התפתחות - הסקאלה הגדולה

אנרי ברגסון, פילוסוף יהודי-צרפתי מוכר ומוערך מאוד בתחילת המאה ה-20, הניח, שאת מכלול התנועות והכוחות הפועלים ביקום ניתן להעמיד על שניים: ה'תנועה העולה' ו'התנועה היורדת'. 'התנועה היורדת' כוללת את כל הגופים שתופסים מקום במרחב וכפופים לחוק השני של התרמודינאמיקה (האנטרופיה). משמעותו הכללית של חוק זה היא, שללא אינטראקציה עם הסביבה גופים נוטים להתפרק למרכיביהם הבסיסיים ביותר. באופן כזה 'התנועה היורדת' מייצגת תהליכים של פרוק והרס. ל'תנועה העולה' ייחס ברגסון את תהליכי היצירה, הבנייה (structure), התפתחות וכו'. את הכוח העומד מאחורי תנועה זו כינה 'elan vital' וסבר, שהוא נגיש לנו יותר באופן אינטואיטיבי מאשר באופן מוחשי או לוגי. במידה מסוימת הפגישה האחרונה היא המשך לקו החשיבה של ברגסון, אך במונחים והדגשים שונים.

היווצרות היקום והכוחות הפועלים בו

ההסבר המקובל היום להיווצרות היקום מניח, שהוא התקיים במצב צבירה לא ידוע ונוצר בצורה פתאומית מפיצוץ אדיר מימדים (לפני כ- 14 מיליארד שנה). תחילה נוצרו היסודות הקלים ובהמשך יסודות וחומרים כבדים ומורכבים יותר. כלומר, היקום נוצר על-פי סדר התפתחותי (מהפשוט למורכב). נהוג להניח, שהפיצוץ הפעיל תהליכי הבנייה והרס שפועלים גם ביקום כפי שהוא מוכר לנו כיום. כך למשל היה נהוג עד לאחרונה להסביר את היווצרות כוכבים וגלאקסיות חדשות בקריסתם של ענני גז ענקיים (מצב צבירה פשוט שמוביל ליצירת גופים מורכבים יותר). בשנים האחרונות מוצע הסבר שונה: על סמך הצטברות של יותר ויותר עדויות נראה, שמאחורי התהליכים הגלויים של היווצרות כוכבים חדשים, פועלים גורמים סמויים יותר המכונים 'חומר אפל' ו'אנרגיה אפלה'. גורמים אלה נמצאים מחוץ לטווח הקליטה של המכשירים הקיימים והידע עליהם נאסף בדרכים עקיפות (עיוותים בתנועת כוכבים, אור ועוד).

לא ברור אם אותם גורמים סמויים דומים למצב הצבירה של היקום לפני הפיצוץ הגדול (ממשיכים לפעול גם היום ככוח בונה) או שמדובר בכוחות אחרים. בכל מקרה נראה, שההסברים המקובלים היום להיווצרותם של כוכבים וגלאקסיות חדשות קרובים יותר לסוג ההסברים של ברגסון (כוח סמוי הפועל ליצירת גופים מוחשיים שנגישים יותר לאמצעי המדידה).

היווצרות החיים וקיומם באמצעות האורגניזם

הביולוגיה המודרנית מזהה את החיים עם התא ומחפשת את תהליך היווצרותם בסוגים שונים של 'מרקים' כימיים. מבחינת הביולוגיה המודרנית אין קשר בין מקור החיים לבין החיים כישות, שהארגון הבסיסי שלה הוא התא. ההגדרה שאביא כאן מבחינה בין 'החיים' (כישות בפני עצמה) לבין 'תופעות החיים' או ה'מעטפת' - כמכלול המרכיבים התומכים בקיום החיים (רקמות וכל מה שמרכיב את האורגניזם).

הגדרה: "החיים הם אנרגיה מובנית, שמצליחה לשמר את הארגון של עצמה על-ידי ספיחת אנרגיה מחומרים וגופים בסביבתה". ההנחה העומדת מאחורי ההגדרה היא, שהחיים הינם דפוס פעילות, ש'למד' איך לשמר ולשכלל את מבנה הפעילות של עצמו. במונחים של אנרגיה וחומר: החיים, כאנרגיה מאורגנת, עומדים בהגדרה הבסיסית ביותר של אנרגיה בפיזיקה: 'היכולת לעשות עבודה'. החיים הם 'אנרגיה מאורגנת, שעובדת בשביל לשמר ולשכלל את הארגון של עצמה' (משיקולים שונים ההגדרה מניחה שלארגון זה יש ככל הנראה דפוס ריתמי). הביולוגיה מתחילה מהשלב, שבו החיים יצרו לעצמם מעין מעטפת המורכבת מחומרים, שניתן לשאוב מהם באופן רציף את האנרגיה הדרושה לקיום של עצמם. המעטפת (האורגניזם) מאפשרת לחיים להתקיים באי-תלות יחסית לנסיבות הסביבתיות. באופן כזה 'האורגניזם' הוא מכלול המורכב מאנרגיה שמתחזקת את עצמה באמצעות המעטפת שלה . המעטפת מאפשרת לחיים לקבל הגנה מפני הסביבה, לפעול בה, לכווץ ולאחסן את עצמם במרכיב של המעטפת המיועד לכך (החומר הגנטי), לשחזר ולבנות מחדש את הרכיבים הנחוצים ליצירת המעטפת ועוד. אלה הם חלק ממאפייני האורגניזם.

