ד"ר יואב יגאל
חסר רכיב

התודעה - כתופעה וכפונקציה

יואב יגאל, נועם יגאל

התודעה - כתופעה וכפונקציה

תקציר

שאלת התודעה עתיקת יומין ומעסיקה את ההגות המערבית והמזרחית מזה אלפי שנים. בעשורים האחרונים קיבל נושא זה קדימות גבוהה עקב חשיבותו לתחומים שונים: חקר המוח המודרני, אינטליגנציה מלאכותית, המחקר הקוגניטיבי ועוד. עם זאת, ולמרות המאמצים המושקעים בניסיון להבהיר את שאלת התודעה, לא ניכרת בה התקדמות משמעותית. במאמר זה יש ניסיון לתת מענה מזווית חדשה לכמה מהשאלות הגדולות הקשורות בנושא התודעה: תפקידה, 'שאלת החוויה הסובייקטיבית', 'שאלת הגוף-נפש' ועוד.

רקע

שאלת התודעה consciousness)) מעסיקה את המין האנושי כבר אלפי שנים והתפצלה לכיווני חשיבה רבים. מבין השאלות הרבות שמציבה התודעה, שאלת 'החוויה הסובייקטיבית' נחשבת על-ידי רבים כאחת הקשות למענה. האם צופה חיצוני יכול להעריך נכונה את התהליכים המתחוללים בראשו של יצור אחר? כיצד ניתן לגשר על הפער בין המידע אשר מושג מצפייה בהתנהגות לבין התהליכים הפנימיים אשר חוללו אותה? איך בכלל אפשר לדעת משהו ברור על אותם תהליכים פנימיים, אם אין לנו דרך לחקור אותם באמצעות המתודות המדעיות? המחקר המדעי המודרני הצליח לשכלל את הדיוק והשיטתיות של האמצעים בעזרתם יכול הצופה להשיג מידע, הן על ההתנהגות עצמה, הן על תהליכים סביבתיים אשר מובילים להתנהגות, והן על הפעילות המוחית אשר מקדימה אותה ומכוונת אותה. בעקבות זאת, יש ביכולתנו לשייך התנהגות מסוימת לפעילות באזורי מוח מוגדרים, לפעילות ביו-כימית מוגדרת, או לפעילות חשמלית מוגדרת. אולם, למרות התקדמות זאת, עדיין אין ביכולתנו להגדיר את התודעה, למדוד את המרכיב הסובייקטיבי (subjective experience) והאישי שלה, ואין ביכולתנו למקם אותה באזור מוחי מסוים או בפעילות מוחית מסוימת.

נשאלת השאלה, האם חוסר יכולת זה נובע מאופיים של מכשירי המדידה או מאופייה של התודעה? האם אנו יכולים לכמת את התודעה לפעילות חשמלית או כימית או שהיא קיימת מעבר לסוגי הפעילות הפיזיקאליים הידועים? מה הם ה'חומרים' אשר מרכיבים את הנפש (והתודעה) ואיפה יש לחפש אחריהם? אי-ההסכמות ביחס לשאלות הנוגעות לתודעה חורגות מעבר לשאלת 'החוויה הסובייקטיבית' ומקיפות כמעט כל היבט אפשרי של המונח. כך למשל, בחשיבה המערבית של מאות השנים האחרונות נתפסת התודעה כמזוהה עם המכלול הנפשי כולו (דקארט ופילוסופים אחרים), או לחלופין רק כחלק של המכלול (פרויד, יונג ואחרים). יש גם אי-בהירות ביחס לשאלה למי ניתן לייחס תודעה: למין האנושי לבדו, לבעלי חיים הגבוהים, לכל יצור חי, לצמחים? יש מי שסבורים שהתודעה אינה בהכרח פונקציה של החיים ושניתן ליחסה גם למכונות ולגופים אחרים.

ככל שאנו מתקרבים לימינו כך מתרחב השיח בנושא התודעה וחוצה יותר תחומי ידע: פילוסופיה, פסיכולוגיה, קוגניציה ופסיכואנליזה, חקר המוח, טכנולוגיה (בעיקר בהקשר ליכולות של מחשבים ואינטליגנציה מלאכותית) ועוד. מנעד הדעות בנושא הוא עצום. נביא כאן רק כמה דוגמאות עכשוויות: הפילוסוף האמריקאי דנט [1] סבור שהתודעה - כמו היבטים רבים אחרים של החיים - היא הזיה מועילה. חוקרי מוח ומהנדסים של אינטליגנציה מלאכותית טוענים שמדובר ברמות של חישוביות וקישוריות, ושאם נשיג אותן נוכל לייחס למכונות תודעה (לדוגמא, [2]). פרנסיס קריק, ממגלי המבנה הסלילי הכפול של ה- DNA וחתן פרס נובל, טען ש"התודעה היא התנהגות של קבוצה ענקית של נוירונים" [3]. יש גם מי שמייחסים תודעה לחומר וליקום בכללו (ראו [4]). נראה שלא במקרה קיבל הניסוח של הפילוסוף האוסטרלי דויד צ'למרס הד נרחב ביותר. ביחס לבעיות אחרות הקשורות לתפקודים הנפשיים, הוא קרא לבעיית התודעה ה'בעיה הקשה' (The Hard Problem): בעיה שלא ברור אפילו איך ומאיפה לגשת עליה [5].

מטרות

מטרת מאמר זה היא לקדם ולמקם את הדיון בנושא התודעה בחמישה היבטים משלימים או ליתר דיוק בחמישה מפלסים שונים, התומכים ומעשירים אחד את השני:
א. תיחום המונח 'תודעה' ביחס למונחים קרובים
ב. התודעה כתופעה - האם היא ייחודית למין האנושי או שניתן ליחסה גם לצורות חיים
אחרות.
ג. התודעה כפונקציה - מהו תפקידה של התודעה ביחס לתפקודים נפשיים ואחרים.
ד. התודעה והחוויה הסובייקטיבית
ה. תודעה ו'בעיית הגוף-נפש'

א. תיחום
הקשיים בדיון בנושאי התודעה, כמו גם במונחים ומושגים נוספים הנוגעים לנושאים נפשיים, מתחילים בשפה המדוברת עצמה. נסתפק בדוגמא אחת: באנגלית אין מונח אחד שמייצג את המכלול הנפשי ונוהגים להשתמש במושגים שונים בהתאם להקשרים שונים - Mind או Psyche, ויש גם מי שמעדיפים את המונח 'soul' (בעברית למשל מוכר רק מונח אחד - נפש). להבחנות של השפה המדוברת בנושאי התודעה באנגלית יש השפעות והשלכות נרחבות מאוד על הדיון אודותיה במילים.

