתחותו נזקק אומנם האורגניזם לחומרים שונים מחוצה לו (מים, אוויר, מזון, מכסה וכו'). אבל הגורם המפעיל את התהליך - כתהליך התפתחותי - נמצא באורגניזם עצמו.
הקושי לחקור תהליכים התפתחותיים מקורו בכך שהם מצריכים מתודולוגיה שכמעט ואינה קיימת היום בדפוסי-החקירה המדעיים. זו מתודולוגיה שצריכה להתאים את עצמה לשלושת מאפייני ההתפתחות (השתנות הדבר ביחס לעצמו, בכוח עצמו וממצב פשוט למורכב יותר) כלומר, להיות יכולה לעקוב אחר תהליך שהוא לעיתים קרובות ממושך, נמצא השתנות מתמדת, פועלים בו משתנים רבים בו-זמנית, ויש לבחון אותו גם מנקודת או נקודות-ראות של הדבר המתפתח עצמו.
כאשר אנו רוצים להעריך נתון מסוים הנטייה הראשונית שלנו היא להשוותו לנתון אחר – חיצוני לו. גובה, מאסה, זמן וכו' מוערכים בהתאמה לאמות מידה חיצוניות ידועות (מטר, שעון, משקל). בדומה לכך גם המתודולוגיות המדעיות מכוונות להעריך נתונים בהתאם לאמות מידה מוסכמות וידועות. הגדרתו של תהליך התפתחותי כמתייחס לעצמו מכתיבה גישה שונה לחלוטין: התהליך ההתפתחותי נמדד ביחס לעצמו, יוצר את המדדים של עצמו ונבחן מנקודת ראות שלעצמו. אפשר, לדוגמא, להשוות את דרגת התפתחותו של יצור נתון ביחס ליצורים אחרים בני מינו או מינים אחרים, אבל אז ההשוואה מתייחסת לדרגה או לשלב בהתפתחות ולא לתהליך עצמו. חקירתו של התהליך מחייבת פיתוח מתודולוגיות החוקרות אותו ביחס לעצמו. מתודולוגיה כזו תוצג בהמשך.
עם זאת, אין זה ברור כלל ששלושת מאפייני ההגדרה של ליבוביץ מתקיימים בכל התהליכים והתחומים שאנחנו נוטים, באופן אינטואיטיבי לייחס להם התפתחות: שינוי בכיוון של גדילה, התרחבות, הסתעפות, התמיינות, התגוונות, יצירה, מורכבות, עצמאות, היווצרות הירארכיות ורמות ארגון. התפתחות יכולה להיות מיוחסת לגדילה פיזית, לגידול בידע, לתהליכי-חשיבה, למידה, לתהליכים היסטורים, כלכליים, חברתיים, טכנולוגיה, אמנות, אבולוציה של המינים, תהליכים לא-אורגאניים (כימיים ואחרים) ועוד.
אציין כמה שאלות היכולות להתוות חקירה בטווח רחב של תהליכים שאנו נוטים לראות בהם התפתחות:
א. באלה תהליכים, שנהוג להתייחס אליהם במונחים התפתחותיים, ניתן לזהות את שלושת מאפייני המושג (שינוי ביחס לעצמו, השתנות מהפשוט למורכב והגורם הפעיל בהתפתחות מקורו במערכת המתפתחת עצמה), ובאלה מדובר במטאפורה בלבד?
ב. האם התהליך מתנהל עפ'י תוכנית מסוימת ובכיוון מסוים? בכל הקשור לאורגניזם ניתן לייחס את התוכנית לגנום והאינטראקציה שלו עם הסביבה. אבל בתהליכים האחרים לא ברור האם קיים גרעין כלשהו שממנו מתחיל התהליך, מה הם המשתנים הפנימיים הדוחפים את התהליך והאם ניתן לזהות דפוס כלשהו בכיוון ההשתנות?
ג. האם ניתן ללמוד יותר על המושג עצמו דרך חקירת תהליכים שאינטואיטיבית אנחנו רואים אותם כהתפתחותיים. כלומר, האם אפשר לזהות חוקיות, סדר מסוים או קשר בין השלבים שיכולים להיות משותפים או דומים בתהליכים התפתחותיים בתחומים שונים. הבעיות המתודולוגיות של חקירת תהליכים התפתחותיים הן דומות: זיהוי נקודת התחלת התהליך, יצירת כלים לתיאור תהליך רב-משתנים (הנמצאים באינטראקציות-הדדיות), זיהוי צורות מעבר בין שלבי התהליך, זיהוי רמות-הארגון ודפוסי-הקשר ביניהם ועוד.
ככל הידוע לי נעשה מעט מאוד בהקשר זה בעולם כולו. למעט שני מרכזים שפעלו בעבר (ז'אן פיאז'ה בשוויץ והיינץ וורנר בגרמניה וארה'ב) לא מתקיימת שום פעילות ממוקדת, החוקרת תהליכים התפתחותיים בהקשרם הרחב. למרות שיש לא מעט מרכזים המתמקדים בהיבטים שונים הקשורים גם להתפתחות כמו, 'אבולוציה דינמית' (בסנטה פה), 'מערכות מורכבות' (מרכזים רבים בעולם) וכן הלאה. באף אחד מהם לא מצאתי גישה הממוקדת בהיבטים התפתחותיים ע'מ לאפשר חקירת תהליכים כאלה, במנותק מנושאי חקירה אחרים. כאמור, שלושת מאפייני ההגדרה ההתפתחותית מכתיבים הנחות יסוד וגישות מתודולוגיות השונות מאוד מאלה הקיימות.
כל נושא, כללי או מופשט, נדרש לנתונים ברי-תצפית, ע'מ שיוכל להוות מושא לחקירה. אין אפשרות לחקור באופן ישיר תופעות של זמן, מרחב, חומר, מערכת וכו'. אנו נדרשים לזהות תופעות ואירועים מוחשיים ורק באמצעות חקירתם ניתן להסיק על תופעות כלליות ומופשטות יותר. בדומה לכך, גם את תופעת (או תופעות) ההתפתחות, יש לחקור באמצעות תהליך בר-תצפית שניתן לכנות אותו או לייחס לו שינוי התפתחותי. התהליך אותו בחרתי לחקור מההיבט ההתפתחותי שלו, היה תהליך השינויים בתפיסתו של פרויד את הניברוזות ואת דרכי הטיפול בהן. ככל הידוע לי אין שום דוגמא בספרות, לא ביחס לפרויד ולא בכלל, שחקרה התפתחות בצורה דומה או קרובה, ולכן יש להסביר את ההיגיון העומד מאחורי הבחירה, הצגת מתודת החקירה וההנחות העומדות בבסיסה.
בסוף שנת 1886 סיכם פרויד, בשתי הרצאות, את רשמיו, מהשתלמותו אצל שארקו בפאריס, הרצאות אלו מהוות עדות מאורגנת ראשונה להתעניינות ולעמדה שלו בנושא ההיסטריה. בעמדה ראשונית זו כמעט ואין למצוא משהו מקורי משל פרויד, והיא מושפעת לחלוטין מרעיונותיו של שארקו. כ - 14 שנה מאוחר יותר, בסוף שנת 1899, הוא מפרסם את 'פשר החלומות' - חיבור המהווה את אחת התרומות המקוריות ביותר לחקר המבנה הנפשי, וציון דרך משמעותי בתרבות החשיבה המערבית. מה שהתחיל כניסיון לא-מקורי, להסביר פתולוגיה נפשית מוגדרת, הפך תוך 14 שנה להסבר המקורי, המקיף, השיטתי והמשמעותי ביותר של המבנה הנפשי בכללו. במהלך אותן שנים, סיגל לעצמו פרויד כ-6 שיטות-טיפול שונות בהיסטריה ובניברוזות אחרות. במקביל הוא פיתח מספר כמעט כפול מזה של מודלים תיאורטיים שונים - שיסבירו אותן.
המטרה הראשונית של המחקר הייתה - מעקב והסבר התהליך, שהוביל את פרויד מהזדהות מוחלטת עם עמדת שארקו ביחס להיסטריה, עד לגיבוש מושגי-היסוד של תפיסתו האישית והמקורית. תנאי ראשוני ובסיסי לבחינה כזו, הוא שחזור שיטתי ומדויק ככל שניתן של התהליך אותו עבר פרויד. בהתאמה - ההנחה הראשונה שהתוותה את צורת המחקר ואת המתודה שלו הייתה - שמה שיכול להיתפס כיחידות שונות, ובלתי-מתיישבות אחת עם השנייה (בשיטות טיפול-מחקר ותיאוריה של ניברוזות), הן למעשה תחנות ברצף מתמשך של תהליך מחקרי-מחשבתי אחד. רקונסטרוקציה שיטתית עקבית של תהליך-החשיבה של פרויד משמעותה, להראות את צורות התקשרות תחנות-החשיבה השונות אחת לשנייה ואת ההיגיון העומד מאחורי הסדר שלהן. מבחנה הראשוני של הרקונסטרוקציה הוא בעצם קיומה (כאפשרות שחזור התהליך). במילים אחרות - מטרתה הראשונית של הרקונסטרוקציה היא הרקונסטרוקציה עצמה.
ההנחה שניתן ליצור שחזור עקבי ושיטתי של מהלך-החשיבה של פרויד אינה מובנת מאליה, כי ניתן לצאת גם מנקודות-ראות שונות לחלוטין. למשל אפשר להניח, שפרויד ניסה גישות ושיטות טיפול שונות, תוך כדי חיפוש אחר האפשרות לעזור למטופליו, עד אשר הגיע לשיטה שתשביע את רצונו. ובתוך כך גם חזר ופיתח הסברים לשיטת השונות. אם יוצאים מהנחה כזו, אין סיבה לצפות, שיש משהו שיחבר בין הגישות הטיפוליות השונות וההסברים להן, ולבטח לא משהו שיכתיב את הסדר שלהן. לחילופין אפשר גם להניח, שפרויד היה חשוף לגישות והשפעות שונות והשיטות שאימץ לעצמו, מקבילה פחות או יותר לעיתוי היחשפותו להשפעות השונות עליו (זהו ההסבר המקובל על רוב ההיסטוריונים של פרויד). במקרה כזה אפשר להניח שהסדר בו הלך פרויד אינו מקרי, אבל כיוון שאירועים חיצוניים הם שקבעו את הרצף, הרי שאין שום הגיון פנימי הכרחי ומחייב הקושר את מהלכי-החשיבה שלו (2).
