המדע כמבנה וכתהליך - תקציר
המדע כמבנה וכתהליך
תקציר הספר
חקר תפקוד הנפש האנושית כמכלול ומקור השפה הוביל לשבירה של כמה מוסכמות יסוד של המדע: יצירת מתודה החוקרת תהליכים מורכבים מנקודת-המבט של המערכת המשתנה ('המתודה של הסובייקטיבי') והשענות על נרטיביים בדיוניים כמקור נתונים למחקר ('גבולות עולמו של איינשטיין', 'עובדות בדויות ומקור השפה'). הספר 'המדע כתהליך וכמבנה' בוחן את הפעילות המדעית כשלעצמה ללא תלות בתחום הידע הנחקר לצורת החקירה שלו. חלקו הראשון של הספר עוסק בזיהוי עקרונות היסוד של המדע, המבחינים אותו מכל פעילות אנושית אחרת ובמטרת העל שלוף הבנה שיטתית, מקיפה וברת בדיקה של המציאות (הדוממת, החיה והנפשית) על כל היבטיה ורבדיה. המדע מתקדם באופן דומה לזה של ה'התפתחות המתקדמת': מבני-ידע פשוטים ומצומצמים יחסית הולכים ויוצרים מבני-ידע מורכבים יותר, המכילים בתוכם יותר ויותר היבטים ורבדים של המציאות. באמצעות המתודות שלו יוצר המדע דיאלוג מתמשך בין רמת הנתונים לבין הארגון שלהם כתיאוריות ברות-בדיקה. משמעות הדבר, שאפשר לחזור מהתיאוריות לנתונים בדרכים שונות בכדי לתקף את התיאוריה. תיאוריה משמעותית אמורה לפתוח מסלולי חקירה חדשים ולהראות, שהיא מסוגלת לטפל בנתונים מטווח רחב יותר מאלה שעליהם היא התבססה. תיאוריה מדעית אמורה להסביר תופעות מעבר לחומרים שמהם נבנתה ועליה להראות שהיא מובילה לכך. במקביל עליה להראות שהיא מסוגלת לעשות את הדרך ההפוכה: מרעיונות לנתונים.
חלקו השני של הספר מדגים הלכה למעשה את התהליך המחקרי-מחשבתי בו נוצרו שתי תיאוריות משמעותיות שהשפעותיהן ניכרות גם בימינו: של דרווין ושל פרויד. המחקר התבסס על תצפיות, מכתבים, מאמרים וחומר גלם אחר של שני הוגים אלה. ניתוח תהליך החשיבה שלהם אפשר לבחון בעיה נוספת הנחשבת כבלתי פתירה - שאלת האינדוקציה: איך צירוף של פרטים (תצפיות, התרשמויות, רעיונות ועוד) מוביל ליצירת הכללות והמשגות חדשות - שהן מעבר למשקל הנפרד של כל פרט. המתודה שהופעלה במחקרים אלה דומה לזו של מחקרים קודמים: איתור נקודת התחלה בהליך מחקרי-מחשבתי וניסיון לעקוב אחר השתנותו מנקודת המבט של מה שמשתנה. חלק זה של הספר עוסק בתחומי הידע שעניינו את דרווין ופרויד. אצל דרווין המוקד הוא ביחס שבין היצור לבין סביבתו ואצל פרויד היחס שבין הפתולוגיות הנפשיות לבין הנפש הנורמאלית (כפי שהוא הבין אותה). 'המתודה של הסובייקטיבי' (שהופעלה קודם לכן ביחס ליצירות בדיוניות) הוכיחה את עצמה כפורייה ויעילה, גם ביחס לנתונים וחומרי גלם מהמציאות הנוגעים להתהוותם של רעיונות חדשים.
תקציר הספר
חקר תפקוד הנפש האנושית כמכלול ומקור השפה הוביל לשבירה של כמה מוסכמות יסוד של המדע: יצירת מתודה החוקרת תהליכים מורכבים מנקודת-המבט של המערכת המשתנה ('המתודה של הסובייקטיבי') והשענות על נרטיביים בדיוניים כמקור נתונים למחקר ('גבולות עולמו של איינשטיין', 'עובדות בדויות ומקור השפה'). הספר 'המדע כתהליך וכמבנה' בוחן את הפעילות המדעית כשלעצמה ללא תלות בתחום הידע הנחקר לצורת החקירה שלו. חלקו הראשון של הספר עוסק בזיהוי עקרונות היסוד של המדע, המבחינים אותו מכל פעילות אנושית אחרת ובמטרת העל שלוף הבנה שיטתית, מקיפה וברת בדיקה של המציאות (הדוממת, החיה והנפשית) על כל היבטיה ורבדיה. המדע מתקדם באופן דומה לזה של ה'התפתחות המתקדמת': מבני-ידע פשוטים ומצומצמים יחסית הולכים ויוצרים מבני-ידע מורכבים יותר, המכילים בתוכם יותר ויותר היבטים ורבדים של המציאות. באמצעות המתודות שלו יוצר המדע דיאלוג מתמשך בין רמת הנתונים לבין הארגון שלהם כתיאוריות ברות-בדיקה. משמעות הדבר, שאפשר לחזור מהתיאוריות לנתונים בדרכים שונות בכדי לתקף את התיאוריה. תיאוריה משמעותית אמורה לפתוח מסלולי חקירה חדשים ולהראות, שהיא מסוגלת לטפל בנתונים מטווח רחב יותר מאלה שעליהם היא התבססה. תיאוריה מדעית אמורה להסביר תופעות מעבר לחומרים שמהם נבנתה ועליה להראות שהיא מובילה לכך. במקביל עליה להראות שהיא מסוגלת לעשות את הדרך ההפוכה: מרעיונות לנתונים.
חלקו השני של הספר מדגים הלכה למעשה את התהליך המחקרי-מחשבתי בו נוצרו שתי תיאוריות משמעותיות שהשפעותיהן ניכרות גם בימינו: של דרווין ושל פרויד. המחקר התבסס על תצפיות, מכתבים, מאמרים וחומר גלם אחר של שני הוגים אלה. ניתוח תהליך החשיבה שלהם אפשר לבחון בעיה נוספת הנחשבת כבלתי פתירה - שאלת האינדוקציה: איך צירוף של פרטים (תצפיות, התרשמויות, רעיונות ועוד) מוביל ליצירת הכללות והמשגות חדשות - שהן מעבר למשקל הנפרד של כל פרט. המתודה שהופעלה במחקרים אלה דומה לזו של מחקרים קודמים: איתור נקודת התחלה בהליך מחקרי-מחשבתי וניסיון לעקוב אחר השתנותו מנקודת המבט של מה שמשתנה. חלק זה של הספר עוסק בתחומי הידע שעניינו את דרווין ופרויד. אצל דרווין המוקד הוא ביחס שבין היצור לבין סביבתו ואצל פרויד היחס שבין הפתולוגיות הנפשיות לבין הנפש הנורמאלית (כפי שהוא הבין אותה). 'המתודה של הסובייקטיבי' (שהופעלה קודם לכן ביחס ליצירות בדיוניות) הוכיחה את עצמה כפורייה ויעילה, גם ביחס לנתונים וחומרי גלם מהמציאות הנוגעים להתהוותם של רעיונות חדשים.