דימוי של התודעה יכול לעזור להמחיש את הקושי לדבר אותה באנגלית. נתאר לעצמנו שהתודעה היא הרקיע כולו (היקום). צופה העומד על הקרקע יכול לכסות במבטו חלק נרחב מהרקיע, אך אינו יכול לצפות ברקיע כולו ואינו יכול להבחין בפרטים. בכדי לשפר את תפיסת הרקיע יכול הצופה להשתמש במכשור כמו מצלמות וטלסקופים, כאשר המצלמה יכולה להקיף חלק גדול יותר של הרקיע ממה שיכול הצופה בעיניו אך אינה יכולה להבהיר את הפרטים. ואילו הטלסקופ יכול לספק פרטים רבים על עצמים מרוחקים, אך רק בחלק קטן של הרקיע בכל פעם. עם זאת, ולמרות מגבלות התצפית, יכול הצופה, על סמך הידע הנצבר, לדעת שהרקיע נרחב, עמוק ומורכב הרבה יותר ממה שניתן לצפות בו בכל אמצעי שהוא.

באמצעות דימוי זה אפשר לחזור לשפה. התודעה (כיקום כולו) כוללת בתוכה גם את הצופה, על מכלול מכישוריו והידע שלו. אם התודעה consciousness)) היא הרקיע כולו (הכולל בתוכו גם את הצופה, מכשיריו והידע שלו) - 'מודעות' (awareness) היא פעולה בתוך התודעה: הפניית קשב המתבצעת בתוך התודעה. 'מודעות' ((awareness היא הטלסקופ, הצופה והידע שלו. מכאן, שמצד אחד אין שום פעולה מודעת ((awareness, שיכולה להיעשות מחוץ לתודעה (הצופה על מכלול מכשיריו והידע שלו הוא חלק מהיקום). מצד שני אין שום פעולה מודעת שיכולה להקיף את התודעה consciousness)) כולה על כל פרטיה (שום אמצעי העומד לרשות הצופה, כולל הידע שלו, אינו יכול להקיף את היקום כולו על כל פרטיו).

על פי דוגמה זו, הצופה הפסיבי ער ((aware בכל רגע נתון לחלקים של התודעה, בעוד צופה אקטיבי יותר יכול לסרוק את הרקיע ולהרחיב את תפיסת המודעות, או להעמיקה ע"י הפניית קשב ממוקדת (attention). הקושי לתאר באנגלית דימוי זה נובע מכך שהמונח consciousness משמש לתיאור שני מצבים שונים: תודעה (הרקיע) כשם עצם ומודעות (ערנות לחלק מהרקיע) כפועל . לאי-ההבחנה זו מצטרף קושי נוסף כיוון שבאנגלית יש מונח נוסף כדי לציין ערנות או תשומת לב - awareness. מבחינה מילולית גרידא אין סיבה להניח שמודעות ((awareness קשורה לתודעה ((consciousness ויכולה לפעול רק במסגרתה. בכל הקשור לדיון כאן, נשתדל לשמור על ההבחנה בין תודעה consciousness)) למודעות consciousness) = (awareness על-ידי סימון הראשונה כשם עצם והשנייה כפעולה. בכל מקרה, לפחות מנקודת-המבט שנציג כאן, אין מודעות (awareness) הקיימת מחוץ לתודעה ואין פעולה מודעת (awareness היכולה להקיף את התודעה consciousness)) כולה על כל פרטיה.

הדימוי וההבהרות הקשורות בשאלת הדיון בנושא התודעה באנגלית מאפשרים ליצור עמדה המחברת בין הדעות המנוגדות ביחס להיקף התודעה: האם היא זהה עם המכלול הנפשי כולו או שהיא רק חלק ממנו. מנקודת-מבט המזוהה עם הדימוי שהוצג קודם אין שום פעולה נפשית מודעת ואין בנמצא שום ידע שאינו חלק מהתודעה. במובן זה העמדה של דקארט ואחרים, שהתודעה זהה עם הנפש כמכלול, היא מוצדקת. כל מה שאנחנו יודעים הוא חלק מהתודעה - כולל הידיעה שיש לנו נפש ותודעה, וידיעה שיש עולם שלם בעל קיום מחוץ לתודעה שלנו. כך למשל, היכולת שלנו להרדים את התודעה (במצב שינה), או להסכים שירדימו אותה, אפשרית רק משום שאנו יודעים שמה שסביבנו ימשיך להתקיים גם ללא ערנות התודעה שלנו. התודעה זהה עם הנפש משום שכל פעולה נפשית, שאנו יודעים עליה, היא על-פי הגדרה תודעתית. במקביל נכון גם לטעון שהתודעה היא פן של הנפש, משום שהנפש מורכבת מיכולות ותפקודים שונים, שאינם זהים לתודעה: 'חשיבה', 'רצון', 'אני', 'תחושות', 'רגשות' ועוד. כל אלה פועלים במסגרת התודעה, אך אינם זהים לה.

מנגד צדקו פרויד, יונג ואחרים בטענתם שיש מרחבים נפשיים עצומים שאנו איננו מודעים להם. על פי הגדרה - מודעות אינה יכולה להקיף את כל מה שיש בתודעה. פרויד התמקד בנסיבות מיוחדות הקשורות לאי-מודעות unconsciousness = unawareness)), והניח את קיומו של מנגנון ''הדחקה (repression), שתפקידו להעביר תכנים מהתודעה ללא-מודע. בפועל, אי-היכולת של המודעות להקיף את כל מה שמתרחש בתודעה היא עקרונית. מודעות פועלת בתוך וכחלק מהתודעה ואינה יכולה להקיף את כל שמתרחש בה. למעשה יש באפשרותנו אפילו להתעלם, ביודעין או מתוך מודעות מחלקים של התודעה, ואפילו כך - כל פעולה מודעת ולא-מודעת - נעשית בתוך התודעה. כשם שאין ביכולתנו לצאת מהרקיע, אין ביכולתנו לצאת מהתודעה (חשוב להביא בחשבון שהדימוי על הרקיע מדויק רק עד גבול עד מסוים. אומנם נכון שאיננו יכולים לצאת מחוץ לתודעה שלנו, אך אנחנו יכולים לדעת שיש מחוצה לה עולם שלם.