מבחינה אמפירית - מבחנה של הרקונסטרוקציה המוצעת כאן הוא ביכולתה לתת תשובות למהלכים שונים של פרויד, שגישות או הנחות אחרת אינן יכולות להציע להן הסבר הולם.
בעבודה אחרת, שהתמקדה בשחזור והבניה של התהליך שהוביל את דארווין למושגי-היסוד שלו, הראיתי, ששחזור כזה הוא אפשרי (3Yigael? ). ניתוח התהליך-המחשבתי שעשה שדארווין, הוביל לבחינה של שאלות הנוגעות לתורת ההכרה ומבנה החשיבה האנושי בכלל (כיצד נוצר ידע חדש או שאלת האינדוקציה (Yigael? 4). ניתוח תהליך-החשיבה של דארווין מלמד, שחקירת תהליכי-חשיבה ברמתם העליונה יכולה להוביל לתשובות חדשות על שאלות-יסוד של החשיבה האנושית בכלל. ההיגיון לכך הוא פשוט - את היקפה ויכולותיה של החשיבה יש ללמוד בביצועיה הטובים ביותר וכשהיא מממשת את מירב הפוטנציאל שלה. יכולות אלה באות לידי ביטוי בהישגים מחשבתיים של אותם יחידים, שעיצבו את תפיסתנו על העולם ואת מקומנו בו. במובן זה, שחזור והבניית תהליך החשיבה של פרויד הוא המשך ישיר לחקירת תהליך החשיבה של דארווין.
את הבחירה בתהליך החשיבה של פרויד כמושא המחקר, הנחו כמה שיקולים: א. התכנים והנושאים היו בתחום שאני מתמצא בו ויכול להבינו. לא הייתי יכול לעקוב אחר תהליך-חשיבה של מתמטיקאי, פיזיקאי, כימאי או בלשן, מהעדר רקע השכלתי מקיף בתחומים אלה. כל תהליך-חשיבתי עוסק בתכנים מסוימים, ואפילו אם הדגש הוא על הבנת התהליך, יש צורך להבין על בוריים את תכניו. ב. חשוב שלתכנים והרעיונות הייתה השפעה על התחום בו הם עוסקים ועל תחומים אחרים, מה שמעיד על עוצמתם ופוריותם (ולאו דווקא על נכונותם). המחקר לא התכוון לעסוק בהערכת התכנים והרעיונות ובהשפעתם, אלא בתהליך היווצרותם. הגיוני להניח שתכנים ורעיונות, שהצליחו להטביע את חותמם בתחומים שונים, נוצרו תוך תהליך מורכב, שהוביל לפוריותם ועוצמתם. ג. על התיעוד להיות שלם ככל האפשר, מה מאפשר מעקב אחר דקויות השינויים. פרויד ידוע כמי שכתב בגלוי-לב, כמי שניסה להסביר את שיקוליו ולא הסתיר את כישלונותיו.
ד. את עקיבות תהליך-החשיבה אפשר היה להעריך רק בדיעבד ועל סמך הרקונסטרוקציה. עם זאת, בהכרות ראשונית עם החומר התקבל הרושם, שלמרות השינויים ברעיונות ובצורות ההסתכלות, הנושא נשאר פחות או יותר קבוע. מבחינה זו קל להתרשם, שפרויד חקר כל הזמן את אותו תחום - סטייה מהנורמאליות הנפשית ואת הנורמאליות עצמה.
נתוני-המחקר או 'חומר הגלם' שלו, הם הטכסטים שפרויד השאיר מאחוריו מאותן שנים: מאמרים, טיוטות, מכתבים וכיו'ב. הנחת המחקר היא, שכלל הטכסטים המצויים בידינו, מהווים פריסה בזמן של תהליך החשיבה שלו. כאשר כל טכסט הוא חוליה, או תחנה, המסכמת ומציגה את סך הידע של פרויד באותו זמן. חשיפת נקודות-החיבור בין הטכסטים משמעותה שחזור ויצירת רקונסטרוקציה תואמת לתהליך החשיבה כולו. התייחסות לטכסטים כאל מקור נתונים לגיטימי למחקר אמפירי היא עמדה מתודולוגית בזכות עצמה, הרחוקה מלהיות מוסכמת ומקובלת. נושא זה נראה לי מרכזי להבנת המחקר המוצג כאן ובמקביל - משמעותו המתודולוגית חורגת מעבר למחקר זה.
מנקודת-מבטה של התפיסה המפותחת בעבודה זו, יש להתייחס אל כלל הנושאים והתכנים המצויים בטכסטים של פרויד כאל 'רמת-התופעות'. באמצעותה ניתן לחשוף את העקרונות המבניים והתהליכיים של דרך חשיבתו. מבחינה זו התפיסה המחקרית המפותחת כאן אינה שונה מתפיסה מחקרית בכל תחום אחר: חקירת התופעות אמורה להוביל אותנו אל החוק או הכלל. על עבודותיו המוקדמות של פרויד נכתבו מאות ספרים ומאמרים. באף אחד מהם לא מצאתי ניסיון להקיש ולהמשיג מתהליך-החשיבה שעשה פרויד על החשיבה האנושית בכללותה. הרי זה מה שעשה פרויד בקשר לניברוזה: תוך שחקר את קשיי מטופליו וניסה למצוא דרכים לעזור להם, הוא פיתח תיאוריה של המבנה הנפשי בכלל: במצבו התקין והסטיות ממנו - הניברוזות והפסיכוזות. יש לשער, שניתוח תהליכי-חשיבה של הוגים ברמה של דארווין, פרויד ואחרים יובילו אותנו להבנות חדשות על היכולות, האפשרויות והסטרוקטורה של החשיבה האנושית בכלל (לפחות כמו שמחקרים על החשיבה של ילדים ואוכלוסיות אחרות מובילים להכללות והמשגות על החשיבה בכלל) .
ההיבט המתודולוגי שמבדיל את המחקר הנוכחי מכלל העבודות הקיימות על פרויד, הוא התמקדותו בפן הצורני-תהליכי (הרקונסטרוקטיבי) של חשיבתו. משמעותה של התמקדות זו היא, ששאלת מקור הטכניקות הטיפוליות, המושגים והרעיונות הם משניים. מה שעומד במרכז היא צורת ארגונם הפנימית של התכנים, השתנותם שוב ושוב ויצירת צורות ארגון חדשות שלהם. הבחנה חדה בין שינויים בתכני-החשיבה ובצורות הארגון שלה, לבין מקורם של התכנים לא מצאתי באף עבודה על פרויד. אבחנה בין תכני-החשיבה לצורת הארגון שלהם היא נושא ידוע שנחקר ע'י רבים. כך למשל עוקב פיאז'ה אחר השינויים בהתפתחות האינטליגנציה של הילד תוך שהוא חוקר את דרכי-התמודדותו עם מטלות שונות ובגילאים שונים. פיאז'ה מפתח סדרה של מבנים חשיבתיים (סטרוקטורות) המאפיינים לדעתו את התפתחות האינטליגנציה של הילד - ללא תלות בתוכן זה או אחר. האופן בו מתמודד ילד מסוים עם תכנים מסוימים מאפשר לפיאז'ה לפתח מודלים צורניים-סטרוקטוראליים, שאינם תלויים בילד מסוים או בתוכן מסוים של חשיבתו. מבחינת פיאז'ה, הדעות, העמדות ותכנים אחרים שלהם היה חשוף ילד מסוים, במקום מסוים ובזמן מסוים במהלך גדילתו, אינה צריכה לשנות. הילד מחזיק רק בעמדות ורעיונות המתאימים לשלב המסוים של התפתחותו. גם אם הוא 'יודע' על אפשרויות אחרות, אלה אינן מוטמעות כחלק מדרך תפיסתו את העולם.
נקודת-המוצא של המחקר הנוכחי היא דומה: דרך חקירת תכני-החשיבה של פרויד והשתנותם, ניתן היה להגיע לצורה בה הוא ארגן את אותם תכנים ולעקוב אחר השתנות הצורות בזמן. מבחינה זו, השאלה איך ומאיין הגיעו תכנים שונים לתוך חשיבת פרויד היא משנית. בכך היא שונה חיבור זה מכל עבודה קודמת על פרויד. שאלת מקור הרעיונות, המושגים, והטכניקות הטיפוליות של פרויד נמצאת במוקד עבודות רבות: מה מהתכנים הוא מקורי שלו, ומה שאל, אימץ או הושפע מאחרים וכן הלאה. שאלה זו, המעניינת לכשעצמה, אינה נושא המחקר, ואינה אמורה להשפיעה על המתודולוגיה שלו. מה שחשוב, מבחינת הגישה המפותחת כאן היא - הדרך בה מסתכל פרויד על התופעות (הפתולוגיות השונות), מנסה להבינן ולהסבירם, ובתוך כדי כך לשנותן (טכניקות הריפוי השונות). מנקודת-מבט מתודולוגית של חקר תהליך-החשיבה אין זה משנה כיצד הפכו הכלים - המחקריים-טיפוליים ומחשבתיים להיות לשלו: אם ע'י כך שיצר אותם באמצעיו או שמצא אותם מחוצה לו וסיגל אותם לעצמו.
