האבולוציה של הנפש
תקציר פגישה – מאי 2013
האבולוציה של הנפש
שלוש הפגישות האחרונות בחנו את הנפש האנושית משלוש פרספקטיבות שונות: מה הנפש רוצה, ההיסטוריה של הנפש והאבולוציה שלה.
הפגישה הראשונה התמקדה בשאלה 'מה הנפש רוצה?' מה מידת יכולתו של האדם כאינדיבידואל לנהל את חיו על פי שיקוליו שלו ולהיות אחראי להם. בכדי להיות אחראית על עצמה זקוקה הנפש האנושית לחופש פעולה פנימי, שיכול להיות מושג רק אם היא מספיק 'נקייה' מתכנים זרים שחדרו לתוכה. המשמעות של אחריות זו היא להיות יכולה לפעול מתוך סוג של חופש פנימי, שמאפשר לנפש להיות מונחית על-ידי שיקולים הנכונים לה. בפועל, חופש פנימי כזה הוא בבחינת אופק לא מושג משום שהנפש עמוסה בתכנים ואילוצים שמגבילים את חופש הפעולה שלה – היא כבולה בתוך עצמה. את עומס הנושאים אפשר לחלק לשלוש רמות:
הפגישה השנייה - התמקדה בהיסטוריה של הנפש ובעובדה, שמצד אחד הכישורים והיכולות של הנפש נוצרו כבר לפני מאות אלפי שנים ומצד שני הנפש נמצאת בתהליך השתנות ועליה ללמוד איך להשתמש ולהביא לידי ביטוי את היכולות שלה. בבסיס מהלך זה נמצאת המורכבות המבנית של הנפש: על בסיס יכולות נפשיות של פרימאטים (תקשורת אמוציונאלית, התמצאות, שיפוט ועוד) נבנו יכולות ייחודיות למין האנושי, שהמרכזית בהן היא שפת המילים והמוציא לפועל שלה - ה'אני'. הנפש האנושית כמכלול מורכבת משתי צורות שונות מאוד של ארגון מידע, של תפיסת המציאות וההתנהלות בה. בין שתי צורות אלו מתנהל מאבק על דומינאנטיות ומי מהן תכתיב איך להתנהל כמכלול.
ההיסטוריה של הנפש היא בעצם ניסיון חוזר ונשנה של שתי צורות הארגון הנפשיות ליצור ביניהן שיתוף פעולה.
הפגישה השלישית התמקדה באבולוציה של הנפש ובניסיון למקם בהקשר זה את הנפש האנושית.
רקע
סדר ההתפתחות של התפקודים הנפשיים באבולוציה לא ממש נחקר משום שעצם ההבחנה בין מערכת העצבים לבין הנפש לא מקובלת היום. יש להניח שהוא דומה לסדר ההתפתחות של הנפש התינוקית לפני רכישת השפה. רמת הארגון הראשונית של הנפש התינוקית מורכבת מתחושות הקשורות לגוף ורמת הארגון השנייה (האמוציונאלית, שהתפתחה מהראשונה) מורכבת מכישורים המכוונים לאינטראקציה עם הסביבה (עיבוד של מה שנקלט על-ידי חושים כמו שמיעה, ראייה ועוד). דרווין סבר שניתן לזהות פעילות אמוציונאלית כבר אצל חרקים. אחרים מיקמו פעילות כזו במעבר מיצורים מימיים ליבשה. אל הרמה הראשונה (המורכבת מתחושות של הגוף) לא ידוע כלום. בכל מקרה מדובר בצורות חיים שבשלבי ההתפתחות האבולוציונית הן רחוקות מאוד מאיתנו.
הנפש האנימלית התפתחה מתוך מערכת העצבים אבל איננה זהה לה: נראה שהאבולוציה דוחפת להתפתחות הכישורים והיכולות של האורגניזם כמכלול, בסדרת מהלכים שחוזרים על עצמם ויוצרים בכל פעם רמת ארגון גבוהה יותר, שמצידה דוחפת לשכלול היכולות והכישורים גם ברמות הארגון הנמוכות יותר. תהליך השתנות המינים והתפתחותם התנהל (ומתנהל) כניסוי ותעייה בהיקפים אדירים וללא כל תכנון מובנה מראש. מה שדוחף את האבולוציה להשתכלל כל הזמן הוא הניסיון ליצור לחיים יותר דרגות חופש ואוטונומיה אבל זו דחיפה שאינה מתוכננת או מכוונת מראש. החיים מחפשים, בלי לדעת שזה מה שהם עושים, איך להרחיב ושכלל את אפשרויות הקיום שלהם.
תהליך התהוות מערכת העצבים והנפש.