ראוי לחזור להזכיר את מה שנאמר כבר קודם: חלק מאי-ההסכמות/הבנות ביחס לתודעה מקורן באי-בהירות של השפה האנגלית וחוסר-הבחנה ברורה שיש אצלה בין תודעה (consciousness) למודעות (awareness). לקושי זה מצטרף קושי נוסף: באנגלית המילים תודעה (consciousness) וידע (knowledge) נגזרות משורשים שונים. מהשוני במונחים מתבקש להניח שידע יכול להתקיים גם ללא תודעה. ידע אומנם יכול להתקיים מחוץ לתודעה (ספרים, אינטרנט וכו'), אך צריך להיות ברור, שהמודעות לקיומו של ידע יכולה להתקיים רק בתודעה (בעברית המונחים תודעה, מודעות וידע נגזרות מאותו שורש).
אי-בהירויות אלו משליכות גם על הנושא הבא: שאלת ייחודיות תופעת התודעה והאם ניתן לייחס אותה למין האנושי בלבד.
ב. התודעה אינה תופעה ייחודית למין האנושי

מורכבות שאלה התודעה מצריכה להבנות בהדרגה את מה שניתן לדעת עליה - מפלס אחר מפלס. אף אחד ממפלסים אלה אינו עומד בזכות עצמו וככל שהם מתווספים אחד לשני, כך הם מעשירים ומרחיבים את התמונה הכללית של התודעה, ואת הידע ביחס לכל מפלס שלה בפני עצמו. במוקד המפלס הראשון עמדו כמה נושאים: 
1. התודעה היא פן של הנפש כמכלול. 
2. המודעות (והקשב) פועלים בתוך התודעה. 
3. מודעות אינה יכולה להקיף את התודעה ואינה זהה לה. 
4. התודעה עוסקת בידע.

מטבע הדברים הדיון במפלס השני - תופעת התודעה – יהיה ראשוני בלבד. יש צורך לדון במפלסים נוספים של התודעה כדי להרחיב ולהעמיק את מה שניתן להגיד עליה כתופעה בזכות עצמה, על מאפייניה השונים. כאן נתמקד בעיקר במאפיין אחד - התודעה אינה ייחודית למין האנושי ויש לייחסה גם לצורות חיים אחרות. הנימוקים לכך מתבקשים מהדיון בסעיף הראשון:

המין האנושי חולק כישורים נפשיים רבים עם צורות חיים אחרות (קשב, אמוציות, למידה מהניסיון, יכולות תקשורתיות, התמצאות במרחב ועוד). אם התודעה (consciousness) מזוהה עם הנפש על כישוריה השונים, אזי יש לקבל כעובדה שלצורות חיים רבות יש תודעה. (consciousness) מכיוון שעל פי הגדרה 'מודעות' (awareness) היא סוג של פעולה בתוך התודעה - ערנות או קשב לחלק ממה שנמצא בה - יש לקבל כעובדה שלבעלי חיים רבים יש גם מודעות. אפשר להביא אין ספור עדויות לכך שבעלי-חיים מפנים קשב לאירועים ונושאים שונים המושכים את תשומת-ליבם. ההנחה שהתודעה (consciousness) הופיעה במהלך האבולוציה וקודם להופעת האדם, צריכה ללמד אותנו גם משהו על תפקידה. בהמשך נראה שהמין האנושי הוסיף לתודעה מורכבות שאינה קיימת במינים אחרים, אך תפקידה המקורי של התודעה נוצר עוד לפני היות האדם.

קודם שנגיע לשאלת תפקידה של התודעה (consciousness) חשוב להביא בחשבון שבכל הנוגע למודעות (awareness) יש הבדלים משמעותיים מאוד בין המין האנושי לכל מין אחר. מודעות כפונקציה רצונית, עקבית ובעלת תפקיד משמעותי לקיום - ייחודית כנראה למין האנושי. כך למשל, אפשר למצוא אצל בעלי-חיים מסוימים סימנים למודעות עצמית כמו זיהוי עצמם בראי, אבל למודעות מעין זו אין תפקיד של ממש בקיום. בנוסף, יש להניח שהמודעות של צורות חיים אחרות אינה רצונית ותלוית גירוי פנימי או חיצוני אשר מתחיל מחוץ למודעות. כך למשל, תחושת רעב מקורה בגוף והיא תוביל לעלייה בערנות ביחס למקורות מזון פוטנציאלים ולמיקוד הקשב לאחר זיהוי מקור מזון. בדומה, כל שינוי בסביבה הקרובה שנתפס כמאיים יוביל לעלייה בערנות הכללית וימקד את הקשב למקור איום אפשרי.

המין האנושי הוא כנראה היחיד שיכול להפנות קשב באופן רצוני, ללא גירוי מוגדר וגם ללא קשר לפעולה כלשהי. הוא יכול להפנות קשב לנושאים שאין להם שום קשר לצרכים המגיעים מהגוף או למתרחש סביבו - כפעולה נפשית-תודעתית. האדם יכול לחשוב מחשבות ללא תלות במה שמתרחש בגוף או בסביבה. כמו בנושאים רבים אחרים הנוגעים לדמיון ולשוני שבין המין האנושי למינים אחרים, כך גם בהקשר לתודעה ומודעות: הדומה הוא בכך שמדובר באותן תופעות או יכולות, וההבדלים נעוצים במורכבות ובאפשרויות נוספות. אצל המין האנושי (כחלק מהשינויים שנוצרו על-ידי השפה) נוצרו תפקודים תודעתיים, שאינם קיימים בשום יצור חי אחר.

את הדיון עד כאן אפשר למצות בשלוש טענות: 
1. התודעה מזוהה עם המכלול הנפשי כולו. 
2. התודעה מהווה תופעה שיש לקבל את קיומה גם אצל מיני חיים אחרים. 
3. מודעות היא ערנות והפניית קשב לחלק ממה שנמצא בתודעה ויש לייחס יכולת זו גם למינים אחרים. בהתאמה לסדר האבולוציוני של היווצרותה, נאתר תחילה את תפקידה של התודעה אצל בעלי חיים בכלל, לפני שנבחן אותה ביחס לאדם.