מי שפונה לחקור את עבודותיו של פרויד (ובעיקר המוקדמות שבהן), מוצא את עצמו מתמודד עם שני נושאים מרכזיים: א. תהליך החשיבה עצמו. ב. הסטאטוס והקונטכסט של תכני-החשיבה. מצד אחד, השינויים התכופים בשיטות הטיפול והמודלים התיאורטיים בולטים כל כך, שלא ניתן להתעלם מהם. כך מוצאות את עצמן עבודות רבות (שמטרותיהן המוצהרת הן אחרות), עוסקות בפן התהליכי-צורני של החשיבה של פרויד. מצד שני, האימפקט העיקרי של פרויד על החשיבה המערבית הם רעיונותיו השונים על הלא-מודע, מיניות, הגנה, הדחקה, חלום, העברה, מבנה האישיות, הטיפול הנפשי וכו'. בהתאמה - מטרותיהן המוצהרות של מרבית העבודות היא בחינה והערכה, מזויות שונות, את הסטאטוס והקונטכסט של תכנים אלה: ההקשר ההיסטורי-אינטלקטואלי שלהם, הקשרם לרעיונות בני-זמנו של פרויד, זיקתם לרעיונות מתחומים אחרים, מידת ההתאמה שלהם לסטנדארטים מדעיים בתקופתו של פרויד, או בימינו, יעילות הטיפול וכן הלאה. כפי שהערתי קודם, בספרות הקיימת לא מצאתי אף עבודה המבחינה באופן ברור בין חקירה תהליכית-צורנית לבין חקירת הסטאטוס והקונטכסט של הישגי-החשיבה. בהעדר אבחנה כזו, אין כמובן אפשרות למצוא הכרה בכך, שחקירת תהליך-המחשבה של פרויד הוא נושא שונה לחלוטין מחקירת המקורות שהשפיעו עליו ושונה גם מהערכה כללית של עבודתו. אלה הם שלושה נושאים שונים, הדורשים גישה מתודולוגית שונה לאותו חומר עצמו.
בכללו של דבר המחקר על תהליך השינויים בחשיבה של פרויד מתבסס על ארבע הנחות:
א. ניתן לשחזר תהליכי חשיבה יצירתיים יוצאי דופן במידה והם מספקים די נתונים (במקרה זה - טכסטים שפרויד כתב ופרסם באותה תקופה: מאמרים, מכתבים, טיוטות וכו').
ב. רק קטעים של התהליך המחשבתי גלויים ואילו אחרים יש לחשוף באמצעות מציאת קווי חיבור בין הנתונים.
ג. המבנים והתהליכים הבסיסיים של החשיבה משותפים לכל בני האדם. ההבדל בין הוגים ויוצרים גדולים לאחרים הוא, שהם מצליחים לנצל טוב יותר את מה שעומד לרשות כולם.
ד. חשיפת תהליכים יצירתיים יוצאי דופן מאפשרת ללמוד, מזווית ייחודית, על מבני החשיבה ותהליכיה.
את מהלך המחקר היתוו עוד כמה הנחות ומטרות, שאציגן בהמשך, אך ראוי להקדים ולומר כבר בתחילה כמה דברים על היקפו. ככל שהמחקר התקדם הסתבר, שחקירה שיטתית של מהלכי-חשיבה אצל הוגה ויוצר בסדר גודל של פרויד יוצרת זיקה עם יותר ויותר נושאים ותחומי-ידע שונים. זיקה זו הובילה לצורות הסתכלות חדשות על טווח רחב של נושאים, שמקובל להתייחס אליהם כשייכים לתחומים, גישות ודיסציפלינות שונות ומובחנות אחת מהשנייה: תורת ההכרה, מחקר קוגניטיבי, תהליכי-יצירה, פסיכולוגיה קלינית ואבולוציונית, הרמנויטיקה, אבולוציה של מערכות מורכבות, סטרוקטורות, תהליך-התפתחותי ועוד. במבט לאחור על המחקר כולו אולי אין זה מפליא שהוא מוביל לבחינה מחדש של כל כך הרבה נושאים שונים. ככלות הכל מדובר באחד הביטויים העליונים של יכולת החשיבה האנושית. כאשר נשאל פעם איינשטיין כיצד הוא חושב, הוא ענה, שאם היה יודע - היה יודע הכל. תשובה קצרה זו מעידה על החשיבות העצומה של פונקצית החשיבה - באמצעותה אנו יודעים את מה שאנו יודעים על העולם - ובו בזמן אופף ערפל כבד את היכרותנו אותה. במאמר זה אתמקד בניסיון ליצור תמונה כללית של מהלכי-החשיבה של פרויד ואציג את המסקנות העיקריות המתבקשות מהתהליך בכללו. כיוון שהמחקר הוביל לשורה של רעיונות והשלכות לא-צפויות, ראוי להקדים להשוות הנחותיו ואת גישתו המחקרית ביחס לכמה גישות מחקר וחשיבה עכשוויות. אתחיל בשאלת החשיבה בכלל והחשיבה היצירתית בפרט.
בספר המסכם את הישגיו של המחקר הקוגניטיבי מקדיש סטיבן פינקר Pinker)), מהחוקרים הידועים בתחום, שני עמודים בלבד לשאלת תהליכי-החשיבה של גאונים ויוצרים מדעים גדולים. למעשה מסתפק פינקר באמירה כללית מאוד, המתארת את הגאונים ככאלה ה'קולטים עשרות אלפי בעיות ופתרונות, כך ששום אתגר אינו חדש להם לחלוטין והם יכולים להסתמך על רפרטואר עצום של מוטיבים ואסטרטגיות. הם פוקחים עין על התחרות, זוקפים אצבע ברוח, ובוחרים את הבעיות שלהם במדוקדק או תודות למזל' (5). אמירתו של פינקר היא דוגמא לחוסר היכולת העקרונית של המתודות המקובלות במחקר הקוגניטיבי, להתמודד עם תהליכי-חשיבה ברמתם העליונה. יוצרים בשיעור קומתם של ניוטון, איינשטיין, דארווין ופרויד לא ניתן להביא למעבדה. שיטות המחקר המקובלות (המעדיפות שליטה על מהלכי-המחקר, בידוד משתנים, מניפולציות ניסוייות וכו') אינן מותאמות לחקירה של תהליכים, שעצם הניסיון להתערב בהם משנה, משבש ומעוות אותם. אינני יודע על מה מסתמך פינקר בתיאורו את תכונותיו ויכולותיו של ה'גאון'. נראה, שהוא עושה מעין אקסטרפולציה של תכונות המלומד האקדמי: בעל ידע מושלם, תחרותי, אמביציוזי, מחודד ומחושב בבחירת נושאי-מחקרו. מבחינתו, הגאון הוא מעין סופרמן-אקדמי. חוקר אחר בתחום הגיע למסקנה שבמהלך מאות בשנים היו ניסיונות רבים ושונים להתמודד עם שאלת היצירתיות ומעט מאוד הישגים של ממש (6)
שחזור מקיף, שיטתי ועקבי של תהליך היווצרות רעיונות חדשים, נוגע בבעיה מתודולוגית שעד כה אין לה שום התחלות או כיוונים לחיפוש תשובות - שאלת ההתנסות הסובייקטיבית. לאחרונה נוסחה שאלה זו כשאלת ה'אדם הראשון' (First Person): 'האם יש בכלל אפשרות למדע של הסובייקטיביות, או שיש סתירה במונחים עצמם?' (7) . יוצרים רבים יכולים להגיד משהו על התהליך שהוביל אותם לתובנות חדשות, בעיקר כאשר הם מסתכלים במבט לאחור ומנסים לסכם את דרכם. כל אוטוביוגרפיה או ביוגרפיה משמעותית מכילה תובנות על מושאה ועל תהליכים שונים שהובילו אותו בדרכו. אך שאלה היא, אם ניתן להבנות מתובנות אלה משהו כללי יותר, שאפשר ללמוד באמצעותו על מבנה החשיבה האנושי בכלל?. שאנו חשופים ומכירים במלוא היקפן את תוצאותיהם של מהלכי-החשיבה: התכנים, הרעיונות והתיאוריות. עם זאת, המהלכים המחשבתיים שהובילו לתוצאות כל כך מרשימות, סמויים ברובם - אפילו מעיני היוצרים שחוו אותם! גם פרויד, שהיה ער ומודע במיוחד, לתהליכים הפנימיים שלו עצמו, ידע מעט מאוד על התהליכים-המחשבתיים שהובילו אותו לרעיונותיו המרכזיים. שאלה היא, אם ניתן למצוא דרך לחשוף את מהלכי היצירה הפנימיים, שהם ייחודיים וחד-פעמיים. שאלה נוספת היא, האם חשיפה כזו יכולה לעמוד בדרישות המקובלות של מחקר מדעי אמפירי.
אחד הפרמטרים הנדרשים ממחקר מדעי-אמפירי, בנוסף לדיוק עקביות ושיטתיות, הוא - שמושא המחקר הקונקרטי והייחודי יוביל למסקנות או השערות הנוגעות למושאים אחרים - מעבר לאלה שנבדקו (מנקודת מבט מדעית, אין כל טעם ל'ספר' את סיפורה של מולקולה יחידה ספציפית וקונקרטית אם מדובר במה שנכון ותקף רק לגביה). הקושי הראשוני והבסיסי ביותר בניסיון לחקור את הביטויים העליונים של החשיבה, הוא קודם כל מתודולוגי: האם ניתן למצוא דרך אמפירית לגשת לתהליך כל כך פנימי, סובייקטיבי ונסתר אפילו מהיוצר עצמו?
נושא אחר הקשור לשאלת ההתנסות הסובייקטיבית הוא נושא התודעה. לפני מספר שנים פרסם דויד צ'למארס (David Chalmers) מאמר העוסק במה שכונה על ידו כ'בעיה הקשה' (The Hard Problem) של המחקר הקוגניטיבי – בעיית התודעה וההתנסות הסובייקטיבית(8). על חשיבות הנושא, ועל הקושי להתמודד עימו, אפשר ללמוד מכך שכתב עת המיועד לנושא התודעה הקדיש כמה חוברות לתגובות שונות למאמר (9). עובדה מעניינת, המעידה על הקושי לחקור את נושא התודעה היא, שבין כל התגובות לא מצאתי אף אחת המציגה דרך אמפירית לגשת לבעיה. אחת מתוצאות הלוואי המעניינות של שחזור וחשיפת תהליך-החשיבה של פרויד היא - האפשרות לעקוב אחר האופנים בהם מעתיקים את עצמם נושאים משולי-תודעת פרויד אל מרכזה ולהפך. יתר על כן: המחקר חושף רמת חשיבה סמויה לחלוטין, שרק קטעים ממנה חודרים לתודעת פרויד ומשפיעים על עיצוב רעיונותיו. חשיפת תהליך החשיבה מאפשרת בחינה מדויקת של קטעי-חשיבה שפרויד היה מודע להם, אחרים שהיו בשולי תודעתו וקטעים אחרים שהתקיימו ברמה שמחוץ לתודעתו. מתברר ששחזור וחשיפה עקביים של תהליך-חשיבה יוצרים אפשרות לגשת מזווית חדשה אל שאלות הנחשבות כקשות ואולי אפילו בלתי אפשריות למחקר אמפירי.