אחד המאפיינים החוזרים על עצמם בסדר התפתחות מערכת העצבים והנפש היא התנועה מהחוץ פנימה ולהפך. הרשת העצבית מתחילה להתמיין מרקמות אחרות כשהיא מתמחה בהעברת עוררות (אקסיטציה) מהסביבה לתוך האורגניזם. העוררות החודרת מבחוץ יוצרת שונות ברמת הפעילות של אזורים שונים. ככל שרמת הפעילות של איזור מסוים גבוהה יותר כך גם גדלה ההשפעתו על התנהלות האורגניזם בכלל. בהדרגה נוצרו ערוצים ייעודיים (הרשת העצבית), שהתמחו בהעברת עוררות לכל חלקי האורגניזם. במקביל נוצר בהדרגה הבדל בין רמות הפעילות שהתעצבו לעין "מוקדי ניהול" שהתכנסו למרכז אחד - המוח. הרשת העצבית נוצרה כדי להעביר אנרגיה (או עוררות) מהסביבה לאורגניזם. בהדרגה היא נהפכה לרשת דו-כיוונית והעבירה גם אנרגיה מהרקמות שונות שהרכיבו את האורגניזם חזרה לרשת העצבית. האנרגיה שזרמה מהרקמות לרשת שימשה בהמשך גם כאינדיקציה למצב שלהם (פעילות/אי-פעילות, שיבושים בפעילות וכדומה). אינדיקציה זו היא הגרעין של הנפש האנימלית: העוררות של הרקמות הפעילה עוררות נקלטה ונרשמה במערכת העצבים ואלה הפכו לאינדיקציה (תחושות גופניות) למצב האורגניזם בכללו. הנפש מתחילה כהתארגנות פנימית ובהמשך היא פונה החוצה. באמצעות החושים היא מפתחת יכולת לקבל מידע מהסביבה לצורך התמצאות ותקשורת (אמוציות).
בהתפתחות מערכת העצבים והנפש אפשר להבחין במסלול התפתחותי שחוזר על עצמו ויוצר כל פעם יכולות ורמת ארגון חדשה:
נקודת-המבט האבולוציונית מלמדת על דפוס תנועה שחוזר על עצמו: כל חזרה כזו משכללת גם את היכולות הפנימיות של האורגניזם וגם את יכולת ההתמצאות והתנועה שלו בעולם הסובב. כל התהליך מתרחש במעין ניסוי ותעייה עצום בהיקפו, עיוור לעצם הניסוי ולא מתוכנן או מכוון ליעד כלשהו ובכל זאת מתקדם כל הזמן. בצעד האחרון של אבולוציה הנפש יצרה לעצמה את היכולת ל'פקוח עיניים' לעצם הניסוי ולבחון לאן הוא מנסה להגיע. הנפש האנושית פיתחה מודעות ויכולת לשחזר (במחקר וחשיבה) את התהליך אבולוציוני כולו. באופן כזה יש לה מעמד מיוחד גם ביחס לכול צורות החיים וגם כמי שיכולה וצריכה להיות שותפה להכוונת היעדים של המהלך האבולוציוני כולו. יכולת החיים לשכלל את דרגות החופש שלהם הגיעה לנקודה שממנה לא ניתן להתקדם יותר בצורה 'עיוורת' ולא מודעת. כדי להתקדם הלאה זקוקה האבולוציה של החיים דחיפה מסוג חדש, שאפשרית רק בצורה מודעת ומושכלת.
למעוניינים – יואב התחיל פרויקט הנקר 'במה פתוחה' ומתקיים באתר האינטרנט של 'האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית'. במסגרת זו הוא מעלה אחת לחודש טקסט קצר העוסק באחת מסוגיות היסוד של הטיפול הנפשי. עד כה הועלו 4 פרקים.
המעוניינים יכולים להגיע לפרקים אלה דרך אתר האגודה:
http://www.iapp.org.il/news.php?newsID=67
האבולוציה של הנפש
שלוש הפגישות האחרונות בחנו את הנפש האנושית משלוש פרספקטיבות שונות: מה הנפש רוצה, ההיסטוריה של הנפש והאבולוציה שלה.
הפגישה הראשונה התמקדה בשאלה 'מה הנפש רוצה?' מה מידת יכולתו של האדם כאינדיבידואל לנהל את חיו על פי שיקוליו שלו ולהיות אחראי להם. בכדי להיות אחראית על עצמה זקוקה הנפש האנושית לחופש פעולה פנימי, שיכול להיות מושג רק אם היא מספיק 'נקייה' מתכנים זרים שחדרו לתוכה. המשמעות של אחריות זו היא להיות יכולה לפעול מתוך סוג של חופש פנימי, שמאפשר לנפש להיות מונחית על-ידי שיקולים הנכונים לה. בפועל, חופש פנימי כזה הוא בבחינת אופק לא מושג משום שהנפש עמוסה בתכנים ואילוצים שמגבילים את חופש הפעולה שלה – היא כבולה בתוך עצמה. את עומס הנושאים אפשר לחלק לשלוש רמות:
1. תכנים שחדרו לנפש בילדות המוקדמת ועיצבו דפוסי התמודדות, שממשיכים לפעול גם כאשר הם כבר לא רלוואנטיים.