ג. תפקיד התודעה

מהניסיון הסובייקטיבי שלנו אנחנו יכולים לדעת שהתודעה מורכבת ממגוון גדול של רשמים ממינים שונים: מילים, תמונות, צלילים, תחושות המגיעות מהגוף ועוד. שאלה היא איך ואיפה נוצרים רשמים אלו במוח ואיפה יש לחפש אותם? אם המוח עצמו מורכב מתאים (נוירונים) שהתקשורת ביניהם היא חשמלית וכימית (נוירוהורמונים), איך קשורה צורת תקשורת זו לרשמים המרכיבים את התודעה? ההקבלה עם תפקידו של המוח ביחס לרקמות אחרות, יכולה, בהקשר זה, לעזור להבהיר את תפקיד התודעה ביחס למוח.

תקופת המחקר הראשונה של חקר המוח התמקדה באיתור ומיפוי ייצוגים של איברים ומערכות גופניות במוח (ידיים, לשון, לב, קיבה ואיברים אחרים). בספרי לימוד מתקופה זו אפשר למצוא דוגמאות רבות למיפויים כאלה. ממחקרים אלה התברר, שבאמצעות הרישום והייצוג של אותם רקמות ואיברים, יכול המוח להפעיל או לעכב את פעולתם. באופן כזה יכול המוח לשלוט ולווסת את תפקודי האורגניזם כמכלול. בין היתר משתמע מכך, שכדי שמערכת אחת תייצג או תרשום מערכות אחרות ותנהל את פעולתן, היא צריכה להיות בנויה מחומרים אחרים מאלה של המערכת המיוצגת וברמת ארגון גבוהה יותר. רק באמצעות רישום וייצוג של איברים ומערכות גופניות, יכול המוח לכוון ולתאם את מכלול פעולות האורגניזם.

ההנחה שלנו היא שהיחס בין התודעה למוח מקביל ליחס שבין המוח לרקמות אחרות של הגוף. כשם שהמוח מייצג את פעילותן של רקמות, מערכות ואיברים גופניים השונים ממנו, התודעה מייצגת את פעילותם של מרכזי מוח שונים ושל המוח כמכלול. אותו יחס, שמתקיים בין רקמות הגוף לייצוגים שלהן במוח, מתקיים גם ביחס למוח ולרישום הפעולות שלו על-ידי התודעה. ביחס למוח, התודעה מהווה רמת רישום נוספת - היא מייצגת פעולות המתרחשות במוח. התפקיד המרכזי של המוח הוא רישום רקמות אחרות של הגוף. התפקיד המרכזי של התודעה הוא רישום פעולות של אזורים שונים במוח (כולל היכולות שלו לייצג רקמות אחרות). כשם שרישומי הגוף במוח פעילים בהתאמה לנסיבות ולצרכים, כך, כנראה, פועלת גם התודעה. יכולות הרישום והייצוג שלה מקיפות הרבה יותר ממה שבא לידי ביטוי בפועל בזמן ונסיבות נתונים. פעולת הייצוג עצמה היא מה שאנחנו מכנים 'מודעות' או 'קשב'. התודעה היא יותר בבחינת מנגנון שהתמחה ברישום וייצוג - מודעות היא ההפעלה שלו.

כמייצגת ידע - התודעה היא בבחינת 'איבר' נפשי המורכב/מאוכלס בתמונות, רעשים וצלילים, ריחות, תחושות, אמוציות, מילים, מחשבות וכו'. תפקיד התודעה הוא לתרגם סיגנלים חשמליים- כימיים המרכיבים את התקשורת במוח לייצוגים תחושתיים-מוחשיים-תפיסתיים. באמצעות ייצוג רשמי החושים ותחושות המגיעות מהגוף מאפשרת התודעה לאורגניזם סוג של השהייה בין הגירוי לתגובה וסוג של שיקול דעת ביחס לאיך נכון לפעול. ללא צורת הייצוג המיוחדת לתודעה יוכל האורגניזם לקיים רק פעולות רפלקסיביות או אוטומטיות למחצה.

אין בידינו מספיק נתונים כדי להכריע במדויק בשאלה לאיזה שלב אבולוציוני אפשר לייחס תודעה. כאן נסתפק בהשערה כללית, שמטרתה לכוון את המחקר יותר מאשר קביעת הלכות בנושא. תוך השענות על המחקרים של דרווין בנושא האמוציות, אנחנו משערים, שמינים שאפשר לייחס להם אמוציות הם גם בעלי תודעה. לפי דרווין אמוציות הם ביטויים אקספרסיביים למצבים פנימיים-רגשיים [8]. כדי שלביטוי אמוציונאלי נתון תהייה משמעות לבעל חיים אחר, הוא חייב שתהייה לו תפיסה, יכולת ייצוג של הנתפס ושל התחושות והאמוציות הקשורות בו. בנוסף ליונקים, ציפורים, וזוחלים ייחס דרווין אמוציות גם לחרקים ((Darwin, 1871, כך שמתבקש להניח שלחרקים יש תודעה.

בהקשר זה אין להתעלם מכך שתגובות שונות לשינויים סביבתיים מוכרות גם אצל צורות קיום נמוכות יותר בסולם האבולוציוני. כך למשל ידוע, שצמחים מגיבים להבדלים סביבתיים כמו אור\חושך וחום\קור, ואילו יצורים חד-תאיים יתרחקו באופן אקטיבי מאזור בעל תנאים שליליים (אמבה תתרחק מטיפת חומצה המוכנסת לצלוחית בה היא נמצאת). לא בהכרח כל תגובה לאירועים סביבתיים מעידה על תודעה - היא יכולה גם להיעשות כתגובה רפלקסיבית או כסוג של פעולת משוב. יש להניח שהימצאותם של סנסורים ממינים שונים מעידה על יכולת תגובה ואולי אפילו על יכולת למידה, אבל אלה אינם מעידים בהכרח על קיומה של תודעה. כדי לפתח את הכלים שיעזרו לנו להעריך את התנאים והמסמנים לקיומה של תודעה, יש צורך לגבש לגביה קודם כל תמונה ראשונית כלשהי - וזו מטרתו העיקרית של המאמר.