יש לכן חשיבות רבה בעיצוב מתודות אלטרנטיביות, שיאפשרו לנו לחקור תהליכי-חשיבה יצירתיים ומרחיקי לכת. יוצרים והוגים כמו דארווין ופרויד מצאו דרך להתגבר על מחסומי התפיסות המקובלות והרעיונות ששלטו בזמנם. לכן אפשר יהיה ללמוד באמצעותם משהו על פעולת החשיבה האנושית כאשר היא משוחררת, ככל שזה ניתן, ממגבלות ואילוצים. איך נלמד על המכשולים הניצבים בפני החשיבה, אם לא מאלה שידעו להתגבר עליהם? תהליכי-החשיבה מציעים לנו את עצמם בצורתם ה'נקיה' ביותר אם רק נדע איך לגשת אליהם. מנקודת-מבט זו פיתוח מתודות מחקר, שיוכלו לגשת אל טקסטים כאל נתונים אמפירים, חשובה לא פחות מתוצאות ומסקנות של מחקרים על תהליכי-חשיבה. כל תהליך-מחשבתי שהוביל לשינוי תפיסתנו את המציאות, גם אם הוא ייחודי וחד-פעמי כשלעצמו - חשיפתו יכולה להאיר פן מסוים של המבנה החשיבתי האנושי בכללו.
בנקודה זו אפשר לחזור ולהסביר את הגישה המתודולוגית המרכזית המנחה את המחקר. המדגישה את השתנות חשיבת פרויד ביחס לעצמה. להנחה הראשונה - הקושרת את צעדי-החשיבה השונים למהלך אחד - ניתן להוסיף שתי הנחות נוספות:
ב. אל תהליך השתנות הרצף המחקרי-מחשבתי של פרויד, אפשר להתייחס כאל תהליך התפתחות בתפיסתו ובהבנתו את הניברוזות ואת המבנה הנפשי בכלל.
ג. חשיפה ושחזור, עקביים ושיטתיים, של התהליך החשיבתי-התפתחותי שעבר פרויד, עשויים להוביל ליצירת מודל כללי: להגדרת מושג ה'התפתחות' ללא תלות בדבר המתפתח. על הגדרה כזו להיות מספיק רחבה, ע'מ להקיף ולהכיל תופעות התפתחותיות מתחומים שונים.
המעבר מתיאור תהליך החשיבה של פרויד כתהליך התפתחותי ליצירת מודל כללי, שיגדיר את המושג, מהווה קפיצה מחשבתית ומושגית. אציג את ההיגיון העומד מאחורי שתי ההנחות באמצעות שאלה: האם מותר לתאר את תהליך-החשיבה של פרויד כתהליך התפתחותי? (התפתחות הבנתו את הניברוזות, הטיפול בהן והמבנה הנפשי בכלל). כפי שהערתי בתחילת הדברים את המונח "התפתחות" ניתן למצוא בכל מקום כמתאר ומאפיין אין-ספור תהליכים אנושיים ותוצרים שלהם. עם זאת, המונח עצמו 'בורח' מכל הגדרה משמעותית. על הניסיון להגיע להגדרה מקשה העובדה, שהמונח "התפתחות" יכול לתאר תהליכים המצויים בשני קטביו המנוגדים של הרצף דטרמיניזם-יצירתיות. בביולוגיה למשל, כאשר מדובר בהתפתחות, הכוונה היא בד'כ ל'התפתחות האורגניזם מגרעינו', ולדרך בה מכתיבה התוכנית הגנטית את תהליך בניית האורגניזם השלם (אונטוגנזה). לעומת זאת – בתהליכים אחרים, המתוארים כהתפתחותיים, לא ידוע על שום תוכנית המכתיבה מראש את התהליך. את השתנות המינים באבולוציה (פילוגנזה) כינה דארווין "התפתחות מתקדמת", משום שהבחין בכלל מגמות השינוי באבולוציה בקו עקבי וברור של היווצרות מינים מורכבים מאחרים - פשוטים יותר. עם זאת, ברור שלא מדובר בשום תוכנית המוכתבת מראשיתה, וסטפן גולד אף מכנה קו זה של האבולוציה כ"יצירתי" (10). למרות ההבדלים בין האונטוגנזה לפילוגנזה שניהם מתוארים במושגים התפתחותיים, אך האם מדובר במשמעות שונה של אותו מושג עצמו?
במהלך הצגת המחקר וממצאיו ניתן יהיה להתרשם, שאפשר להציג תשובות ראשוניות למכלול השאלות והבעיות שהועלו במבוא בהקשר לקושי לחקור ולהמשיג את המונח 'התפתחות'.
ברצוני לסכם בכמה משפטים את מאפייני המחקר העיקריים, כפי ששורטטו במהלך המבוא: מטרתו הראשונית היא לעשות רקונסטרוקציה של תהליך-החשיבה של פרויד בין השנים 1886-1899. רקונסטרוקציה עקבית ושיטתית של תהליך-החשיבה אפשרית בתנאי שאל כלל השינויים, שפרויד עשה באותן שנים - בשיטות-טיפול, מושגים ומודלים תיאורטיים – ניתן יהיה להתייחס כרצף אחד (הנחה ראשונה). מבחנה האמפירי של הנחה זו היא ביכולתה להציע הסברים עקביים ושיטתיים למעברים השונים של פרויד - תוך הבאה בחשבון של כלל המהלכים המשמעותיים, שעשה באותה תקופה (כל רקונסטרוקציה אחרת, הגיונית ככל שתהיה, המתעלמת מחלק ממהלכי-החשיבה של פרויד באותה תקופה, תחשב ככישלון מבחינת מטרת-המחקר).
עצם האפשרות ליצור רקונסטרוקציה עקבית ושיטתית של קטע משמעותי בתהליך-החשיבה של פרויד, מכילה בתוכה נושאי-מחקר חשובים בזכות עצמם: חקירת תהליך מחשבתי-יצירתי יוצא דופן ואפשרות לבחון את תהליך היווצרותם של רעיונות ומושגים חדשים. חשיפת תהליך-החשיבה מאפשרת גישה לנושאים הנחשבים כמחוץ לטווח של מחקר אמפירי: הרצף מודעות-תודעה-ומחוצה לה, ושאלת ההתנסות הסובייקטיבית. ההנחה שהתהליך שעשה פרויד ניתן לתיאור כתהליך התפתחותי (הנחה שנייה), ממקמת את המחקר במסגרת רחבה של תהליכים-התפתחותיים , חשיבה מערכתית ואינטרדיסציפלינרית. הצלחת הרקונסטרוקציה אמורה לאפשר זווית הסתכלות חדשה על מהלכיו של תהליך התפתחותי, הגדרתו וזיהוי הכוחות המניעים אותו (הנחה שלישית).
תהליך החשיבה של פרויד נותח בשתי רמות המשגה שונות. מסיבות שאפרט בהמשך במאמר זה אתמקד בהצגת תמצית של רמת הניתוח הראשונה בלבד. במאמר נפרד, אציג את ההיגיון לניתוח תהליך החשיבה של פרויד ברמת ההמשגה נוספת.
ברמת הניתוח הראשונה אפשר לתאר את צורת העבודה שהנחתה אותי כמורכבת מכמה היבטים: א. לעקוב, בסדר כרונולוגי, אחר הטכסטים של פרויד מרגע שהוא מתחיל לכתוב ולפרסם בנושא הניברוזות. ב. לתמצת את מכלול הנושאים שהעסיקו אותו בתקופה נתונה. ג. לאתר, בסדר עוקב, את המעברים מתקופה לתקופה ולנסות ליצור את החיבורים בין התקופות השונות.
במאמר זה אציג את סיכום מהלכי החשיבה של פרויד בשני שלבים. 1. בין השנים 1886- תחילת 1893.
2. בין השנים 1893-1895 (מכיוון שהמהלכים המחשבתיים של פרויד הופכים להיות מורכבים יותר ויותר לא אוכל למסור כאן תמצית מניחה את הדעת של השינויים בין השנים 1895-1899).
1. שלב ראשון - בין השנים 1886 - תחילת 1893.
בשנים אלה עושה פרויד מהלך-מחשבתי מורכב ובמהלכן הוא מסגל ארבע צורות שונות של התערבות טיפולית. במקביל הוא מפתח מספר דומה של מודלים תיאורטיים, שמטרתם להסביר את ההפרעה ההיסטרית. בתוך כך הוא מכניס שינויים רבים במונחים ובמושגים שבאמצעותם הוא מסביר את אופי ההפרעה.
אציג בשתי צורות שונות את סיכום השינויים בחשיבה של פרויד: א. כשורת צעדים תיאורטיים-טיפולים.
ב. קוויים עיקריים, הקושרים את כלל הצעדים אחד לשני*.
א. צעדים תיאורטיים-טיפוליים.
צעד ראשון - מיפוי ותיחום ההיסטריה.