2. תכנים שמקורם בתרבות ובמסורות הסובבות (אמונות, עמדות מוסריות וכדומה) מוטמעים מגיל צעיר מאוד ומקשים על האפשרות לבדוק מאוחר יותר את הרלוואנטיות שלהם לחיים הנפשיים והמציאותיים.
3. תנאי החיים של המציאות הסובבת: עד כמה היא מאפשרת התפתחות, למידה, חופש פעולה וכדומה.
הפגישה השנייה - התמקדה בהיסטוריה של הנפש ובעובדה, שמצד אחד הכישורים והיכולות של הנפש נוצרו כבר לפני מאות אלפי שנים ומצד שני הנפש נמצאת בתהליך השתנות ועליה ללמוד איך להשתמש ולהביא לידי ביטוי את היכולות שלה. בבסיס מהלך זה נמצאת המורכבות המבנית של הנפש: על בסיס יכולות נפשיות של פרימאטים (תקשורת אמוציונאלית, התמצאות, שיפוט ועוד) נבנו יכולות ייחודיות למין האנושי, שהמרכזית בהן היא שפת המילים והמוציא לפועל שלה - ה'אני'. הנפש האנושית כמכלול מורכבת משתי צורות שונות מאוד של ארגון מידע, של תפיסת המציאות וההתנהלות בה. בין שתי צורות אלו מתנהל מאבק על דומינאנטיות ומי מהן תכתיב איך להתנהל כמכלול.
ההיסטוריה של הנפש היא בעצם ניסיון חוזר ונשנה של שתי צורות הארגון הנפשיות ליצור ביניהן שיתוף פעולה.
הפגישה השלישית התמקדה באבולוציה של הנפש ובניסיון למקם בהקשר זה את הנפש האנושית.
רקע
סדר ההתפתחות של התפקודים הנפשיים באבולוציה לא ממש נחקר משום שעצם ההבחנה בין מערכת העצבים לבין הנפש לא מקובלת היום. יש להניח שהוא דומה לסדר ההתפתחות של הנפש התינוקית לפני רכישת השפה. רמת הארגון הראשונית של הנפש התינוקית מורכבת מתחושות הקשורות לגוף ורמת הארגון השנייה (האמוציונאלית, שהתפתחה מהראשונה) מורכבת מכישורים המכוונים לאינטראקציה עם הסביבה (עיבוד של מה שנקלט על-ידי חושים כמו שמיעה, ראייה ועוד). דרווין סבר שניתן לזהות פעילות אמוציונאלית כבר אצל חרקים. אחרים מיקמו פעילות כזו במעבר מיצורים מימיים ליבשה. אל הרמה הראשונה (המורכבת מתחושות של הגוף) לא ידוע כלום. בכל מקרה מדובר בצורות חיים שבשלבי ההתפתחות האבולוציונית הן רחוקות מאוד מאיתנו.
הנפש האנימלית התפתחה מתוך מערכת העצבים אבל איננה זהה לה: נראה שהאבולוציה דוחפת להתפתחות הכישורים והיכולות של האורגניזם כמכלול, בסדרת מהלכים שחוזרים על עצמם ויוצרים בכל פעם רמת ארגון גבוהה יותר, שמצידה דוחפת לשכלול היכולות והכישורים גם ברמות הארגון הנמוכות יותר. תהליך השתנות המינים והתפתחותם התנהל (ומתנהל) כניסוי ותעייה בהיקפים אדירים וללא כל תכנון מובנה מראש. מה שדוחף את האבולוציה להשתכלל כל הזמן הוא הניסיון ליצור לחיים יותר דרגות חופש ואוטונומיה אבל זו דחיפה שאינה מתוכננת או מכוונת מראש. החיים מחפשים, בלי לדעת שזה מה שהם עושים, איך להרחיב ושכלל את אפשרויות הקיום שלהם.
תהליך התהוות מערכת העצבים והנפש.
