ד"ר יואב יגאל
חסר רכיב

מרכז לחקר תהליכים התפתחותיים


יואב יגאל

הצעה ליצירת מרכז לחקר תהליכים התפתחותיים וחקירת מושג ה'התפתחות'

המונח 'התפתחות' שכיח כמעט בכל הקשר ותחום, ועם זאת כמעט ולא ניתן למצוא לו הגדרה מוסכמת. כך למשל, באנציקלופדיה בריטניקה אין למצוא הגדרה למושג עצמו, אלא בהקשרים שונים שלו (ביולוגיה התפתחותית, כלכלה וכו'). מצב זה אינו מקרי, כיוון שמצד אחד המונח מהווה את אחד ממושגי-היסוד של החשיבה בכלל והמדע בפרט, ומצד שני הוא מיושם על אין-ספור תהליכים מכל תחום שניתן להעלות על הדעת. קשה להעריך איך יכול להיות משהו משותף או דומה לתהליכים כל כך רבים ומכל כך הרבה תחומים. הקושי להגדיר ולחקור את ההתפתחות כתופעה קשור בהרבה מאוד גורמים אבל מרכזיותה היא בהיותה התהליך העקבי והשיטתי ביותר החותר כנגד האנטרופיה. התפתחות היא יותר משמירה על מבנה קיים - היא יוצרת, בתהליך רציף, מבנים מורכבים יותר ויותר ממבנה פשוט יחסית.

את ההגדרה המקיפה ביותר מצאתי באנ. העברית (הערך נכתב ע'י ישעיהו ליבוביץ): 'כל תהליך רצוף של שינויי מצבים או שינוי צורות קיום, שמורכב משלבים שונים או דרגות שונות, שהם משתלשלים זה מזה תוך עקיבה זמנית'. שני מאפיינים נוספים, שליבוביץ מביא בהמשך להגדרה הם: א. 'שהמערכת המתפתחת היא עצמה הגורם הפעיל בהתפתחותה'. ב. כיוון ההשתנות הוא מהפשוט הלא-דיפרנטיבי אל המורכב והייחודי יותר. בניסוח מקוצר יותר אפשר לומר ש'התפתחות' היא: השתנות הדבר ביחס לעצמו, בכוח עצמו וממצב פשוט למורכב יותר.

התפתחות כל צורות החיים תואמת לחלוטין את ההגדרה: האורגניזם בתהליך התפתחותו משתנה ביחס לעצמו מצורה פשוטה לצורות מורכבות ומה שמפעיל את התהליך נמצא באורגניזם עצמו. לצורך התפתחותו האורגניזם נזקק לחומרים שונים שמחוצה לו: מים, אוויר, מזון, מכסה וכו'. אבל מה שמפעיל את התהליך כתהליך התפתחותי נמצא באורגניזם עצמו. אפיוני ההתפתחות מצריכם סוג של חשיבה מתודולוגית שכמעט אינו קיים היום בדפוסי-החשיבה המדעיים. זו מתודולוגיה שצריכה להתאים את עצמה לתהליך, ולבחון אותו מנקודות-מבט שונות, כולל מנקודת או נקודות-ראות של הדבר המתפתח. מכאן הקושי המושגי והמתודולוגי לגשת לחקירה שיטתית של ההתפתחות כתופעה.

אין זה ברור כלל ששלושת מאפייני הגדרה אכן מתקיימים בכלל התהליכים והתחומים שאנחנו נוטים לייחס להם התפתחות. אינטואיטיבית מקושר המונח לכל שינוי בכיוון של גדילה, התרחבות, הסתעפות, התמיינות, התגוונות, יצירה, מורכבות, עצמאות, היווצרות הירארכיות ורמות ארגון ועוד. התפתחות יכולה להיות מיוחסת לגדילה פיזית, לגידול בידע, לתהליכי-חשיבה, למידה, לתהליכים הסטורים, כלכליים, חברתיים, טכנולוגיה, אמנות, אבולוציה של המינים, תהליכים לא-אורגאניים (כימיים ואחרים) ועוד.