רקע: עד לשארקו נחשבה ההיסטריה למחלה, שאינה ניתנת להגדרה עפ'י הסימפטומים בלבד, כיוון שכל צירוף-סימפטומים בה הוא אפשרי. עם חזרתו מהשתלמות אצל שארקו בפאריס מציג פרויד בפני קהל של רופאים את עיקרי הדברים שלמד שם. הוא מציג בפניהם גבר המאובחן כהיסטרי (כהוכחה לכך שזאת אינה רק מחלה נשית, כפי שהאמינו אז). באמצעות סימפטומים שאפיינו את הפציינט, הוא מציג את מאפייני ההיסטריה כפי שזוהו ע'י שארקו: הפרעות בתחושה (העדר או רגישות יתר), כאבים במקומות שונים, הפרעות בשינה ועוד. מקור המחלה תורשתי, וטראומה מהעבר הקרוב, יוצרת את התנאים שיביאו להתפרצותה. העיקרון שמאחורי ההיסטריה וניברוזות בכלל - פגיעה בתפקוד מערכת-העצבים, אך זו אינה תוצאת פגיעה אורגאנית, אלא צורת תגובה שונה: סטייה מהפעילות הנורמאלית של מערכת העצבים. הטיפול המומלץ - שיטות שיביאו לרגיעת מערכת העצבים כמו, מנוחה, מאסג'ים, אמבטיות חמות וטיפול חשמלי (מקבץ שיטות זה הוצא ע'י הנירולוג הגרמני Erb וכונתה השיטה האסתז'יוגנית Aesthesiogenic והייתה ידועה ומקובלת בין הרופאים בתחום).
זמן קצר לאחר מכן פרויד עצמו מתחיל לטפל בחולים ניברוטים ומתאכזב משיטת הטיפול שהוא עצמו המליץ עליה בהרצאתו (השיפור חלקי ולטווח קצר בלבד). בקבוצת עבודות הבאה להתייחסות לרמה הסומאטית של ההיסטריה (סימפטומים גופניים וטיפול המנסה להשיג רגיעה של מערכת העצבית) נוספת גם התייחסות לרמה היותר הנפשית שלה.
* העבודות של פרויד שנסקרו במהלך המחקר מתפרשות על ששת הכרכים הראשונים של המהדורה הסטנדארטית של כתביו, ולא מצאתי לנחוץ להזכיר כל אחת מהן. במהלך המאמר אציין רק מספר עבודות שאזכורן עשוי להקל על הבנת הדברים.
צעד שני - מהסומאטי לנפשי
לצד הרחבת רשימת סימפטומים פיזיים אופייניים כמו, רגישות משתנה לכאב ושיתוקים, יש התייחסות ראשונה לסימפטומים נפשיים: שינוי במהלך האסוציאציות, עכבות בפעילות הרצון והעצמה או דיכוי רגשות. העיקרון שמאחורי התופעות - שינויים בהתפלגות הנורמאלית של הכמות הקבועה בעוררות מערכת העצבים. השינויים הפסיכולוגים מתרחשים ברמה לא-מודעת, הזהה לפעילות מוחית אוטומאטית. בניברוזה יש גידול בהשפעת תהליכים נפשיים על מערכת העצבים בגלל חוויות טראומטיות (עכבה או דרבון של רמת העוררות שלה). התפרצות הטראומה יוצרת במצב תודעה שונה. הטיפול המומלץ - היפנוזה סוגסטיבית כדי למתן או לתקן את השפעת החוויות הטראומטיות. הטכניקה עצמה מורכבת משני צעדים א. הכנסת המטופל למצב תודעה היפנוטי. ב. מתן סוגסטיות נגדיות לסימפטומים מהם הוא סובל (נוסח לא תפחד יותר.., הכאבים יחלפו.. וכו').
למרות השוני הרב בין שתי שיטות הטיפול והשוני ברציונל העומד מאחוריהן ראוי לשים לב גם לחוטים המחברים ביניהן: כמו השיטה האסתז'יוגנית גם מטרת ההיפנוזה היא ליצור רגיעה כללית. פרויד יוצר גם קשר בין העיקרון המארגן של השיטה הקודמת (סטייה מהפעילות הנורמאלית של מערכת העצבים) עם העיקרון המארגן של ההיפנוזה הסוגסטיבית (פעילות מוחית אוטומטית ולא-מודעת).
הצעד הבא של פרויד הוא עיוני, ולפחות ממבט ראשון, לא נראה איך הוא מוסיף לטיפול בניברוזות. הצגה מקיפה ועמוקה יותר של מקומו ברצף התפתחות המחשבה של פרויד תעשה במאמר השני.
צעד שלישי - אבחנה בין היסטריה להיפנוזה.
הן ברמת התופעות וההתנהגות בכלל, והן ברמת העיקרון, מזהה פרויד קווים משותפים רבים להיסטריה ולתופעת ההיפנוזה (סימפטומים דומים ומצב תודעה דומה). האבחנה בין שתי התופעות נעשית ע'י יחוס כל אחת מהן לעולם מושגי שונה. אל ההיפנוזה יש להתייחס בהקשר למצבי-תודעה שונים על הרצף של שינה – ערות (ההיפנוזה היא אחד ממצבי התודעה על רצף זה). אל ההיסטריה יש להתייחס בהקשר לתכני-התודעה ברצף המודעות: תכנים מודעים - לא מודעים. המאפיין את ההיסטריה היא אי-נגישות של תכנים מסוימים לתודעה והתנגדות (לא מודעת) לשילובם בה.
האבחנה בין ההיסטריה להיפנוזה (על בסיס האבחנה בין מצבי-תודעה שונים ולתכנים מודעים - לא-מודעים) מובילה את פרויד להחזיק במקביל בשתי שיטות טיפול שונות ובשני מודלים שונים להסבר תופעת ההיסטריה.
צעד רביעי וחמישי - היווצרות עיקרון-על
שתי תיזות שונות מפותחות, במקביל, להסברת ההיסטריה, ושתי שיטות טיפול שונות מופעלות בהתאם להן. שתי התיזות מתבססות על שילוב בין מצבי-תודעה והתמודדות שונה עם התכנים הלא-מודעים. התיזה האחת - אנטיתטית, או אנטגוניסטית - מדגישה את הניגוד בין כוונות ורצונות מודעים לחששות ולספקות לא-מודעים. שיטת הטיפול שמפעיל פרויד דומה למה שמכונה כיום 'גישה פרדוכסלית' (פרויד עצמו לא מזהה אותה ככזו, ומתייחס אליה כווריאציה של ההיפנוזה הסוגסטיבית). השיטה מתמודדת עם ההתנגדות לחשיפת התכנים הלא-מודעים באמצעות יצירת זהות וחיבור עם תכנים אחרים, שלגביהם אין התנגדות כזו.
התיזה השנייה - קתארטית - פועלת לשחזור חוויות טראומטיות, ומתן ביטוי רגשי ומילולי לזיכרונות שנותקו מהתודעה.
שתי התיזות מניחות כמעט אין סוף תכנים שיכולים להיות לא-מודעים (ספקות וחששות בטווח עצום של נושאים וטווח עצום של אירועים היכולים להחוות כטראומטיים). חשיפה וזיהוי זיכרונות ותכנים לא-מודעים רבים ושונים כל-כך, מובילים את פרויד ליצירת עיקרון-מאחד חדש: המין או ההתנהגות המינית. כלומר, מאחורי מגוון החששות והספקות הלא-מודעים, ומאחורי מגוון האירועים שיכולים להחוות כטראומטיים עומד עיקרון מארגן ומסביר אחד – המין (בחלק השלישי, המתוכנן כמאמר נפרד, אוכל להציע הסבר מקיף יותר מדוע דווקא המין נבחר כעקרון מארגן לכלל התכנים הלא-מודעים).
צעד שישי- עיקרון-על נוסף.
הצורך בפריקת חוויות וזיכרונות, שהצטברו מחוץ לתודעה מוביל את פרויד לרעיון, שהמערכת הנפשית מנסה לשמור על רמת-עוררות קבועה פחות או יותר. הניברוזות הן ביטוי למצב בו המערכת אינה מצליחה לווסת בצורה יעילה את רמת העוררות הרצויה. פרויד מכנה עיקרון זה – 'הקביעות' (Constancy).
השלב הראשון מסתיים סביב תקופה בה מזהה פרויד שני עקרונות-על, שינחו אותו בהמשך תהליך-החשיבה שלו – 'המין' ו'הקביעות'. עיקרון 'המין' מארגן את כלל התכנים שמחוץ לתודעה סביב או בהקשר אחד – כולם קשורים בצורה זו או אחרת לתכנים מיניים, שאינם מקובלים על התודעה. עיקרון 'הקביעות' מאחד את כלל מצבי-התודעה והסטיות ממצבי-התודעה הנורמאליים.
חזרה לאחור ובדיקת דרך השתנות הנושאים והרעיונות שהובילו את פרויד ליצירה וזיהוי של שני עקרונות-העל, העומדים מאחורי אופי הפעילות של המערכת העצבית-נפשית, מאפשרת לבחון כמה קווי-היכר בתהליך שהוביל להמשגתם.
ב. קווים עיקריים הקושרים את כלל הצעדים.
1. לאורך כל התקופה הראשונה הקו המרכזי, המאפיין את צורת המחשבה של פרויד, הוא תנועה מתמדת בין רמת השטח לרמת העומק: תיאור התופעות והנסיבות מלווה בחיפוש אחר רעיון-מארגן-סמוי, שבאמצעותו ניתן לאחד ולהסביר את כלל התופעות הגלויות. ככל שהתיאור ברמת התופעות נעשה עשיר, מובחן ומורכב יותר, כך נעשה במקביל מאמץ להבהיר את הרעיון-המארגן הסמוי מהעין. בקטע מסוים בתהליך 'נפתחים' תכני הרעיון הסמוי ונחשפים לתצפית (תכנים אנטגוניסטים, זיכרונות טראומטיים שנשכחו). ברגע בו העיקרון-המארגן-הסמוי נפתח ונחשף לתצפית, מזהה או מאתר פרויד עיקרון-מארגן-סמוי חדש: המין. חשוב להדגיש שעד לאותו רגע אין שום עדות לנוכחות המיניות בעולם החשיבה שלו - לא ברמת הסימפטומים והתופעות, ולא ברמת הסיבה וההסבר.