אנחנו מניחים שהתודעה התפתחה בהדרגה ובמקביל להיווצרותם והתפתחותם של החושים המופנים לסביבה. שכלול היכולות לנוע, להתמצא ולפעול בסביבה הכתיב את הצורך לשכלל את יכולות התיאום בין הפעולות השונות. מערכת העצבים המרכזית ובעיקר המוח הם שנתנו את המענה הנדרש. אך כדי לנוע בסביבה, להתמצא בה ולפעול בתנאים משתנים, יש צורך במידע שיעזור לקבוע מה מיטיב ומה מסכן את הקיום. מדובר בידע שמצריך שיקול דעת כפול: ליצור הבחנות בין משתנים סביבתיים שונים ויכולת להעריך את תרומתם/סכנתם לקיום. התודעה היא הפונקציה שנוצרה כדי לייצג ידע כפול זה: ייצוג מידע שמקורו ברשמי החושים, וייצוג אינדיקציות פנימיות - תחושות ואמוציות - המסמנות את ערכו ומשמעותו של המידע לקיום.

לפי הדוגמה שניתנה קודם, התודעה מייצגת את סך כל הידע לפני תחילת עיבודו (כל הרקיע). המודעות היא אותו חלק של התודעה שמעבד חלק מרישומי התודעה. ניתן לומר כי המודעות היא אותו חלק של התודעה אשר רלוונטי ביותר בזמן נתון להמשך הקיום. אולם, במהלך העיבוד חלקים שונים של התודעה יכולים להשפיע על תהליכים שונים גם ללא הגעה למודעות. חלקי תודעה אלו משפיעים על תפקודן של שלל פונקציות (גופניות ונפשיות) אשר פועלות להמשך הקיום באופן אוטומטי. רמות הייצוג וטווח האפשרויות של הידע משתנות ממין למין בהתאמה לסנסורים השונים שלו (כמו למשל, החושים השונים ורמת הרגישות והמובחנות שלהם). אבל תפקידה של התודעה הוא אחד בכולם: להציג את הידע האפשרי, שיעמוד לרשות התפקודים האחרים בכדי להעריך אותו ולהשתמש בו כדי להמשיך את הקיום ככל האפשר. חשוב להיות ערים לכך שהתודעה אינה מחזיקה בידע אלא מייצגת ידע המגיע ממקורות כמו תחושות מהגוף, אמוציות מהמוח, קלט מהחושים (תפיסה) וזיכרון (כמאחסן ידע שכבר היה בתודעה בזמן מהזמנים ואת התגובה לידע זה).

תודעת האדם

במהלך האבולוציה התפתחה היכולת לשדר כלפי חוץ את מצב התודעה, בעזרת הבעות גוף ופנים, ריחות וצלילים/קולות. אצל האדם התפתחה יכולת זו לשפה מורכבת שיכולה בו בעת להוות חלק מהתודעה, לתאר את מצב התודעה, ואף לתאר את התודעה עצמה. לכן, למרות שהמין האנושי חולק את אותה תודעה עם מינים רבים אחרים, נוצרו אצלו אפשרויות ייצוג נוספות - מילוליות-מחשבתיות. השפה האנושית יצרה, בתוך התודעה, רמת ייצוג ורישום נוספת. באמצעות השפה מסוגלת התודעה האנושית לייצג - במילים - את כל מה שנוכח בה כתמונות, צלילים, ריחות, תחושות ועוד.

משיקולים אלה ולפי הידע שבידינו אנחנו מניחים שבמהלך האבולוציה נוצרו שלוש דרגות ייצוג שונות: 
1. רישום רקמות הגוף במוח. 
 2. רישום פעולות המוח בתודעה (תחושות, תמונות, ריחות וכו'). 
 3. רישום ייצוגי התודעה באמצעות מילים (רמה שהיא ייחודית למין האנושי וגם היא מתרחשת בתודעה).

אחד המאפיינים הדרמטיים של רמת הייצוג הייחודיות לאדם היא היווצרותם של מוקדי משיכה/מטרה נוספים לאלה הקשורים לקיום עצמו. המין האנושי הוא המין היחיד שמוכן לסכן את קיומו, את הקבוצה אליה הוא שייך, ואפילו את המין כולו לטובת מטרות אחרות: אמונות, אידיאולוגיות ואידיאות שונות . יש עדויות רבות לכך שבכוחם של מוקדי משיכה/מטרה תודעתיים אלה להשפיע על יכולות ההערכה והפעולה של התפקודים האחרים, ועל התנהגות האדם בכלל. השפעה של מוקדים אלה צברה עוצמה עד כדי יכולת לשלול את הקיום או לפעול כנגדו. התפתחות אבולוציונית זו - המסוגלת לפעול כנגד האבולוציה עצמה - היא רק אחד המאפיינים המייחדים את התודעה האנושית.

למבנה הייחודי של התודעה האנושית יש מן הסתם משקל משמעותי ביצירת הבלבול ואי-הבהירות שיש לנו ביחס למהותה ותפקידה של התודעה: ייצוג ידע המשרת את הקיום . השפה והכישורים שהתפתחו באמצעותה, הובילו לשינויים תודעתיים נוספים הייחודיים למין האנושי, אך אלה מצריכים דיון נפרד.

תודעה במכונות ובגופים דוממים

התודעה משרתת את הקיום, וייחוס תודעה למכונות מקורו באי-הבחנה שבין תפקידה המקורי והמרכזי של התודעה לבין מוקדי משנה ייחודיים לאדם, שנוצרו אצלו על-ידי השפה.
הטכנולוגיה המודרנית מסוגלת אומנם ליצור מכונות בעלות מאפיינים דומים לאלה הייחודיים לתודעה האנושית, אך לא כאלו שישרתו את קיום המכונה עצמה. מכונות, מתוחכמות ככל שיהיו, נבנו כדי לשרת מטרות רבות ושונות, ומוקדי המשיכה/מטרה של מכונות אלו מסוגלים לייצג ולהעריך ידע על-פי שיקולים רבים ושונים, אבל לא את המטרה המקורית והעיקרית של התודעה - שימור קיומו של האורגניזם עצמו (או המכונה עצמה).