אציין כמה נושאים היכולים להיות מושא לחקירה בטווח רחב של תהליכים שאנו נוטים לראות בהם התפתחות:

א. באלה תהליכים התפתחותיים ניתן לזהות את שלושת מאפייני המושג: א. השינוי הוא ביחס לעצמו.

ב. השתנות מהפשוט למורכב. ג. הגורם הפעיל בהתפתחות מקורו במערכת המתפתחת עצמה. באלה תהליכים אפשר לדבר על התפתחות במובן החמור והמדויק של המושג ובאלה מדובר במטאפורה בלבד.

ב. האם התהליך מתנהל עפ'י תוכנית מסוימת ובכיוון מסוים? בכל הקשור לאורגניזם ניתן לייחס את התוכנית לגנום והאינטראקציה שלו עם הסביבה. אבל בכל התהליכים האחרים לא ברור האם קיים משהו – גרעין – שממנו מתחיל התהליך והמכיל בתוכו גם משהו הדוחף אותו בכיוון מסוים. מה הם המשתנים הפנימיים הדוחפים את התהליך והאם יש הגיון בכיוון אליו הוא נדחף?

ג. האם ניתן ללמוד יותר על המושג עצמו דרך חקירת תהליכים שאינטואיטיבית אנחנו רואים אותם כהתפתחותיים. כלומר, האם אפשר לזהות חוקיות, סדר מסוים, קשר בין שלבים וכן הלאה שיכולים להיות משותפים או דומים בתהליכים התפתחותיים בתחומים שונים. הבעיות המתודולוגיות של חקירת תהליכים התפתחותיים הם דומות: זיהוי נקודת התחלת התהליך, יצירת כלים לתיאור תהליך רב-משתנים (הנמצאים באינטראקציות-הדדיות), זיהוי צורות מעבר בין שלבים התהליך, זיהוי רמות-הארגון ודפוסי-הקשר ביניהם ועוד.

במהלך הדיון שלו במאפייני הסטרוקטורליזם סוקר ז'אן פיאז'ה (Piaget) טווח רחב של תחומים בהם ניתן למצוא ניסוחים, מודלים וחשיבה סטרוקטוראלית (מתמטיקה ולוגיקה, פסיכולוגיה ומדעי החברה, בלשנות, פילוסופיה, פיזיקה וביולוגיה). כשהוא מגיע לדון באורגניזם הוא אומר את הדברים הבאים: 'האורגניזם החי הוא בעת ובעונה אחת מערכת פיזיקו-כימית וגם מקור פעילותיו של הסובייקט. עם הסטרוקטורות היא מערכת שלמה של טראנספורמציות המווסתת את עצמה – האורגניזם הוא אב-טיפוס לסטרוקטורות. אם היינו מכירים את האורגניזם במידת דיוק ניכרת, הוא היה מספק לנו את המפתח לסטרוקטורליזם בשל טבעו הכפול, כאובייקט פיזי מורכב וכמקור להתנהגות'.

בהמשך למיקום האב-טיפוס של הסטרוקטורות באורגניזם, השאלה המתבקשת בהקשר הנוכחי היא, האם ניתן לזהות את האבטיפוס של ההתפתחות? שהרי אפשר לאפיין את ההתפתחות גם כסטרוקטורה דינאמית שיש לה כיוון: מסטרוקטורות פשוטות למורכבות יותר. הביולוגיה, מזהה את אב הטיפוס להתפתחות עם תהליכי האונטוגנזה ומעגל החיים. כאשר מדברים בביולוגיה במונחים ההתפתחותיים, הכוונה היא להיבטים שונים של תהליך זה: אמבריולוגיה, גנוטיפ ופנוטיפ, אפיגנזה, הומאואאורהזיס (מונח שטבע וואדינגטון כדי לאפיין שווי-משקל תנועתי בהתפתחות, שעיקרו קיזוז הדדי של סטיות אפשריות מסביב למסלולים הכרחיים בהתפתחות). יש לזכור, שהאונטוגנזה של יצור נתון כבר נשענת על תהליך ארוך שקדם לה וקבע את מסלולה ההתפתחותי (הגנום). כיוון שהתוכניות הגנטיות נוצרו כחלק מהאבולוציה, מתבקש להניח שהאבטיפוס של ההתפתחות היא האבולוציה כולה על שני מרכיביה – אונטוגנזה ופילוגנזה. מכאן גם הצורך לחקור את האבולוציה מנקודת-מבט ההתפתחותית.