את צורת התנועה המחשבתית של פרויד, בין רמת התופעות הגלויות לרמת הארגון הסמוי, אפשר לתאר גם כתנועת פרישה ומירכוז: פרישת מרחב התופעות, וריכוזן באמצעות רעיון מארגן. ברגע שהרעיון המארגן נפרש בעצמו (ריבוי תכנים לא-מודעים), נוצר רעיון או עיקרון ממרכז ומארגן חדש - המין. חשוב לשים לב, שהנושאים והתכנים יכולים להשתנות. מי שאינו משתנה היא עצם התנועה - פרישה ומירכוז. מסתבר, שהצבת המיניות כמושג תיאורטי מרכזי, קודמת לכל הסתכלות ונתונים מהניסיון. ההמשגה היא תוצר של אקט מחשבתי - זיהוי עיקרון מארגן למכלול תכנים וצורות תגובה לא-מודעות, שאין להם שום קשר גלוי לנושאים ותכנים מיניים (מהלך מחשבתי זה ידון מזווית נוספת במאמר השני).
2. את תנועת-החשיבה של פרויד מאפיין קו נוסף - העתקה: מונחים, מושגים, אבחנות ורעיונות, המופיעים לראשונה בהקשר נתון, מועתקים להקשר אחר. קל להדגים את צורת תנועת קו זה בהקשר לעיקרון הקביעות: הדיון בסטיות ברמת העוררות הקבועה מתחיל בהקשר למערכת העצבים. אותו דגם עובר לרמת התופעות הפיזיולוגיות (סף תחושה נמוך וגבוה, רגישות משתנה לכאב), ממשיך בהקשר לתופעות נפשיות (העצמה ודיכוי רגשות), חוזר לרמה העצבית (שינויים בתהליכים נפשיים, משפיעים על עכבה וגירוי-יתר במערכת העצבים) ועובר לשינויים ברמת העוררות והקשרם למצבי-תודעה (ערות-היפנוזה-שינה). בהמשך, מועתקת האבחנה לתכנים במצב תודעה שונה (הצטברות התנסויות טראומטיות). לבסוף, מזוהה רעיון הסטייה מרמת העוררות הקבועה כעיקרון מארגן של המערכת העצבית והנפשית כאחת. בדוגמה זו נשמר הרעיון הבסיסי ומועתק להקשרים שונים. אפשר להביא דוגמאות אחרות של העתקה בהן המבנה (רעיון או משמעות של מושג), משתנה תוך כדי העתקתו.
3. תנועה-מחשבתית אחרת נוגעת להשתנות מיקומם ומשמעותם של מונחים - 'מתיאור לתיאוריה'. מונחים רבים כמו, 'התנגדות' ',הדחקה' ועוד, מופיעים קודם כמונחים המתארים התנהגות, פעולה, תנועה וכוונה. רק לאחר מכן הם הופכים להיות מושגים, שסביבם ובאמצעותם נבנית התיאוריה. מה שהיה קודם לכן אמצעי-משני, שניתן להחליפו במונח דומה לו, הופך להיות אחד ממרכיבי-היסוד של המבנה.
4. קו-התנועה האחרון שברצוני להבליט, הוא צורת השינוי ברמה המתודית. תוך 6 שנים מסגל לעצמו פרויד 4 שיטות טיפול שונות (כאשר כ'א מהשיטות מהווה מבחינתו גם שיטת תצפית ואיסוף נתונים). החלפת שיטה אחת באחרת מונחות ע'י שתי רמות שונות של שיקול דעת: רמת המציאות (יעילות השיטה, חזרת סימפטומים וכו'). רמת התיאוריה - מושגים ורעיונות שבאמצעותם מסביר לעצמו פרויד את מהות המחלה. כאשר מתקיימים שני תנאים אלה, והוא ממצה את יכולתו ללמוד ולהבין את המחלה באמצעות מתודה טיפולית נתונה - הוא משנה או מחליף אותה. יצירת תשתית-מחשבתית, באמצעות מתודה נתונה, מובילה אותו הן לשלילתה והן להתוויית כיוון למתודה הבאה. כאשר הוא ממצה את הקו המחשבתי שהלך בו עד תום, גורר מיצוי זה בעקבותיו את הקו הבא ומקרב אותו אל פני השטח.
על מנת למקם את מכלול תנועות המחשבה של פרויד עד כה, אציג את ממצאי המחקר בהקשר אחר: מטרת המחקר האמבריולוגי מוגדרת כ'חקירת המניעים של נדידת התאים וקבוצות-תאים ממקום התהוותם למקומות מסוימים בגוף העובר המתפתח, ושל דיפרנציאציה של תאים, רקמות והדטרמינציה שלהם'. בדרך דומה התנהל שחזור תהליך החשיבה של פרויד: תנועת תכנים ורעיונות כלליים מאוד, שמקורם בגרעין הראשוני של עבודתו, לניסוחים מובחנים יותר ויותר של המבנה הנפשי והפתולוגי. הקטע ששוחזר עד כאן בתהליך-החשיבה מאפשר גם תנועה ומתודה הפוכים: לנוע לאחור - מהמאוחר למוקדם. כאשר עוקבים לאחור ע'מ לאתר את מקורות שני עקרונות-העל - המין והקביעות – מתברר, ששניהם התפצלו ממקור משותף אחד. העיקרון המארגן הראשוני של פרויד (משנת 1886), העומד בבסיס התופעות הגלויות של הסימפטומים ההיסטריים הוא - 'צורת תגובה שונה של מערכת העצבים'. הגלגולים והטראנספורמציות שעובר עיקרון זה, פיצלו אותו לשני מסלולים שונים, שכל אחד מהם הוביל ליצירתו של לעיקרון-על אחר.
תנועת תהליך החשיבה המוביל לעיקרון המין, התנהלה במעין קו אופקי מתחת לפני השטח - ברמה לא-מודעת: צורת תגובה שונה של מערכת העצבים - פעילות מוחית אוטומטית - תכנים לא-מודעים - חשיפת התכנים הלא-מודעים באמצעות המתודה הקתרטית - העיקרון המאחד את כלל התכנים הלא-מודעים הוא המין. תנועת החשיבה המובילה לעיקרון הקביעות מתנהלת בצורה שונה: צורת תגובה שונה של מערכת העצבים - שינויים בכמות הקבועה של רמת העוררות העצבית - פעילות מוחית אוטומטית - תכנים לא-מודעים - היווצרות תודעה משנית וכושרה להשתלט על פעילות מוטורית אבל חסרת יכולת לפרוק אפקטים - סימפטומים סומאטיים: עיקרון הקביעות מארגן את הרגולציה של עוצמות פנימיות. אפשר לומר, שמאותו מקור ראשוני נוצרה דיפרנציאציה שהובילה ליצירת שתי קבוצות שונות א. תכנים (שעיקרון-העל המארגן אותם הוא המין). ב. העוצמות האפקטיביות הקשורות לתכנים (עיקרון-העל המארגן אותם הוא הקביעות). הקטע הבא בתהליך-החשיבה של פרויד (מסוף 1892 עד סוף 1895), מסתיים בניסיונו לאחד מחדש, ברמה מורכבת הרבה יותר, את שני עקרונות-העל (ראה הפרקים הבאים על ה'פרויקט').
גם במבט שטחי ניתן להבחין, שקווים רבים בתנועות-המחשבה של פרויד דומים ומזכירים את האופן בו מתוארת התפתחות ברמה אמבריולוגית-ביולוגית. ההנחות שהתוו את צורת החקירה מתבררות כפוריות ומצדיקות את הניסיון להראות, שרקונסטרוקצית תהליך החשיבה של פרויד מאפשרת את חקירתו והמשגתו של תהליך התפתחותי בכלל.
שלב שני – 1893 – 1895.
רקע - בתקופה בה מנסח פרויד את שני עקרונות-העל הוא מחזיק במקביל בשלושה מודלים שונים להסברת ההיסטריה: א. המודל האנטגוניסטי (שמקורו בטכניקה של ההיפנוזה הסוגסטיבית) – המדגיש חששות וספקות לא-מודעים המשפיעים מצידם על ההתנהגות, קבלת החלטות וכו'. ב.המודל הטראומטי-היפנואידי (שמקורו בברויאר), מדגיש השפעת תכנים טראומטיים לא-מודעים על ההתנהגות ועל חיי הנפש בכלל. הטכניקה הטיפולית המומלצת היא שחזור ופריקת הזיכרונות (קתרזיס) ג. המודל הסימבולי (שמקורו בהסתכלויות של פרויד) - מזהה קשר סימבולי בין תכנים לא-מודעים לסימפטומים.
אפשר למצוא קווי-דמיון וחפיפה בין המודלים השונים, אבל לפרויד אין באותו זמן עיקרון המסוגל ליצור חיבור עקבי ושיטתי ביניהם. יותר מדויק לומר שפרויד סבור שיש בידו כבר קצה חוט, אך עדיין אין לו מושג כיצד לתרגם ידיעה זו להסתכלות והתערבות קלינית. אפשר לומר, שלקראת סוף שנת 1892 יש לפרויד עקרונות-על מארגנים, אבל אין לו מה לארגן באמצעותם. במוקד השלב הבא עומדים שני מהלכים מקבילים, שיובילו אותו לטכניקות טיפול ומודלים תיאורטיים חדשים.
ביוני 1892 מקבל פרויד את הסכמתו של ברויאר לפרסום משותף בנושא ההיסטריה. הודעה מוקדמת על הפרסום המשותף הופיעה כמאמר ב- 1893 (11). כמה חודשים אח'כ מנסח פרויד את שני עקרונות-העל המסכמים ומנחים את מחשבתו ועבודתו בנושא ההיסטריה: ה'מין' וה'קביעות'. משמעות הדבר היא, שהתפיסה של פרויד את נושא ההיסטריה מתחילה להתרחק מזו של ברויאר (בעיקר סביב רעיון המיניות), עוד קודם שהתחילו את כתיבתם המשותפת. והחיבור המשותף - 'מחקרים בהיסטריה' – יצא כספר
ב- 1895 (12)). מה שהיה אמור להיות מוקד הספר – הצגת המתודה הקתרטית והרציונל שלה – תופס בו מקום חלקי בלבד. 'מחקרים בהיסטריה' מכיל בתוכו שלוש צורות התערבות שונות ושלושה מודלים תיאורטיים. אלא שאלה הם רק חלק מהמודלים התיאורטיים שמפתח פרויד באותן שנים.