הקיום כאינדיקציה עליונה של האורגניזם

עד כה טענו כי התודעה מייצגת את הידע הנדרש, אשר עובר תהליכים שונים עד שהוא מוביל להתנהגות מובחנת, אשר נובעת מהדחף להמשך הקיום. האורגניזם מובחן מכל גוף וישות אחרת בכך, שהאינדיקציה העליונה המנחה את התנהגותו היא ניסיון לשמר, ככל האפשר, את קיומו ואת קיום המין שלו (species). איננו סבורים שיכולה להיות מחלוקת כלשהי בעניין זה. סוג קיום זה, שהאורגניזם מנסה לשמור עליו הוא מה שמכונה - 'חיים'. יש אולי אי-בהירות רבה בשאלה מהם החיים, איך הם מנחים את קיומו של האורגניזם, ואת הפעולות השונות הנדרשות לצורך כך. אבל אין בנמצא שום גורם אחר, חוץ מהחיים, שניתן לייחס לו יכולות מעין אלו. החיים הם שנמצאים בבסיס השונות של האורגניזם מכל ישות חומרית אחרת (גופים אנאורגאניים ומכונות). תפקידה של התודעה הוא לשרת את קיומו של האורגניזם - את החיים שלו - בדיוק כשם שזהו תפקידם של כל מרכיביו האחרים. בלי חיים אין משמעות למונח 'אורגניזם' (הדיון בשאלת החיים ימשך בסעיפים הבאים).

משיקולים אלה, אנחנו סבורים שלפחות בשלב הידע הנוכחי אין באפשרותנו לבנות מערכות מכונות שיכולות להיות בעלות תודעה כמו זו שיש לאורגניזמים השונים. בהעדר חיים מכונות אינן יכולות לפעול על-פי ידע המשרת את החיים, וללא חיים גם אין תודעה שתציג את הידע הנחוץ להם. בספרו 'המוח הרגשי' טוען לדו ש"גם אם אפשר יהיה לתכנת מחשב בעל תודעה, לא יהיה אפשר לתכנת אותו להיות בעל רגש" [9]. מכיוון שהרגשות מפרשים את ייצוגי התודעה, ומובילים לפעולות אשר משמרות את הקיום, בכדי לייחס תודעה למכונה היא צריכה להיות קודם כל בעלת חיים has a live)). התודעה אינה מזוהה עם החיים, אלא אחת הפונקציות החשובות שמשרתות אותם. משיקולים אלה איננו מוצאים טעם בדיון בדבר האפשרות לייחס תודעה גם לגופים דוממים שאינם מעשי ידי אדם (חלקיקים, כוכבים, היקום כולו וכו'). התודעה היא פונקציה של החיים ורק הקשר זה יש לה תפקיד מוגדר.

תרומת המזרח הרחוק

עד כאן התקיים הדיון בנושא התודעה רק מנקודת-המבט המערבית , אבל דווקא הפרוצדורות שפותחו במזרח הרחוק יכולות להמחיש את הזיקה העמוקה שבין התודעה לחיים. כבר לפני אלפי שנים נוצרו שם טכניקות שמטרתן 'לרוקן' או ל'השתיק' את התודעה. משמעותה של מטרה זו היא להפחית ככל האפשר את תפקידה המרכזי של התודעה - ייצוג ידע ממגוון רחב של מקורות. השתקתן של ייצוגי התודעה אמורה 'לפנות' מקום למקור אחד בלבד - ייצוג נוכחות החיים בתודעה. הנירוונה (ושמות אחרים שניתנו למטרות-העל של הטכניקות המזרחיות), היא ניסיון להגיע למצב תודעתי שבו יש ייצוג לתחושה אחת בלבד - זו של החיים. במונחים של החשיבה המערבית מצב זה הוא מה שמכונה 'אושר'.

ג. תודעה והחוויה הסובייקטיבית

את הדיון בשלושת המפלסים הראשונים של בשאלת התודעה אפשר היה לנהל פחות או יותר במסגרת הידע הקיים ומבלי לחרוג יותר מדי מהאופן בו מובנים היום מושגים כמו, 'ייצוג', 'קיום' 'חיים' ו'נפש'. אך כדי לדון בשני המפלסים הבאים יש צורך ברווזייה של ממש בשני מושגי יסוד 'החיים' ו'הנפש'. ההיסטוריה של המדע הייתה אמורה ללמד אותנו שכל התמודדות משמעותית עם מושגי יסוד כמו 'כובד', 'מרחב, 'זמן, 'תנועה', 'היסטוריה של מיני החיים' ועוד, מובילה לשינוי עמוק בתמונת העולם הקיימת באותו זמן. מנקודת-מבט זו היה נכון להביא בחשבון שהתמודדות משמעותית עם מונחי יסוד אחרים כמו 'חיים' 'תודעה', 'נפש' ו'שפה' תצריך שינוי עמוק לא פחות. נראה ששיעור זה עדיין לא נלמד, וגם אינו נמצא על סדר היום של המדע העכשווי. קו החשיבה השולט כיום הוא שמענה משמעותי למונחי יסוד אלו נמצא כבר במסגרת הידע הקיים. על פי המקובל היום, הנפש מזוהה עם המוח והחיים עם התא. אלו הנחות שרחוקות מלהיות מובנות מאליהן וכוח ההסבר שלהן מצומצם מאוד. מענה לשאלות כמו, 'איפה נמצאת התודעה' ו'מאילו חומרים היא עשויה', מצריך בחינה מחדש של מושגי יסוד נוספים. כדי לתת מענה לשאלות אלו יש צורך במושג שיש לנו החיים, הנפש והשפה האנושית. השינוי הנדרש כדי להציב את התודעה בהקשר לאותם מושגים נעשתה בפרסומים קודמים של אחד מכותבי המאמר [ 10,11]. כאן נסתפק בהצגת התזות המרכזיות שלהם.

החיים הם האינדיקציה העליונה של התודעה ובמובן זה הם הסובייקט שלה - הם הסובייקט של המידע שהיא מייצגת. טענה זו נכונה ביחס לכל צורות החיים, למעט האדם שאצלו סוגיה זו מורכבת יותר ונגיע אליה בהמשך. בהתאמה לניסוח זה סובייקט (או 'סובייקטיביות') - היא נקודת-מבט פנימית של האורגניזם ביחס לעצמו ולמצבו. קיום החיים והמשכיותם הם שנמצאים בבסיס נקודת-המבט הסובייקטיבית של מיני החיים. הם הסובייקט של התודעה - משום שהיא מייצגת בשביל החיים את הידע הנחוץ להם לצורך קיומם.