אחד המאפיינים החוזרים על עצמם בסדר התפתחות מערכת העצבים והנפש היא התנועה מהחוץ פנימה ולהפך. הרשת העצבית מתחילה להתמיין מרקמות אחרות כשהיא מתמחה בהעברת עוררות (אקסיטציה) מהסביבה לתוך האורגניזם. העוררות החודרת מבחוץ יוצרת שונות ברמת הפעילות של אזורים שונים. ככל שרמת הפעילות של איזור מסוים גבוהה יותר כך גם גדלה ההשפעתו על התנהלות האורגניזם בכלל. בהדרגה נוצרו ערוצים ייעודיים (הרשת העצבית), שהתמחו בהעברת עוררות לכל חלקי האורגניזם. במקביל נוצר בהדרגה הבדל בין רמות הפעילות שהתעצבו לעין "מוקדי ניהול" שהתכנסו למרכז אחד - המוח. הרשת העצבית נוצרה כדי להעביר אנרגיה (או עוררות) מהסביבה לאורגניזם. בהדרגה היא נהפכה לרשת דו-כיוונית והעבירה גם אנרגיה מהרקמות שונות שהרכיבו את האורגניזם חזרה לרשת העצבית. האנרגיה שזרמה מהרקמות לרשת שימשה בהמשך גם כאינדיקציה למצב שלהם (פעילות/אי-פעילות, שיבושים בפעילות וכדומה). אינדיקציה זו היא הגרעין של הנפש האנימלית: העוררות של הרקמות הפעילה עוררות נקלטה ונרשמה במערכת העצבים ואלה הפכו לאינדיקציה (תחושות גופניות) למצב האורגניזם בכללו. הנפש מתחילה כהתארגנות פנימית ובהמשך היא פונה החוצה. באמצעות החושים היא מפתחת יכולת לקבל מידע מהסביבה לצורך התמצאות ותקשורת (אמוציות).
בהתפתחות מערכת העצבים והנפש אפשר להבחין במסלול התפתחותי שחוזר על עצמו ויוצר כל פעם יכולות ורמת ארגון חדשה:
1. יכולת ממוקדת יותר להשתמש במשאבים חיצוניים לצרכים פנימיים (עוררות).
2. היכולת הזו הופכת לרקמה חדשה (מערכת העצבים ) ורמת ארגון בפני עצמה, שמשכללת את יכולת האורגניזם לווסת את עצמו.
3. הוויסות העצמי משכלל את היכולת שלו להוות אינדיקציה למצב המכלול כולו ואינדיקציה זו הופכת בתורה לרמת ארגון חדשה (הנפש)
4. הרמה החדשה מפתחת יכולות לקלוט מהסביבה משאבים מובחנים עוד יותר (חושים המופנים החוצה: ריח, טעם, שמיעה, ראייה) שמהווים אינדיקציה למה שמתרחש בסביבה ומשכללים את היכולת של הנפש לנהל ולנווט את האורגניזם בכללו
5. החיבור בין יכולות העיבוד של שני חושים מרכזיים (ראייה ושמיעה) יוצר דרך נוספת לעבד מידע מבחוץ - שפת הדיבור.
6. השפה משכללת את היכולת להתמצא בעולם להתנהל בו, ליצור כלים ויוצרת בהדרגה רמת ארגון נוספת (בתוך הנפש וכחלק שלה) ייחודית רק לאדם.
נקודת-המבט האבולוציונית מלמדת על דפוס תנועה שחוזר על עצמו: כל חזרה כזו משכללת גם את היכולות הפנימיות של האורגניזם וגם את יכולת ההתמצאות והתנועה שלו בעולם הסובב. כל התהליך מתרחש במעין ניסוי ותעייה עצום בהיקפו, עיוור לעצם הניסוי ולא מתוכנן או מכוון ליעד כלשהו ובכל זאת מתקדם כל הזמן. בצעד האחרון של אבולוציה הנפש יצרה לעצמה את היכולת ל'פקוח עיניים' לעצם הניסוי ולבחון לאן הוא מנסה להגיע. הנפש האנושית פיתחה מודעות ויכולת לשחזר (במחקר וחשיבה) את התהליך אבולוציוני כולו. באופן כזה יש לה מעמד מיוחד גם ביחס לכול צורות החיים וגם כמי שיכולה וצריכה להיות שותפה להכוונת היעדים של המהלך האבולוציוני כולו. יכולת החיים לשכלל את דרגות החופש שלהם הגיעה לנקודה שממנה לא ניתן להתקדם יותר בצורה 'עיוורת' ולא מודעת. כדי להתקדם הלאה זקוקה האבולוציה של החיים דחיפה מסוג חדש, שאפשרית רק בצורה מודעת ומושכלת.
למעוניינים – יואב התחיל פרויקט הנקר 'במה פתוחה' ומתקיים באתר האינטרנט של 'האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית'. במסגרת זו הוא מעלה אחת לחודש טקסט קצר העוסק באחת מסוגיות היסוד של הטיפול הנפשי. עד כה הועלו 4 פרקים.
המעוניינים יכולים להגיע לפרקים אלה דרך אתר האגודה:
http://www.iapp.org.il/news.php?newsID=67