במקביל לכתיבת 'מחקרים בהיסטריה' מפרסם פרויד שורת מאמרים, בהם הוא מפתח כמה מודלים תיאורטיים נוספים לגבי קבוצה של כמה ניברוזות (אובססיה, פוביה, חרדה ועוד). הרעיון המשותף למודלים אלה הוא, שהגורם לניברוזות אלו מקורו בהצטברות אנרגיה מינית ברמה הגופנית שאינה מצליחה להתפרק בצורות תואמות (אוננות, משגל נסוג, התנזרות וכו'). הצטברות זו יוצרת לחץ על קביעות התהליכים ברמה הנפשית והניברוזות השונות הן ביטוי לסטייה מהקביעות הנורמאלית של המבנה הנפשי.
ריבוי ומורכבות מהלכי-החשיבה של פרויד באותן שנים כל כך גדולים, שאין באפשרותי לתמצת אותם במסגרת של מאמר ואסתפק בהצגת כמה מהבעיות שהוא מתמודד איתן וכמה היבטים מרכזיים של מהלכי החשיבה שלו.
ברמה המושגית-תיאורטית החיבור בין עקרונות 'המין ו'הקביעות' אינו פשוט: 'עקרון הקביעות' מתייחס למשק האנרגטי של המערכות הסומאטית והנפשית, ומתאר את ההתנסויות והחוויות בדרך כמותית-מכאנית ('עוצמה', 'הצטברות', 'פריקה', 'מסלולים תקניים ולא-תקניים' וכו'). 'עיקרון המין', מחזיר אומנם את הדיון לנקודת המוצא של פרויד בתחילת דרכו – לרמה הסומאטית - אך מתאר את התהליכים בשפת מושגים שונה ('הדחקה', 'הגנה' 'העברה' וכו'). כלל התכנים הדחויים מהתודעה קשור לנושאים מיניים. ההיסטריה מאופיינת בכך שהאפקטים הנלווים לתכנים המיניים הדחויים, עוברים קונברסיה ויוצרים את הסימפטומים הסומאטיים האופייניים לה. הבעיה הניצבת לפני פרויד היא, שכל אחד מהעקרונות פותח בהקשר אחר, יוצא מנקודת מבט שונה, נותן הסבר אחר לפיצול התודעה המאפיין את ההיסטריה ומתאר אותה בשפת מושגים שונה.
'עקרון הקביעות' מתבסס על הסבר, שמקורו בשארקו וברויאר, וקושר את הטראומה למצב תודעה שונה ממצב התודעה הרגיל. הפיצול בתודעה מוסבר כתוצאה של טראומה, או שרשרת טראומות, היוצרות פיצול בתודעה ואי-נגישות של החלק המפוצל לתודעה הנורמאלית. במצב התודעה השונה נוצר מעין 'גרעין זר' או 'תודעה משנית', המורכבת מהצטברות התנסויות שנותקו ממסלולי הפריקה המוטורים הרגילים (כולל הדיבור). הרציונל העומד מאחורי המתודה הקתרטית הוא 'לפרוק' את התכנים והריגושים שהצטברו בתודעה המשנית ול'רוקן' אותה ע'י כך.
'עקרון המין' מסביר את הפיצול בתודעה כתוצאה מתכנים בלתי-נסבלים, בעלי אופי מיני, שנדחו על ידה ויוצרים את ה'גרעין הזר' או ה'תודעה המשנית'. (לפי מודל זה 'התודעה המשנית' נוצרת מתכנים דחויים ולא מפיצול התודעה בעקבות טראומה). מטרת הטיפול היא לשלב מחדש את התכנים הדחויים בתודעה.
השינויים בשיטה הטיפולית ובמטרותיה מציבים בפני פרויד בעיות תיאורטיות קשות. אדון כאן בקיצור רק בשתיים מהבעיות תיאורטיות שהוא מתמודד איתן: א. יצירת חיבור עקבי בין עקרונות 'המין' ו'הקביעות'. ב.יישוב הסתירה ואי-ההתאמה שבין שני ההסברים לסיבת הפיצול בתודעה. בצורה ישירה מתמודד פרויד רק באופן חלקי בשתי הבעיות. למעשה, זיהוי שני העקרונות פותח בפניו מרחב שלם של נושאים, שקודם לכן היו מחוץ לטווח הדיונים התיאורטיים שלו: דרך תיאור המקרים המוצגים ב'מחקרים על ההיסטריה', מנסה פרויד לפצח ולהבין את המבנה של ה'גרעין הזר'. הוא בוחן את הקשר בין המישור הסומאטי למישור הנפשי בהקשר לעיקרון המיניות. במקביל, הוא מחיל את עקרונות המין והקביעות על ניברוזות אחרות. כלל הדיונים בנושאים השונים מוביל את פרויד לבחון את אפשרות אחוד עקרונות ה'מין', ה'קביעות' והמודלים השונים להסבר הניברוזות לכדי עקרון אחד ומודל אחד לכל הניברוזות. ניסיון זה הוא אחד המניעים לכתיבת 'הפרויקט לפסיכולוגיה מדעית' ('הפרויקט') , שהעבודה עליו מתחילה באפריל 1895.
תהליך הפיתרון לבעיה השנייה, הניצבת בפרויד, מתנהל במסלול שונה. בתחילת 1893 הוא מסגל לעצמו טכניקה חדשה של טיפול - טכניקת הלחיצה - שאינה נדרשת להיפנוזה. מצב התודעה השונה, הקשור לטראומה, אופיין ע'י שארקו, ברויאר ואחרים כדומה למצב התודעה האופייני להיפנוזה. לכן כאשר אין צורך בהיפנוזה ע'מ להגיע לתכנים הטראומטיים, אין גם צורך בהנחה שפיצול התודעה משמעותו מצב תודעה אחר. בטיפולים שמציג פרויד ב'מחקרים על ההיסטריה' הוא בונה, מזוויות שונות, רעיון המבוסס על עקרון המיניות: ה'גרעין הזר' מורכב מתכנים מיניים שנדחו מהתודעה. פרויד מתחיל לפתח דימויים ומושגים שונים מאלה של קודמיו, לסיבת הפיצול בתודעה ולסטאטוס של תכנים שאין להם מקום בתודעה. עד לשלב זה התודעה נתפסה בעבודות של פרויד כמובנת מאליה. התכנים שנדחו ממנה הם שהיוו את מושא המחקר שלו. בתוך שהוא חותר לניסוח מחודש של המבנה הסומאטי-נפשי מנקודת ראות נוירולוגית, ניצבת בפניו שאלה שונה - איך להסביר במונחים מהתחום הסומאטי את שאלת התודעה. זהו נושא נוסף שפרויד ינסה לתת לו תשובה במסגרת ה'פרויקט'. בכללו של דבר אפשר לומר, שלקראת תחילת 1895 פרויד מגיע מכיוונים שונים לצורך לעצב מסגרת-מושגית קוהרנטית ואחידה לנושאים המעסיקים אותו.
הנחות המחקר היו, שתהליך החשיבה, המורכב והמסועף, של פרויד, אמור ללמד אותנו משהו על מונח ה'התפתחות' בכלל. אסתפק כאן בהצגת דוגמא אחת, הקושרת את תהליך החשיבה של פרויד עם נושאים הקשורים לשאלת נושא ההתפתחות בכלל.
בתוך כדי שפרויד מסגל לעצמו טכניקות טיפול והתערבות חדשות, אופי הזיקות שביניהן מקבל צורה ברורה יותר. כך למשל מתברר שתיאור הטיפול הראשון בטכניקה אחת, מכיל בתוכו כבר את הגרעין לטכניקה שתבוא אחריה. למרות שבמקורו החיבור 'מחקרים בהיסטריה' היה מיועד להציג את תפיסת ההיסטריה בהקשר למתודה הקתרטית, מודגם בו רק טיפול אחד של פרויד בשיטה זו (המקרה של אמי). בטיפול זה עשה פרויד לראשונה שימוש במתודה הקתרטית והוא נערך לפני שפרויד זיהה וניסח את עיקרון המיניות כמרכזי להבנת הפתולוגיה הנפשית. עיקר הטכניקה הקתרטית הוא החזרת המטופל למצב התודעה בזמן הטראומה (שהוא מעין מצב היפנוטי). במצב זה הסימפטומים, מהווים את נקודת המוצא לחיפוש הזיכרונות הקשורים אליהם. ההנחה כאן היא, ששחזור הזיכרונות הטראומטיים ומתן ביטוי מילולי-רגשי 'יפרק' את עוצמתם. מניתוח צורתו המבנית של הטיפול הראשון במתודה הקתרטית מתברר שהוא כבר מכיל בתוכו את הגרעין למתודה הבאה - 'הלחיצה'. בתוך תיאור מפורט של הטיפול באמי מעיר פרויד שכאשר חקירת שרשרת זיכרונות נשכחים, הקשורים לסימפטום אחד, מגיעה לתודעה, היא סוללת את הדרך ומקרבת לתודעה שרשת זיכרונות אחרת, הקשורה לסימפטום אחר. היבט זה, שהוא שולי בטכניקה הקתרטית, הופך להיות מרכזי בשיטת הטיפול שתחליף אותה - 'טכניקת הלחיצה'. שבה המטפל לוחץ בידיו את ראשו של המטופל ומבקש ממנו לתאר כל תמונה העולה בראשו. ההנחה כאן היא שהזיכרון מאורגן בשכבות. העלאה ובירור של תמונות זיכרון משכבה אחת, סוללים את הדרך לתמונות זיכרון הנמצאות בשכבה עמוקה יותר. כלומר, מה שהיה פרט שולי במתודה הקתרטית הופך להיות מרכזי במתודת הלחיצה.