כך למשל, תחושות ואמוציות הן פונקציות נפשיות, בעלות חלק משמעותי בעיצוב החוויה הסובייקטיבית. תפקידן הוא לתווך בין הידע הנמצא בתודעה לבין משמעות ידע זה לחיים. בעיקרון 'תחושות' הן הערכה או פרשנות לידע שמקורו בגוף ומיוצג בתודעה: רעב, כאב, דחף מיני ועוד. 'אמוציות' הן הערכת ידע שמקורו בסביבה, נקלט על-ידי החושים השונים ומיוצג בתודעה: פחד מאיום אפשרי, 'סקרנות' ביחס לאובייקט חדש ולא מוכר, ביישנות ועוד. אלו הן דוגמאות לאמוציות, שמקבלות את הגוון המיוחד להן בהתאמה לפרשנות של ידע הנמצא בתודעה. הפירוש עצמו נעשה על-ידי הסובייקט של התודעה - החיים. הוא מקבל את משמעותו בהתאמה לתמיכה או לאיום של הידע הנמצא בתודעה על החיים. תפקידן של התחושות והאמוציות הוא לתת ביטוי לפרשנות זו. תחושות ואמוציות, כביטוי לפרשנות של החיים, יובילו במידת הצורך להפעלת מנגנונים נפשיים וגופנים כמו הפניית קשב. יתכן שלצד הקשב הן מעורבות גם בהפעלת מנגנונים מוטורים כמו תנועת התקרבות או התרחקות.

כמו לכל צורת חיים שהיא, גם אצל המין האנושי נקודת המבט הסובייקטיבית של החיים וקיומם הייתה צריכה להיות זו שפוסקת אחרונה בכל הקשור להערכת המציאות והכוונת ההתנהגות. אלא שהשפה, והיכולות שנוצרו באמצעותה, יצרו מוקדי משיכה-מטרה נוספים ונקודת-מבט נוספת אחת לפחות - סובייקט נוסף של התודעה. 'האני' (ego, I) מתפקד גם כסובייקט של התודעה וגם כאיבר הזהות האנושי. ככזה הוא מהווה מוקד הערכה והחלטה נוסף שבמידת הצורך מכוון את הפעולה וההתנהגות. ככל הנראה 'האני' הוא תפקוד ייחודי למין האנושי והשיקולים המנחים אותו עלולים לדחוק את נקודת-המבט של החיים לשוליים. לשיקולים כמו 'מה חושבים עלי?', 'האם אני בסדר?', 'מה יגידו עלי?' ועוד רבים אחרים - אין הרבה במשותף עם נקודת-המבט של החיים.

החוויה הסובייקטיבית - סיכום

החיים הם הסובייקט של התודעה. שום מערכת חיה לא יכולה להתנהל ללא סוג של מנגנון מרכזי (סובייקט), שינחה את הערכותיה והתנהגותה. החיים עצמם הם הסובייקט היחיד שיכול להעריך ולכוון את המערכות האחרות כדי לפעול לשמר את קיומם. 'החוויה' היא שם כולל למנגנונים המסמנים את הפרשנות שנותנים החיים לאינפורמציה שהגיע אליהם מהתודעה. האדם חולק עם בעלי-חיים רבים אחרים מנגנונים ויכולת אלה, אך בשונה מכל המינים האחרים לאדם יש גם חוויות סובייקטיביות ייחודיות, שהסובייקט שלהן הוא האני. משמעות הדבר היא, שהאדם הוא היצור היחיד המורכב משני סובייקטים (או שתי נקודות מבט) שמעצבים את חוויית הקיום שלו: ה'חיים' וה'אני'. השני היה אמור להיות כפוף לראשון, אבל המציאות מלמדת שבמקרים רבים יחסי הכוחות מתהפכים: 'האני' על אמונותיו, שיגיונותיו ומשאלותיו, מכפיף לצרכיו את נקודת-המבט של החיים.

ד. תודעה ובעיית הגוף-נפש

בעבודה המדוברת גם החיים וגם הנפש מזוהים כישויות פיזיקאליות (אך לא חומריות), המובחנות אומנם מהתא והמוח, אך שתיהן נוצרו מהם. החיים והנפש הן ישויות אשר מתקיימות כריתמוסים (מחזורים קבועים של תנועה או קבוצת תדירויות), שהצליחו למצוא דרך לשמר את המבנה שלהם. החיים מצאו דרך לשכפל את עצמם וליצור מבנים ומערכות שיתמכו בהם (האורגניזם בכלל). הנפש (והתודעה) נוצרו מפעילות המוח ומצאו דרכים לקיים פעילות זו באופן שתשמר את הריתמוסים המיוחדים להם . כל מערכות האורגניזם נוצרו ונבנו כדי לתמוך בריתמוס שהוא החיים, ואילו המוח תומך בריתמוס של הנפש (והתודעה). במילים אחרות – את החיים יש לחפש בפעילות האנרגטית של האורגניזם, ואת הנפש בפעילות האנרגטית של המוח. המענה לשאלות הגוף-נפש והחיים מצריך מהפך מחשבתי של ממש בצורה בה אנו מסתכלים על היחסים בין החומר לבין הפעילות המתרחשת בו. החיים (כריתמוס) מצאו דרך להפעיל את החומר כדי לתחזק את המבנה של עצמם. בדומה, הנפש (האנושית לפחות) מצאה דרך להפעיל את המוח (ודרכו מערכות פיזיולוגיות אחרות) כדי לתמוך ולשמר את המבנה של עצמה. את התודעה יש לחפש בריתמוסים של המוח, דרכם היא משרתת את החיים (באמצעות הידע שהיא מייצגת עבורם). את שאלת הגוף-נפש לא ניתן להפריד משאלת החיים. המענה לשתיהן הופך אולי את נקודת-המבט המוכרת לנו, אבל אינו סותר שום חוק פיזיקאלי. מה שנראה היום כבלתי מתקבל על הדעת יכול להתברר בהמשך כיוצר גשר בין הפיזיקה לביולוגיה. אין שום סיבה המונעת מאיתנו להניח, שאנרגיה אינה יכולה להיות מובנה (structured) באותו מובן שהחומר מובנה.