כמו האונטוגנזה גם הפילוגנזה היא תהליך בו המורכב מקורו בפשוט והאידיפרנטי, אבל מכאן ואילך מתנהלת הפילוגנזה באופן שונה. כך למשל, בכל הקשור לקצב השינוי היחס הוא הפוך: באונטוגנזה קצב ההשתנות הולך ונעשה איטי יותר ככל שהאורגניזם מתבגר (ונעשה מורכב יותר) ואילו בפילוגנזה המורכבות מאיצה את עצמה. האונטוגנזה מתחילה את דרכה כתוכנית מוכתבת מראש שמתבצעת (בדרגות חופש כאלה ואחרות) במהלך חיי היצור. האבולוציה התחילה את דרכה, ככל שאנו יודעים, בצורות פשוטות, שקשה להניח שהן מכילות תוכנית מוכתבות מראש לאבולוציה כולה. האונטוגנזה היא תהליך שיש לו שיא שלאחריו באה תקופת יציבות ובעקבותיה ירידה עד הרס מוחלט. באשר לאבולוציה - איננו יודעים. לפחות עד להווה בו אנו חיים, היא פועלת עפ'י עקרונות אחרים (יש נסיגות, אבל היא אינה נהרסת כתוצאה מהן, ואולי אפילו להפך). לשאלה מהו אב הטיפוס של התהליך ההתפתחותי יש לכן משמעויות והשלכות מרחיקות לכת להבנתנו את התנועה של החיים בכלל ואת מושג ההתפתחות בפרט.

ככל הידוע לי מעט מאוד נעשה בהקשר זה בעולם כולו. למעט שני מרכזים שפעלו בעבר (ז'אן פיאז'ה בשוויץ והיינץ וורנר בגרמניה וארה'ב) לא מתקיימת שום פעילות ממוקדת החוקרת תהליכים התפתחותיים בהקשרם הרחב. יש לא מעט מרכזים המתמקדים בהיבטים שונים הקשורים גם להתפתחות, 'אבולוציה דינמית' (בסנטה פה), 'מערכות מורכבות' (מרכזים רבים בעולם) וכן הלאה. באף אחד מהם לא מצאתי גישה שהיא מספיק ממוקדת בהיבטים התפתחותיים ע'מ לאפשר חקירת תהליכים כאלה, במנותק יחסית מנושאים אחרים. שלושת מאפייני ההגדרה ההתפתחותית מכתיבים הנחות יסוד וגישות מתודולוגית השונות מאוד מאלה הקיימות. מכאן הצורך לרכז את המאמץ במסגרת שתיבחון את הנחות היסוד, תפתח מתודולוגיות מתאימות להן ותחקור תהליכים התפתחותיים בהקשרים שונים.

מטרת המרכז היא ליצור מסגרת שתאפשר לתלמידים וחוקרים מכל התחומים המתעניינים בכיוון זה, לחקור תהליכים התפתחותיים, כל אחד בתחומו, ותוך כדי כך לבחון אם אפשר ליצור מתודולוגיות, מודלים, עקרונות, חוקים וכו' המשותפים לתחומים השונים. מדובר במסגרת השומרת על הדיסצפלינריות של התחום הנחקר, אך מאפשרת ויכולה להיות אינטר או טראנס-דיסצפלינריות ברמת המתודולוגיה, ההפשטה וההמשגה.

המרכז, אם יוקם, יהיה לזכרו של יהודה פריד שמעבר לאיכויותיו כרופא, מורה ואדם, הנושא המנחה והמרכזי בהגותו היה עיצובה של תורת התפתחות כללית.
חסר רכיב