משמעות הדבר, מנקודת מבט התפתחותית היא, שסיסטמה חדשה מכילה בתוכה - כבר מראשיתה - את הגרעין לסיסטמה הבאה. כלומר, כל שלב התפתחותי מכיל בתוכו, כבר עם היווצרותו, את הגרעין לשלב הבא. ממצא זה שונה במידה רבה מהדעה הרווחת, המניחה שרק הבשלה של שלב התפתחותי אחד יוצרת ומאפשרת את המעבר לשלב הבא. למשל, תפיסת הפרדיגמות של קון (13) טוענת, ששינוי יבוא כאשר הקשיים והבעיות יבלטו יותר ויותר ושוב לא ניתן להתעלם מהם. אצל פרויד כבר הטיפול הראשון בפרדיגמה חדשה, מכיל בתוכו את הגרעין לפרדיגמה הבאה. המעבר משלב התפתחותי אחד לאחר מצריך הבשלה, אבל הגרעין, שיכתיב את צורתו של השלב הבא, נמצא בשלב הקודם כבר מראשיתו. מנקודת-מבט זו תפקידה ומשמעותה של ההבשלה התפתחותית היא, לזהות את הגרעין שסביבו ייווצר השלב הבא.
זיהוי 'עיקרון המיניות' דוחף את פרויד לפתח מתודה שאינה נזקקת להיפנוזה (הלחיצה). מרכזו של המודל החדש עובר מטראומה ומצבי-תודעה (מתודה קתרטית) לקונפליקט בין תוכן מיני למחויבות וערכי מוסר מקובלים תוך הדחקת הראשון (המקרים של לוסי ואליזבט). גם המתודה החדשה מכילה כבר מראשיתה את הגרעין למתודה הבאה (אסוציאציות חופשיות): הצורך בהתערבות של מטפל, ע'מ להניע את זרם הזיכרונות או האסוציאציות, ומוטיב של משאלה אסורה. מודל שלישי מיחס את הפתולוגיה למפגש טרם זמנו של ילדים עם המיניות (המקרה של קאתרינה). מודל זה יהווה בהמשך נקודת מוצא לחיפוש אחר מקורות הניברוזות בילדות וגילוי המיניות הילדותית.
כאמור, באמצע שנת 1895 מתחיל פרויד במבצע שאפתני המכונה 'הפרויקט לפסיכולוגיה מדעית' (14). מטרותיו המוצהרות של ה'פרויקט', היו שתיים: א. להעמיד ולהסביר את כלל התהליכים הנפשיים על בסיס כמותי - מעין חוקי-תנועה וזרימה של המערכת-העצבית. ב. לבחון את הפסיכולוגיה הנורמלית עפ'י הרעיונות והנושאים שפותחו במהלך העבודה על הפסיכופאתולוגיות השונות. ב'פרויקט' מפתח פרויד את האבחנה בין שני תהליכים נפשיים, שאינה נשענת על שום רעיונות ברורים, מהעבודות הקודמות. יתר על כן המבנה של ה'פרויקט' הוא יוצא דופן ואין לו שום תקדים בעבודות קודמות. הוא נכתב בצורה דמוי-גיאומטרית: על בסיסן של כמה תיאורמות מתואר תהליך הבניה של מערכת-העצבים והפונקציות הנפשיות הקשורות בה (זיכרון, כאב, קשב, תודעה ועוד). תהליכי ההתפתחות, מרמת התא הבודד ועד הפונקציות הנפשיות המורכבות ביותר, מתוארות בו בשפה נוירולוגית-אבולוציונית-התפתחותית. פרויד לא השלים את 'הפרויקט' וגם לא ניסה לפרסמו (הוא פורסם רק אחרי מותו). 'הפרויקט' הוא מסמך כל כך מורכב ודחוס, שאין שום אפשרות, במסגרת מאמר לתמצת אותו בצורה מניחה את הדעת.
בהקשר הנוכחי אסתפק בציון שני היבטים שלו:
א.'הפרויקט' על צורתו המיוחדת ותכניו, היווה בעיה של ממש להנחות שעמדו בבסיס העבודה כולה. למרות שהרבה חוטי-חשיבה מובילים אליו, הוא כל כך שונה מכל העבודות שקדמו לו שלא ניתן היה לקשור אותו בצורה סבירה לרצף העבודות שהובילו אליו. הניסיון להבין את מקומו של 'הפרויקט' ברצף העבודות של פרויד הצריך ניתוח נוסף של מהלכי-החשיבה שלו ברמת המשגה נוספת. ניתוח זה יעמוד במרכז המאמר השני.
ב. החקירה בצורתו המיוחדת ובתכניו של 'הפרויקט' הובילה לניסוח ראשוני של הכוח הפועל בתהליך ה'התפתחות'. עדיין אין זו הגדרה מלאה של המונח, אבל של מרכיב משמעותי שלו – הדינאמיקה הפנימית המפעילה את התהליך. הכוח הדוחף להתפתחות הוא:
תהליך שינוי, תיאום והסתגלות של לפחות שתי מערכות, או רמות, פנימיות אחת לשנייה. מערכות אלו פועלות עפ'י עקרונות שונים, אף שבמקורן היו מערכת אחת. שתי המערכות מתפקדות יחדיו כמערכת אחת בעלת מבנה הירארכי, כאשר המערכת המאוחרת (המשנית) שולטת במערכת הראשונית.
הניסוח מורכב והבהרה שלמה יותר שלו תינתן במאמר השני. הדבר הראשון שניתן ללמוד מההגדרה קשור בקושי לקיים תצפיות על תהליכים התפתחותיים. אלה הם תהליכים של שינויים והתאמות הדדיות בין שתי מערכות הנתפסות מבחוץ כמערכת אחת. משמעות הדבר, שלגבי הצופה מבחוץ מדובר בשינויים פנימיים, שמטבע הדברים קשה יותר לעקוב אחריהם. בשלב זה אסתפק בדוגמא אחת שתמחיש את ההגדרה מתוך מכלול תהליכי-החשיבה של פרויד, כפי שהוצגו עד כה:
הניסוחים הראשוניים של פרויד ביחס להיסטריה מתמקדים ברמה הסומאטית (סימפטומים גופניים, מקור גנטי, עיקרון מארגן – צורת תגובה שונה של המערכת העצבית). אח'כ מרחיב פרויד את התמונה גם לסימפטומים ברמה הנפשית (שינויים במהלך האסוציאציות, עכבות בפעילות הרצונית ועוד). בהמשך הוא מתמקד בעיקר ברמה הנפשית, הן מבחינת ההסבר והן מבחינת הטיפול (טראומות נפשיות ופריקתן, או רצונות מנוגדים והפחתת רמת ההתנגדות). זיהוי עקרונות 'המין' והקביעות' מחזיר את הדיון לרמה הסומאטית כשוות ערך לרמה הנפשית. 'הפרויקט' עצמו, המהווה ניסיון לארגן את מכלול המודלים, על שתי רמותיהם – הסומאטית ונפשית – למודל אחד המבוסס על תפיסה סומאטית. כל אחד ממהלכי החשיבה של פרויד יוצר מורכבות גדולה יותר של כל רמה בתוך עצמה ושל האינטראקציות ביניהן. המעברים במהלכי-החשיבה של פרויד והניסיונות שלו ליצור חיבור בין שתי הרמות הם שדוחפים אותו לשכלל את המודלים שלו.
לפחות עד כאן, סדר מהלכי-החשיבה של פרויד תואם לחלוטין את מאפייני ההגדרה: אינטראקציה בין שתי מערכות (סומאטית ונפשית), שבמקורן היו אחת, כאשר המאוחרת (הנפשית) שולטת בקודמת לה צעדי החשיבה של פרויד תואמים גם את מאפייני ההגדרה של ליבוביץ: ההשתנות היא ביחס לדבר המתפתח, מקור ההשתנות בדבר עצמו, וכיוון ההשתנות הוא מהפשוט יותר למורכב.
תרגום מהלכי-החשיבה של פרויד לשפת מושגים כללית ומופשטת יותר יוסיפו להגדרה מימדים נוספים. נושאים אלה יעמדו במוקד הדיון במאמר השני.
סימוכין למחקר בתהליך חשיבה יצירתי
1. הערך 'התפתחות' אנציקלופדיה העברית, כרך ט'ו, עמ. 703-740
2. למעוניינים מצורפת רשימה חלקית של עבודות המתמקדות בתקופה דומה לזו המתוארת במאמר:
Gedo,J.E. & Pollock,G.H.(Ed.) (1976), Freud: the fusion of Science and
Humanism, Psychological issues, vol.ix, Nos2/3, Monograph 34/35, New York,
Geerardyn, F. (1997) Freud's project: on the roots of Psychoanalysis, London.
Grubrich-Simitis, I. (1997) Early Freud and Late Freud, London and New York
Stewart, W.A.(1969) Psychoanalysis: the first ten years 1888-1898, George Allen & Unwin, Ltd., London.
Sulloway, J.F. (1979), Freud, Biologist of the Mind, Burnett Books, London,
3. מאמר על דארווין
4. - מאמר על האינדוקציה
5. פינקר,ס. (1999) כיצד פועל המוח, לאור, תל-אביב, עמ. 322.
Pinker S. (1999) How the Mind Works, W W Norton & Co Inc, Scranton
Pennsylvania.
6. Simonton, D.K. (1988), Scientific Genius, Cambridge University Press,
New York, P.1
7. Journal of Consciousness Studies (1999), Vol. 6, Issue 2/3, February/March.
.
Chalmers, D. (1995) Facing Up the Problem of Consciousness, J. of .8
Consciousness Studies, 2(3):200-219
.
9. Journal of Consciousness Studies, (1996) Vol. 2, No.3 (1995), Vol. 3 No.1
( (Additional Hard Problem articles appear in Issue 3
Gould, J.S.,(1966), “The Vision of Creation”, Discover, Oktober, pp. 42-54 .10
Breuer, J. and Freud, S. (1893), On the Psychical Mechanism of Hysterical .11
Phenomena: Preliminary communication, S.E. 2:3-17.
Freud, S. and Breuer, J, (1895) Studies on Hysteria, S.E. 2:19-305. .12
Kuhn, S.T (1986). The Structure of Scientific Revolutions, Univ of Chicago. .13
Freud, S. (1954) [1895], Project for Scientific Psychology, S.E. 1:295-387 .14