סיכום

הבחינה מחדש של שאלת התודעה התחילה בהצגת הקושי המרכזי העומד בבסיסה: הידע והחוויה של הסובייקט את מה שנמצא בתודעתו - מול זה של הצופה מבחוץ. מסיבות שחלקן הוצגו בדיון עד כאן, פער זה, למרות שהוא ממשיך להתקיים, אינו מהווה בהכרח מכשול לדיון מושכל בשאלת התודעה. השאלות הגדולות של התודעה נמצאות בתופעות שאין לה קיום והצדקה בלעדיהן - בנפש ובחיים. בהמשך להבניית התודעה - בהקשר לשפה, לנפש ולחיים - אפשר לבחון מחדש גם את מה שנחשב לתהום שאינה עבירה

סובייקטיבי ואובייקטיבי

מנקודת המבט של הסובייקט, כל מה שהוא יודע ומודע לו נמצא בתודעה. מנקודת מבט זו התודעה מזוהה עם הנפש כמכלול, מכיוון שכל מה שהסובייקט יודע - כולל הידע על הנפש שלו עצמו – נמצא בתודעה. מנקודת מבט של המתבונן אין הכרח שתהייה זהות מוחלטת בין התודעה לנפש כמכלול. מסקנות ממחקרים רבים מצביעים על כך שבתודעה ישנם ייצוגים רבים יותר מאלו הקיימים במודעות. למחקרים אלה יש להוסיף גם ממצאים מהניסיון שנצבר באמצעות המתודה הפסיכואנליטית. יש לכן להביא בחשבון שבמקרים רבים ומסיבות שונות לא תהייה חפיפה בין נקודת המבט של הסובייקט לבין זו של המתבונן, אך תפקידה של התודעה אינו משתנה בשל כך - לייצג ידע החיוני לקיומם של החיים.

הסובייקט של התודעה ושל האורגניזם בכלל הם החיים. הצרכים של החיים הם אלה שמעצבים את בוחן המציאות של כל היצורים - למעט האדם. המשמעות היא, שבשביל כל היצורים החיים החוויה הסובייקטיבית היא שמעצבת את בוחן המציאות. מבחינת כל היצורים, למעט האדם, החוויה הסובייקטיבית היא שוות ערך לשיקול רציונאלי: בשבילם החיים הם המושא לרציונאליות. המין האנושי הוא היחיד מכל המינים שאצלו החוויה הסובייקטיבית והרציונאליות יכולות להיות מנותקת משיקולי החיים ואפילו לפנות נגדם. האדם הוא המין היחיד שבוחן המציאות שלו אינו מעוצב אך ורק על-ידי צרכי החיים בהקשרם הרחב ביותר (הכולל גם למידה תבונית שלהם). האדם הוא המין היחידי שבוחן המציאות שלו מעוצב על-ידי שיקולים זרים ואפילו עוינים לחיים. זו הסיבה להיותו מסוכן לעצמו ולחיים בכלל.

תודעה וחקר המוח

התודעה, על פי תפיסתנו, ממוקמת בפעילות של המוח ותפקידה לייצג מידע המתנקז אליו מהחושים המופנים החוצה ומאיברים ומערכות גופניות. רק מחקר עתידי יוכל לתת מענה לשאלה האם כל פעילות מוחית היא תודעתית, או שיש גם פעילויות מוחיות שאינן כאלה (כמו גלי דלתא המאפיינים שינה עמוקה). הקושי של השפה האנגלית להתנסח בבהירות ביחס לתודעה, בא לידי ביטוי גם בחקר המוח. לתפיסתנו הפעילות של כל מרכיבי המוח בזמן הערות היא תודעתית (אך לא בהכרח מודעת). סביר להניח שאזורים שונים התמחו בייצוג של מרכיבי תודעה שונים. אופי הייצוגים התת-קורטיקאליים, יהיה שונ מאלה הקורטיקאליים. ואופי הייצוגים מהמספרה השמאלית יהיו שונים מאלו של הימנית – אך כולם מרכיבים של התודעה. כל מידע שיש לו ייצוג, הוא על פי הגדרתנו – תודעתי. חקירת המודעות מציבה קשיים נוספים משום שהתודעה מורכבת מייצוגים מסוגים שונים: תחושות הבאות מהמערכות הפנימיות השרירים וכו, ריגושים כתגובה למידע מבחוץ, ייצוגי תמונות, צלילים, קולות ומילים, ריח, מגע ועוד. בהתאם לאופי המחקר, האזורים והפגיעות המוחיות שהוא חוקר - המודעות יכולה להיות ביחס לייצוגי תודעה מסוימים ולאחרים לא. כל מענה לייצוגי התודעה מצביע על סוג של מודעות. מכא שיש צריך להביא שיש ריבוי עצום של אפשרויות ביחס למודעות. מנקודת-מבט זו חקר המוח צבר מידע רב, אבל כדי לארגן אותו יש צורך למפות את תרומתו לתודעה ולמודעות.

יש כמובן עוד היבטים רבים נוספים של התודעה והמודעות שלא נידונו כאן וראויים להמשך דיון וחקירה. מטרתו העיקרית של מאמר זה היא ליצור יתר בהירות ביחס לשאלת התודעה וסוג של קווי מתאר ראשוניים מהם אפשר להמשיך להבנות ולחקור תפקוד נפשי חשוב זה.

מקורות

1. Dennett, D.C., From bacteria to Bach and back: The evolution of minds. 2017, WW Norton & Company.
2. Tononi, G., et al., Integrated information theory: from consciousness to its physical substrate. Nature Reviews Neuroscience, 2016. 17(7): p. 450-461.
3. Crick, F., The Astonishing Hypothesis: The Scientific Search For The Soul. 1994, New York: Simon and Schuster.
4. The Mind–Body Problem, Scientific Regress and "Woo". 2016. Available from: https://blogs.scientificamerican.com/cross-check/the-mind-body-problem-scientific-regress-and-woo/.
5. Chalmers, D.J., Facing up to the problem of consciousness. Journal of consciousness studies, 1995. 2(3): p. 200-219.
6. יונג, ק. (1993), חלומות, זכרונות, מחשבות, מודן תל-אביב, עמ. 324 ו- 322
7. Bronowski, J. (1978), The Origin of Knowledge and Imagination, Yale University Press, New Haven and London, p. 81.
8. Darwin, C. [1872] (1965), The Expression of the Emotion in Man and Animals,
University of Chicago press, Chicago & London.
9. LeDoux, J., The emotional brain: The mysterious underpinnings of emotional life. 1998: Simon and Schuster.
10. Life: working definition. 2016. Available from: https://www.academia.edu/11426130/1._Life_working_definition.
11. Publications. 2016. Available from: https://www.researchgate.net/profile/Yoav_Yigael.
12. Darwin, [1872]
חסר רכיב