לפי ההגדרה, החיים הם במהותם תופעה פיזיקאלית - אנרגיה מאורגנת שפועלת כדי לשמר את הארגון של עצמה - וככזו הם ממשיכים להתקיים ולהשתכלל כבר מיליארדי שנה. מנקודת מבט זו השאלה המרכזית, שמצריכה מחקר חוצה גבולות (פיזיקאלי-כימי-ביולוגי), היא לזהות את צורות הארגון הפיזיקאליות המיוחדות לחיים. צורות אלו מצליחות להתקיים יותר מגופים רבים אחרים העמידים לכאורה הרבה יותר מהן . לפחות בשלב זה של הידע הקיים החיים מתפקדים כ'אנרגיה סמויה'. אך היא 'סמויה' לא בהכרח משום שהיא מחוץ לטווח כלי המדידה, אלא משום שלפחות עד כה לא היו ניסיונות של ממש לחפש אחריה.

מה שחשוב לשים אליו לב בהקשר זה הוא, שבדומה לחומר ולאנרגיה האפלים ביקום - החיים פועלים ככוח יוצר: הם משנים את החומרים שסביבם. החיים הם שהובילו ליצירת חומרים אורגניים כמו חלבונים, שומנים, החומר הגנטי וכן ועוד: כל אותם חומרים המאפשרים לחיים קיום עם יותר דרגות חופש. כמו בהקשר של היקום, גם בהקשר של החיים מדובר בתהליך התפתחותי: כוח פשוט (במובן זה שהוא אחיד) מוביל ליצירת חומרים, איברים ואפשרויות פעולה מורכבים יותר ויותר. לפחות עד כה גם איננו יודעים אם ואילו זיקות מתקיימות בין אותן אנרגיות (סמויות) שנמצאות בבסיס היקום וקיום החיים, לבין הביטויים שלהם (הגאלקסיות, הכוכבים, האורגניזם). האם יתכן ויש קשר או דמיון בין הכוחות היוצרים ביקום לאלה של החיים? אנחנו יודעים מעט מדי על שניהם בשביל לומר על כך משהו. ההיגיון שעל פיו פועל הטבע מלמד שזו לא תהייה הפתעה גדולה אם יסתבר שמתקיים קשר כלשהו בין שני כוחות אלה.

הנפש האנושית ככוח יוצר ואמצעי הביטוי שלה

מקורם של התפקודים הנפשיים החייתיים הוא במוח: הזיכרון, פעולת החושים השונים (ריח, שמיעה, ראיה ועוד), קשב, למידה, אמוציות ועוד. כדי לפעול, או לבוא לידי ביטוי, זקוקים התפקודים הנפשיים החייתיים לגירוי כלשהו, שמקורו יכול להיות בצורך פיזיולוגי (רעב, מין) או באירועים חיצוניים. גירויים אלה מפעילים את מערכת העצבים וזו מצידה מפעילה את התפקודים הנפשיים. המין האנושי הוא כנראה היחיד, שאצלו התפקודים הנפשיים פועלים כמערכת בפני עצמה, ללא תלות (יחסית) בגירויים חיצוניים (היזכרות, חשיבה, רגשות ועוד). המערכת הנפשית האנושית ממוקמת בפעילות של המוח (בריתמוסים של המוח), ומפעילות זו היא שואבת את יכולתה להשפיע על המוח (כאיבר נירולוגי-פיזיולוגי). המובחנות של המערכת הנפשית ממערכת העצבים והמוח נוצרה בזכות השפה. השפה הובילה לכך, שהתפקודים הנפשיים פועלים כרמת ארגון גבוהה יותר מזו של המוח. באמצעות השפעתה על המוח מסוגלת המערכת הנפשית לנהל פעולות רבות של איברי הגוף (תנועתיות, דיבור ועוד).

גם בהקשר זה מתקיים דפוס דומה לאלה שמתקיימים ביקום ובחיים: אנרגיה מאורגנת (וסמויה) יוצרת שינויים בגורמים סביבתיים שונים, כך שאלה יתמכו בקיומה. בהקשר של הנפש האנושית אלו הם השינויים העצומים בקיום, שהתאפשרו באמצעות טכנולוגיות שונות (רפואה, אדריכלות, מכונות, מחשבים ועוד). אפשר לומר, שהנפש האנושית הובילה ל'גל' התפתחותי שלישי, נוסף לזה של היקום והאבולוציה של החיים. ככל שידוע לנו היום, לפחות חלקים גדולים של האנרגיה הנפשית נמצאים בטווח הקליטה של מכשירים קיימים, אלא שעד כה לא נוצרה המשגה ברורה דיה כדי לזהות את הנפש האנושית עם הריתמוסים של המוח.

חשוב להביא בחשבון שהגל התפתחותי האחרון שונה במידה רבה מהקודמים לו במובן זה שהוא אינו מכוון רק על-ידי האנרגיה שיצרה אותו. כחלק של האורגניזם אמורה גם הנפש האנושית להיות מכוונת על-ידי צרכי החיים (והאנרגיה שלהם). אלא שהשפה יצרה חיץ בין האנרגיה של החיים לבין הנפש האנושית (ולאנרגיות שלה). לנפש האנושית יש טווח רחב של שיקולים, שאינם משרתים בהכרח את החיים אלא מטרות אחרות: אמונות, אידיאולוגיות, רגשות ועוד. השפה הובילה לגל התפתחותי שיש לו מגוון עצום של ביטויים, אך הוא מסוגל לפעול גם כנגד עצמו. ככל שנהייה מודעים יותר להיבטים ההרסניים של גל זה, כך נצליח לנווט נכון יותר את אפשרויות ההתפתחותיות שלו באופן שיתמכו בחיים ובקיומם. נושא זה מצריך דיון נפרד.